לשיטת הב"ח שצריכים לכוין שהסוכה היא זכר לענני כבוד, א"כ מה כיוונו עמ"י במדבר?
[גילוי נאות, יש לי תירוץ מסויים, אם כי לא בטוחני שהוא אמת].
צופר הנעמתי כתב:כיוונו שהסוכה היא זכר לענני הכבוד.
ישראל אליהו כתב:אני שמעתי פעם תירוץ (אם כי איני בטוח שהוא אמת), שבאמת לא עשו סוכות במדבר.
והסמך לזה, שבפרשת אמור (ויקרא כ"ג) כשהתורה מצווה לעשות את חג הסוכות (פסוק ל"ד), אין ציווי לעשות סוכות, רק "ביום הראשון מקרא קדש וכו', ביום השמיני וכו'".
ואז מסכמת התורה את כל המועדים, "אלה מועדי ה' וכו' ".
ופתאום, חוזרת התורה, "אך, בחמישה עשר וכו', באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה', בסוכות תשבו שבעת ימים וכו', למען ידעו דורותיכם וכו' ".
והיינו, שכשתבואו אל הארץ - באספכם את תבואת הארץ, אז - בסוכות תשבו שבעת ימים, ואז שייך "למען ידעו דורותיכם".
[ואף שגם במדבר קראתו התורה "סוכות", היינו ע"ש שכשיגיעו לא"י יבנו סוכות].
ישראל אליהו כתב:אבל במצה אין צורך לכוין שהיא זכר, משא"כ בסוכה שצריך להב"ח לכוין שהיא "זכר לענני כבוד". א"כ מה עשו במדבר?
מאירי כתב:ישראל אליהו כתב:אבל במצה אין צורך לכוין שהיא זכר, משא"כ בסוכה שצריך להב"ח לכוין שהיא "זכר לענני כבוד". א"כ מה עשו במדבר?
ניתן להוסיף מעבר לכך את המבואר בחז"ל שהאבות קיימו כל התורה, ומה כיוונו? כאברהם אבינו שאכל מצות (ומצות אפה, ופרש"י פסח היה), ומעניינא דיומא יש לציין דברי הטעמא דקרא ריש פ' וירא דלמ"ד שהיה בתשרי יל"פ והשענו תחת העץ שהיה תלוש והיה סוכה.
ישראל אליהו כתב:אני שמעתי פעם תירוץ (אם כי איני בטוח שהוא אמת), שבאמת לא עשו סוכות במדבר.
והסמך לזה, שבפרשת אמור (ויקרא כ"ג) כשהתורה מצווה לעשות את חג הסוכות (פסוק ל"ד), אין ציווי לעשות סוכות, רק "ביום הראשון מקרא קדש וכו', ביום השמיני וכו'".
ואז מסכמת התורה את כל המועדים, "אלה מועדי ה' וכו' ".
ופתאום, חוזרת התורה, "אך, בחמישה עשר וכו', באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה', בסוכות תשבו שבעת ימים וכו', למען ידעו דורותיכם וכו' ".
והיינו, שכשתבואו אל הארץ - באספכם את תבואת הארץ, אז - בסוכות תשבו שבעת ימים, ואז שייך "למען ידעו דורותיכם".
[ואף שגם במדבר קראתו התורה "סוכות", היינו ע"ש שכשיגיעו לא"י יבנו סוכות].
מש"ח פ' משפטים כתב:וחג האסיף. וכן ב"כי תשא" (להלן לד, כב). לא כן בדברים (טז, יג) כתיב "חג הסוכות". הטעם על פי דברי הגר"א (שיר השירים ד, טז) כשניתן לוחות השניים ומשה ירד מן ההר וחזרו ענני הכבוד בט"ו לחודש תשרי נצטוו על סוכות כידוע. ולכך, אז קודם דברות שניות נקרא חג האסיף ולא חג הסוכות. ומסולק קושיית ר' חנינא בראש השנה דף יג ע"א יעויין שם והבן, ולא שייך לקרותו חג האסיף על סוכה, ועיין.
מש"ח פ' אמור כתב:בסכת תשבו וכו'. התורה הא - לקית, יש בה מצוות שהם מדריכים האדם נגד הטבע, ויש מצוות שהן כפי הטבע, רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים אותו. וזה מצות סוכה: אחרי שהאדם הוא עמל בשדה כל הקיץ, יחרוש, יזרע, ויעדור, ויקצור, ויעמר, ועמל בשדה, ויאסוף את גרנו, ואסמיו מלאו בר, ולבו שמח בפרי עמלו, מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו! אז באה התורה ואמרה: צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי! זה נגד הטבע לקדש כוחות האדם והרגשותיו מגבול החמרי. ולכן אמרו חג הסוכות תעשה לה', שיהא שם שמים חל על הסוכה כעל החגיגה. והוא ענין קדושה, ועצי סוכה אסורים מן התורה. אמנם, יש מצוות שהן כפי חוקי הטבע. רק שהוא על פי חוקי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי החכמה האלקית. ועל זה אמרו (בבא מציעא סא, ב) "המעלה" (ויקרא יא, מה) - מעלה שעשיתי להם שהבדילום מהשרצים. והנה מחק הטבעי לשמוח עת האסיף בזרעונים ובעטרות של שבלים - כנהוג בין העמים - על זה באה התורה והגבילה ד' מינים ידועים בקבלה, ואמרה "ושמחתם לפני ה' שבעת ימים". לכן גבי אתרוג לא נזכר רק הוקצה למצותו, אבל שיהא חל שם שמים לא הוזכר בגמרא [רק ברש"י לז יעויין שם]. ומפני זה מצוות שהן נגד הטבע צריכין הכנה רבה וחיזוק, לכן כתוב "תעשה" (דברים טז, יז) בסוכה [ולבית שמאי בעי שיהא לשם חג], "ותעשה" - ולא מן העשוי. לא כן בד' מינים, שהם כפי הטבע, אינו צריך הכנה רבה, ואף שאינו אגוד כשר. וליכא "עשייה" גביה, ולא שייך "תעשה - ולא מן העשוי", וליקט ענפים ביום טוב כשר:
מה שנכון נכון כתב:עיקר הענין נכב"ב.
קו ירוק כתב:לפי מה שביאר הגר"א בפירוש שיר השירים א ד, שהסוכות זה על הנס שחזרו ענני הכבוד אחרי חטא העגל (ע"ש דברים נפלאים),
מובן היטב.
ועל דעת האומר סכות ממש עשו להם (סוכה יא ב), החלו לעשותן בתחילת החרף מפני הקור כמנהג המחנות, ולכן צוה בהן בזמן הזה.
והזכרון, שידעו ויזכרו שהיו במדבר לא באו בבית ועיר מושב לא מצאו ארבעים שנה, והשם היה עמהם לא חסרו דבר.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 33 אורחים