פורום אוצר החכמה

א' אתרוג האסור מדין "נעבד" דנו הפוסקים דלכ' פסול למצוות אתרוג, משום דאינו ראוי לאכילה.
ב' יש לדון האם בנעשה ע"פ חכם איכא איסור "נעבד", למאן דסובר שהמלאכה אסורה. ["במוריה" שיצא לאחרונה מובא בשם הגריש"א להקל בזה]
ג' מצווה הבאה בעבירה נחלקו הראשונים האם נאסר גם לאחרים, ומ"מ לעניין ברכה כתב במ"ב דלככו"ע אין לברך.
ד' מצווה הבאה בעבירה דנו הפוסקים האם דינא הכי גם בעבירת שוגג, ולמאן דאסר יש לדון בנעשה ע"פ הוראת חכם. ואף למאן דמתיר יש לעיין אי מודה דאין לברך.
ה' יש טוענים שבחלק מפרדסי אתרוגי חזו"א נעשו מלאכות, האסורות אפילו לדעת הגרנ"ק [שמעתי שואפילו בשמיטה הקודמת היה טענות כנגד אתרוגי....והגרנ"ק הורה שאף שיש מקום להחמיר מ"מ אין לפסול את את האתרוגים]
ו' בחלק מפרדסי אתרוגי חזו"א, יש חשש שמור, כפי ששמעתי מאברכים שבאו לקטוף, והשערים היה נעולים.

כמובן שיש לצרף לקולא את השיטות המקילות בכל שמור ונעבד דלא נסר באכילה

גם זו לטובה כתב: ו' בחלק מפרדסי אתרוגי חזו"א, יש חשש שמור, כפי ששמעתי מאברכים שבאו לקטוף, והשערים היה נעולים.

לא כ"כ פשוט שזה נחשב שמור (...) בייחוד מצד אוצר בי"ד

מצוה הבאה בעבירה שייך רק אם נעשו באתרוג מלאכות שמבלעדיהן לא היה כשר כלל, וגם זה אינו פשוט.

ראיתי שבקובץ 'הישר והטוב' החדש יש מאמר על נושא זה מרב קהילת צאנז בביתר עילית הרב אברהם שרגא שטיגליץ.

א' נעבד רק על ההידור- ראיתי מציינים לספר "הערות למעשה" לגר"ח נאה עמ' 53, ואין הספר תח"י.
ב' מלאכות שרק מונעות נזקים- נ"פ דלא הוי "נעבד".
ג' כתב החזו"א (שביעית י,ו) "נמכר שלא ע"י שליח לדעת התרומה פקע קדושת הארץ, והעובד בקרקע יש לו על מי לסמוך, ולכן אין נאסר בדיעבד" ולכ' כוונתו דאף למאן דלא פסק כתרומה מ"מ כיון דיש להם על מי לסמוך לא נאסר בדיעבד [ומבואר דבנמכר ע"י שליח אף שיש שהתירו מכמה טעמים, ס"ל לחזו"א דאסור אף בדיעבד משום דלדעתו אין להם על מה שיסמוכו] ושמא אין כוונתו שנעבד ע"פ חכם מותר, אלא דלדינא ס"ל דאין להחמיר דלא כהתרומה לעניין דיעבד, [ולכן פשוט מה דס"ל לאסור בנעשה ע"י שליח]
ד' מצווה הבאה בעבירה רק על ההדור- לכ' נראה דמקיים שפיר את עיקר המצווה, אולם את ההידור לא קיים [ולכן אין בזה נפקותא לעניין ברכה]
ה' יש לדון האם אף באופן שע"פ גדרי הלכות "נעבד" וכו' מותר, מ"מ איכא הידור בלקיחת אתרוג שלא נעשו בו שום מלאכות האסורות.

גם זו לטובה כתב:א' נעבד רק על ההידור- ראיתי מציינים לספר "הערות למעשה בענין שמיטה" לגר"ח נאה עמ' 53, ואין הספר תח"י.

שם הספר הוא' הערות למעשה' ושם יש פרק בעניין שמיטה.

לא בקיא די הצורך אבל כמדומה שעיקר ההלכה דשמור ונעבד שרי, וכפי שצויין מסתבר דלאוצר בית דין שרי לנעול השערים

אחד הפרדסים הגדולים של אוצר בי"ד דהגר"נ קרליץ - חיבת ירושלים.
שמיטה קודמת הייתי שם, היה פתוח לכל מאן דבעי.

דר"א שביעית (פד,צא) "אין הפירות נאסרין ויוצאין בהן המצוה אפי' נעבדו באיסור ושמרוהו"
והראה מקורו לחזו"א שביעית כא,ח ולא מצאתי שם דבר זה, ואדרבה כתב שם להיפך, "מותר אם הבעלים אינו משמרן ולא נאסרו בשביל המשומר"

צ"ל כ"א י"ח ובתחילת דבריו שם כ' לאסור לחבר רק בשכר.

הפרדסים לא סגורים וחבל להוציא לעז.
גם לכתוב בכותרת נעבד בב"ד הגרנ"ק אינו מהראוי.
כמובן שלולי זה לא היו אתרוגים בשמיטה והראי' שאיש לא עושה אוצר בי"ד כהמחמירים, ופשוט.