פורום אוצר החכמה

כפי הידוע, ישראל קדושים הם, ומזילים ממון רב וטורחים טרחות רבות ומשקיעים זמן רב בחיפוש אחר הארבע מינים היותר מהודר.
אמנם יש מגודלי ישראל שלא נהגו כן, ודווקא השקיעו בדבר קדות בודדות.
בדבר זה רואים הנהגות סותרות בין גדולי ישראל.
אמנם הדבר אינו סתירה, שכל גדול לפי דעתו וטבע נשמתו, ועל כן ודאי לכל אחד ואחד רשות לסגל לעצמו הדרך המתאימה לטבע נשמתו.
אך מכל מקום ברצוני ללקט עובדות מהימנות מגדולי ישראל בענין זה.

ואני אפתח בכך שהגאון ר' חיים הכהן קמיל זצוק"ל, על פי עדות תלמידיו הקרובים, לא היה משקיע בזה כלל, והיו מביאים בפניו והיה בוחר בשעה קלה.
[לעומת זאת, חתנו הגאון ר' דב בערל סלמון זצוק"ל, היה מתעסק בענין זה רבות, אלא שהיה בוחר ארבעת המינים לכל הסמוכים עליו, ונהג לחלק מידי שנה לעשרות משפחות ארבעת המינים [וכך נוהגת אלמנתו גם עתה] אך אין הדבר ראייה, כיון שבאתרוג שלו לא עסק רבות.]

בספר בדרך עץ החיים (על מרן הגרא"ז) מסופר שכשמרן הגרא"ז עלה ארצה הוא היה שולח לגרי"ז אתרוג מא"י והגרי"ז היה עוסק בנושא בעצמו ובהרחבה

עיין בס' על הגר"מ אליהו זצ"ל

עיין תשובה מאהבה חלק א' סימן א'. בסוף התשובה.
"ומעיד אני עלי שמים וארץ שראיתי אחד הי' רצה לברך על אתרוג המהודר של רבינו הגאון האמתי נ"ע (כי הי' תמיד מהדר מן המהדרין אחר אתרוג המהודר בכל מיני הידור וכסף וזהב לא הי' נחשב בעיניו מאומ' אף שהאתרוג הי' בתכלית היוקר) וכאשר ראה שאותו פלוני אמר יה"ר קודם נטילת לולב (הנדפס במחזורים ובלקוטי צבי) כעס ורגז ואמר בקצף גדול האומר יה"ר אינו מניחו לברך על אתרוג שלו ולא הניחו לברך".

הגרב"ץ אבא שאול זצוק"ל קנה ארבעת המינים בתוך דקות ספורות.
לולב בחר תוך חצי דקה, הסתכל מקדימה ומאחורה וכן העמידו בשיפוע. אתרוג בדק כ6 דק' בלי זכוכית מגדלת, אך לאט לאט בעיקר למעלה ולמטה. מפי עד ראיה, ר' יצחק מ.

[אכן יש לקחת בחשבון שמסתמא המוכרים הביאו לו מראש את השופרא דשופרא..]

בס"ד
ראוי שלכל הפחות כפי שמדקדקים על הריהוט בסלון. וגדול"י על כך בודאי לא הקפידו.

ודאי.

לא באתי לזלזל ח"ו בארבעת המינים. רק להמחיש את זהירותו מביטול תורה..

לא הבנתי איך בכלל מביאים ראיות מהגדולים הנ"ל. הרי להם חסכו את הטרחה והזמן שאנו הקטנים משקיעים והביאו להם עד חדרם מס' מינים משובחים (אני הייתי לוקח אחד ממה שנשאר שם מבלי לבדוק בכלל..) אחרי שעברו בירור וסינון ראשוני ולכן בחרו בזמן קצר, השאלה מה היו עושים אם לא היו להם משבקי"ם והיה עליהם ללכת ולחפש מבלי פרוטקציות ד' מינים כמו כל עמך בית ישראל.

