הערבה... השמש נותן לכל מי שיש לו לולב, כדי שיתקנו כדינו. והמנהג ליקח ששים ושמונה בדי ערבה ללולב, כמניין 'לולב', וכמניין 'חיים'...
וכך תיקונו: מייפה הלולב באגודותו כמו שיכול, ויקשור אותה עם עלי הלולב עצמו. ויקח ההדס... ויבדקהו שהוא כשר, ויקשרהו עם עלי הלולב למטה, בצד שמאל הלולב, ויתחבהו הלולב, וההדס הקשור עמו, תוך ששים ושמנה בדי הערבה הנ"ל. והערבה יהיו נקשרים היטב, שיוכלו להחזיק הלולב וההדס.
האם מישהו מכיר תיאורים נוספים לצורת אגידה כזו, בה נתנו את המועט (הלולב וההדסים) בתוך המרובה (=68 הערבות)?
תיאור כזה מזכיר את המחלוקת בסוכה לז רע"ב:
ואמר רבה: לא לדוץ איניש לולבא בהושענא, דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה. ורבא אמר: מין במינו אינו חוצץ.
פירוש רש"י (מתוקן ע"פ דפוס פיזרו משנת רעה): לא לידוץ איניש לוליבא בהושענא: לאחר שאגד הערבה וההדס יחד, לא יתחוב הלולב מלמעלה בתוך האגד. דלמא נתרי טרפי: הלולב משיר עלי הדס והערבה, ומשתיירין באגד, וחוצצין בין מין למין, ואינם אגודים יחד להיות לקיחה אחת.
ההלכה נפסקה כדעת רבא, וכך כותב המאירי:
כשאוגדין את ההושענא אין צריך לאגדה סביב הלולב אלא אם ירצה אוגדו בפני עצמו תחלה ואח"כ תוחב את הלולב בתוכו ואף על פי שבתחיבתו עלי ההדס נושרין ונופלים בינתיים וחוצצין בין (מין) הלולב להושענא ונמצא שאינו אגד אחד...