שמחת בית השואבה

[אוצר החכמה]

מאמר נפלא זה נמצא בגנזי הגרי"ח סופר שליט"א והננו לפרסמו לשמחת לב מבקשי חכמה

שמחת בית השואבה

סוכה (נ"א סע"א) תנן: "אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו וכו', חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות. והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהלים שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה".

ופירש רש"י ז"ל: "אבוקות של אור, זורקין אותם כלפי מעלה, ומקבלין אותם, ויש שבקיאין לעשות כן בארבע אבוקות או בשמונה, וזורק זו ומקבל זו, וזורק זו ומקבל זו: שעליהן הלוים עומדין בכלי שיר, לשמחת בית השואבה, אבל דוכן לשיר הקרבן אצל המזבח היה".

ורבינו הרמב"ם ז"ל בחיבורו הגדול הלכות סוכה (פ"ח הי"ב) כה כתב: "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתירה, שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין, ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה, ולאנשים מלמטה, כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה.

והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה, ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע, ואומרים דברי שיר ותשבחות, וכו', מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל, וראשי הישיבות, והסנהדרין, והחסידים, והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע", עד כאן דברי הרמב"ם ז"ל.

ובלומדי הדברים התעוררתי בס"ד בכמה הערות בדברי קדשו ז"ל והנני לכותבם כאן למזכרת, עד שנעיין בדברי רבותינו המפרשים ע"ה.

א. הנה במשנה לעיל מבואר שחסידים ואנשי מעשה היו מרקדים עם אבוקות של אור, ולא ידעתי מדוע הרמב"ם ז"ל לא הזכיר פרט זה של האבוקות.

ב. בדברי הרמב"ם ז"ל מבואר באר היטב ששמחה זו היתה, שהחליל מכה, ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים, "וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו", ואילו במשנה שנינו שהלוים דייקא הם שנגנו כדתנן: "והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה".

ג. עוד יש להבין, דהרמב"ם ז"ל פתח ואמר שכל אחד ואחד מנגן היה בכלי שיר, והיודע בפה בפה, ופשט הדברים שכל אחד ואחד מכלל ישראל שבאו לשמחת בית השואבה היה יכול לנגן ולשורר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דכל אחד ואחד כמו שיודע היה רוקד מטפח מפזז ומכרכר, משמע שכל אחד ואחד מבית ישראל יכול היה לרקוד ולכרכר, יהיה מי שיהיה.

ומיד סיים הרמב"ם ז"ל וכתב: "לא היו עושין שמחה זו כל מי שירצה או עמי הארץ, אלא רק גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות, והסנהדרין וכו' אבל כל העם והנשים באין רק לראות ולשמוע", ובעניותי איני מבין איך יתייקמו שני המקראות הללו, אתמהה. [ולומר דתנא והדר מפרש, לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי].

ודע דמה שכתב הרמב"ם ז"ל שלא היו עושין אותה אלא "גדולי חכמי ישראל" - עיין בבלי סוכה (נ"ג א') ע"ש. [ובירושלמי שם מבואר שרבי חייא רבה ולוי בר סיסי הראו קידה ובריכה לפני רבי יהודה הנשיא ונפסחו ע"ש, ואם נאמר שהיה זה בשמחת בית השואבה אזי גם מכאן מקור לרמב"ם ז"ל, שהרי רבי חייא רבה מגדולי חכמי ישראל היה עיין בבא מציעא (פ"ה ב') ומנחות (פ"ח ב') ועוד, וכן לוי בר סיסי שהרי רבי יהודה הנשיא העיד עליו שלוי בר סיסי הוא אדם כמותו הוא כאומרם בירושלמי יבמות (פי"ב ה"ו דס"ט ע"א), אבל יותר נראה דלא היה זה בשמחת בית השואבה, ועיין ירושלמי ברכות (פ"א ה"ה) ודוק].

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "ראשי הישיבות" - יצא לו כן מעובדא רבי יהושע בן חנניה בסוכה (נ"ג א') שהיה מגדולי ראשי הישיבות, ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א (סימן קמ"ב) ודוק.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "ראשי הסנהדרין" - יצא לו כן מעובדא דהלל הזקן, ונכדו רבן שמעון בן גמליאל בסוכה שם, שהן היו הנשיאים שהם ראשי הסנהדרין.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "החסידים ואנשי מעשה" - יצא לו כן מסוכה (נ"ב א') שאמרו כן במפורש ע"ש ודוק.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "הזקנים" - יצא לו כן מעובדא דהלל הזקן שם שהיה זקן ונח נפשיה בן מאה ועשרים שנה כאומרם בספרי (ס"פ וזאת הברכה), וכן מאותם שאמרו אשרי צעירותנו שלא ביישה את זקנותנו בסוכה שם ודוק.

זה הנלע"ד בביאור דברי הרמב"ם ז"ל, ונמצא שלכל תיבה ותיבה בדברי הרמב"ם ז"ל, יש מקור נפתח בתלמודים ובדברי רז"ל, והיינו כפי המסור בידינו מכל רבותינו גדולי הדורות ע"ה, שהרמב"ם ז"ל אין דרכו לכתוב דבר ולא חצי דבר שאין לו מקור בדברות חז"ל, וכל דבריו ממש כל אות ואות וכל תיבה ותיבה, מיוסדים על אדני פז ומקורם בדברות חז"ל בתלמודים ובמדרשים - וכמו שכתבתי והבאתי מפי סופרים וספרים בחיבורי ברית יעקב (דף קנ"ב, ודף רכ"ה, ודף רס"ח) עש"ב. [ועיין בזה בחיבורי יד סופר ח"ב (דף ל"א), ובחיבורי כנסת חיים (דף פ"ז), ובחיבורי ויחי יעקב (דף נ"ו), ובחיבורי זרע חיים (דף י'), ובחיבורי יחי יוסף (דף ק"פ), ובחיבורי תפארת יצחק (דף ט"ל), ובחיבורי נר יהודה (דף רס"ו), ובחיבורי זכות יצחק ח"א (דף כ"א), ועיין בחיבורי תרנן לשוני (סימן כ"ד) ודוק].