מבקש לדעת כתב:בס"ד
ראוי שלכל הפחות כפי שמדקדקים על הריהוט בסלון. וגדול"י על כך בודאי לא הקפידו.

למה שגדול"י לא יקפידו על ד' מינים כמו שאחרים מקפידים על ריהוט בסלון?

ידוע בשם הגר"ה זקס ששאלתו אמו מדוע נוטל אתרוגים רבים ואביו אתרוג אחד, והשיב לאבי היה חולצה אחת ולי חולצות הרבה. ושיבח הגראי"ל שליט"א מאוד דברים אלו.

ישראל אליהו כתב:הגרב"ץ אבא שאול זצוק"ל קנה ארבעת המינים בתוך דקות ספורות.
לולב בחר תוך חצי דקה, הסתכל מקדימה ומאחורה וכן העמידו בשיפוע. אתרוג בדק כ6 דק' בלי זכוכית מגדלת, אך לאט לאט בעיקר למעלה ולמטה. מפי עד ראיה, ר' יצחק מ.

[אכן יש לקחת בחשבון שמסתמא המוכרים הביאו לו מראש את השופרא דשופרא..]

שמעתי סיפור שבצעירותו אביו נתן לו כסף לקנות ארבע מינים ולפני שהלך לקנות ישב ולמד את כל ההלכות של ארבעת המינים בעיון

מצוי מאד גם בין הנוהגים להוציא הון רב על אתרוג ולולב שערבותיהן באמצע ימי חוה"מ כשרות לברכה בקושי, ועכ"פ בודאי שאינן מהודרות, אף שמחירן מועט בהרבה. וצ"ע הסתירה שבהנהגה.

כמדומני שרבים נוהגים להחליף את הערבות לפחות פעמיים בחוה"מ

ידוע ביאורו החריף של הגראי"ל שטיינמן שליט"א על המבואר באריז"ל (ספר הליקוטים תהלים ל"ו) ומפורסם בשם הבעש"ט: "אל תבאני רגל גאוה" ראשי תיבות אתר"ג.
והקשה מרן שליט"א למה דווקא אתרוג, ולא שאר מצוות שגם בהם לכאורה יכולה להיות סכנה של גאווה.
וביאר, שאתרוג הוא הרי חלק מארבעת המינים שהם כולם יחד מצוה אחת (וכמבואר בתשו' הרשב"א הובא בב"י תרנ"א), ואיך ייתכן שנראה אדם שהוציא ממון רב על אתרוג ובאותו זמן הערבות כמושות ונבולות לא תואר ולא הדר? הרי אם הערבות פסולות או שאינם מהודרות חסר גם באתרוג! ולכן באתרוג יש ענין מיוחד של "אל תבאני רגל גאוה"... כי כשכוונתו להתפאר באתרוג הוא מפסיד הכל וגם מצות הידור באתרוג אין בידו. מה שאין כן בשאר מצוות כגון מצה, גם אם יש בזה גאווה לא הפסיד כי את מצוות מצה קיים בהידור.

זה לא בעש"ט אלא של"ה!

זה לא בעש"ט ולא של"ה... זה אריז"ל שהוא המקור לשניהם. ומיוסד על דברי המדרש והזוהר.
בכל זאת הוא מפורסם בעולם בשם הבעש"ט, והוא הדא"ח האחרון שאמר הבעש"ט לפני הסתלקותו מעלמא דין. [והוסיף אחר כך עוד דברים מהזוהר ובזה נסתלק, וכידוע].

צעיר_התלמידים כתב:

מבקש לדעת כתב:בס"ד
ראוי שלכל הפחות כפי שמדקדקים על הריהוט בסלון. וגדול"י על כך בודאי לא הקפידו.

למה שגדול"י לא יקפידו על ד' מינים כמו שאחרים מקפידים על ריהוט בסלון?

כנסת ישראל כתב:ידוע בשם הגר"ה זקס ששאלתו אמו מדוע נוטל אתרוגים רבים ואביו אתרוג אחד, והשיב לאבי היה חולצה אחת ולי חולצות הרבה. ושיבח הגראי"ל שליט"א מאוד דברים אלו.

את כל הטיעונים האלו אני לא מבין, בדרך כלל מי שהוא רחוק מגשמיות הוא היותר מדקדק במצוות ואיזה תי' הוא שלאביו הי' רק חולצה אחת.
וידוע הסיפור בשם הרי"ל דיסקין שאחר שאביו התעלף על חילול הספר תורה והוא רק בכה הבין למה אביו אינו מרשה לו להחמיר בחומרותיו, וכמו כן כאן ככל שהוא יותר ירא שמים ויותר קדוש ראוי שידקדק יותר.
והאם הוא כעין שוחד להקב"ה ע"ז שהוא יותר מגושם בזה שהוא מחמיר ג"כ יותר בלקיחת ד' מינים.

מה שנכון נכון כתב:מצוי מאד גם בין הנוהגים להוציא הון רב על אתרוג ולולב שערבותיהן באמצע ימי חוה"מ כשרות לברכה בקושי, ועכ"פ בודאי שאינן מהודרות, אף שמחירן מועט בהרבה. וצ"ע הסתירה שבהנהגה.

קצת לימוד זכות...

מצוי גם (כמדומה יותר בחו"ל) שרואים אדם מחזיק אתרוג יקר מאוד, אך הלולב שלצידו לא נראה מושקע כלל...והרי"ע.

תמיד אני הקטן -נבער מדעת ודל המוחין- תמה עד בלי די, על מה מקפידים המדקדקים הגדולים.
מילא באתרוג, ודאי כדאי להדר ולדקדק שיהיה כמה שיותר נקי, וזה באמת לוקח כמה שעות, למצוא אתרוג נקי לגמרי מכל נקודה או בלעטיל.
גם בהדסים, אם מקפידים על שילוש בריסקער, זה ג''כ יכול לקחת כמה שעות.
אבל בלולב? הרי אם סגור למעלה לגמרי עד הסוף, ואין שם יובש או סימן קטימה, ושני העלים מסתיימים בשוה, הלא הוא ודאי הדר לכל חסידיו, וא''כ על מה מעקמים את האף כל המצטופפים אצל קובין? הלא כל הלולבים שם עונים להגדרה הנ''ל. אשמח אם יחכימוני להבין את הסודות מהחדר, מה אומרים ה'מבינים' [ומנלן שיש הבדל בין אם התיומת למעלה נגמרת 'ככה' או 'ככה'].

יש תיומת שנגמרת עקום, ויש עלים שלא נגמרים בשווה, ויש תיומת שנגמרת ב'שני שפיצים', ויש ירוק לא עד הסוף, ויש עם קורה בסיום של התיומת שצריך להבחין האם קורה הוא, או חלק מהעלה, ויש לולב גדול וקטן, ירוק יותר ופחות, בלי סוף סוגים ובעיות.

לזה בדיוק רמזתי באומרי 'ככה או ככה', מבלי שהיה לי כח לפרט, אין שום בעיה בדברים שהזכרת, כאשר מדובר על מילימטר או שלש. אפילו לא לרווחא דמילתא.

שני שפיצים זה אולי הימנק

ירוק לא עד הסוף זה חשש יבש

שרוף בסוף זה חשש חסר

הרבה נרווען יש.

אין שום בעיה עם נערווים, זה מצוין ומומלץ. מה שאני לא מבין הוא, איך ישנו ז'אנר של מו''צים [בד''כ ליטווישע ירושליימערס] שרגילים 'לחתוך' לקולא בלי למצמץ, בכל חלקי השו''ע, כולל בהלכות סקילה וכריתות [וכגון שבת ויו''ד], ואילו כאן יש להם איזו תורה סודית בדירוג המינים המובאים לפניהם.

[לפחות כבודו מבין שכל מה שכתב אינו אלא נערוון בעלמא. ה' ברא את הלולבים באופן שראשי העלים חומים. שפיצים שאינם ניכרים אלא בהתבוננות רחוקים מהימנק כמטחוי קשת וכל כיו''ב]