[אביגדור]

וד יש להבין, דהרמב"ם ז"ל פתח ואמר שכל אחד ואחד מנגן היה בכלי שיר, והיודע בפה בפה, ופשט הדברים שכל אחד ואחד מכלל ישראל שבאו לשמחת בית השואבה היה יכול לנגן ולשורר, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דכל אחד ואחד כמו שיודע היה רוקד מטפח מפזז ומכרכר, משמע שכל אחד ואחד מבית ישראל יכול היה לרקוד ולכרכר, יהיה מי שיהיה.

ומיד סיים הרמב"ם ז"ל וכתב: "לא היו עושין שמחה זו כל מי שירצה או עמי הארץ, אלא רק גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות, והסנהדרין וכו' אבל כל העם והנשים באין רק לראות ולשמוע", ובעניותי איני מבין איך יתייקמו שני המקראות הללו, אתמהה. [ולומר דתנא והדר מפרש, לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי].

לא הבנתי את השאלה. האם זו שיטה משלו בלימוד הרמב"ם או שאני סתם לא מבין מה הוא שואל?

[ישראל אליהו]

לא הבנתי את השאלה. האם זו שיטה משלו בלימוד הרמב"ם או שאני סתם לא מבין מה הוא שואל?

ז"ל הרמב"ם: והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה, ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים, וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע, ואומרים דברי שיר ותשבחות, וכו', מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל, וראשי הישיבות, והסנהדרין, והחסידים, והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע.

לכאו' היה לו להרמב"ם לכתוב: ומי שיודע לנגן, מנגן וכו', אולם הרמב"ם כתב: וכל אחד ואחד, ומשמע שכל אחד מהמתאספים שם. ולכאו' סותר את סיפא דדבריו.

[סגי נהור]

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "ראשי הישיבות" - יצא לו כן מעובדא רבי יהושע בן חנניה בסוכה (נ"ג א') שהיה מגדולי ראשי הישיבות, ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א (סימן קמ"ב) ודוק.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "ראשי הסנהדרין" - יצא לו כן מעובדא דהלל הזקן, ונכדו רבן שמעון בן גמליאל בסוכה שם, שהן היו הנשיאים שהם ראשי הסנהדרין.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "החסידים ואנשי מעשה" - יצא לו כן מסוכה (נ"ב א') שאמרו כן במפורש ע"ש ודוק.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "הזקנים" - יצא לו כן מעובדא דהלל הזקן שם שהיה זקן ונח נפשיה בן מאה ועשרים שנה כאומרם בספרי (ס"פ וזאת הברכה), וכן מאותם שאמרו אשרי צעירותנו שלא ביישה את זקנותנו בסוכה שם ודוק.

קדמו בזה אדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע בליקוטי שיחות, בכמה שינויים ("גדולי חכמי ישראל" הוא ר' יהושע בן חנניה שהדגישו חז"ל בכמה מקומות את חכמתו (ראה חגיגה ה, ב ועוד), "ראשי הסנהדרין" הוא רשב"ג כנ"ל, "הזקנים" הוא הלל כנ"ל, ו"ראשי הישיבות" הוא ר"ש בן יהוצדק שלא נזכר בבבלי בין המרקדים אבל מופיע בירושלמי). ותמה אני אם לא ראה את דבריו תחילה.

[צעיר_התלמידים]

הגדול בחכמה שבכולן מושיבין אותו ראש עליהן והוא ראש הישיבה והוא שקורין אותו חכמים נשיא בכל מקום

הרמב"ם פ"א מסנהדרין

[מה שנכון נכון]

ותמה אני אם לא ראה את דבריו תחילה.

תמה אני על חשד פורח באויר בכשרים וכ"ש בתלמיד חכם שבקיאותו המופלגת והעצומה ידועה לכל בר בי רב.

[ישראל אליהו]

ותמה אני אם לא ראה את דבריו תחילה.

הגרי"ח סופר אינו כזה.
אולי אתה מכיר רבנים מסוג אחר..

[סגי נהור]

עלי להבהיר שאין כאן כוונה לפגוע בכבודו של הגאון המחבר, אלא רק להצביע על הדמיון הרב בין הדברים, בשעה שאין מדובר בחידוש רגיל ומתבקש, שאין תימה אם יאמרהו אדם מבלי לדעת שקדמוהו בזה, אלא בכיוון מחשבה לא מקובל ויוצא דופן.

וכמובן עיקר הערתי הוא עצם הציון לדברי מו"ר מליובאוויטש שקדמו בחידוש זה (והוא בלקוטי שיחות חי"ז, אמור ג), אף אם אכן לא ראה המחבר את הדברים.

[שברי לוחות]

האם יש מי שחולק על הרמב"ם, וס"ל דגם עמי הארץ היו שמחים ומרקדים בשמחת בית השואבה?

[סגי נהור]

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "ראשי הישיבות" - יצא לו כן מעובדא רבי יהושע בן חנניה בסוכה (נ"ג א') שהיה מגדולי ראשי הישיבות, ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א (סימן קמ"ב) ודוק.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "ראשי הסנהדרין" - יצא לו כן מעובדא דהלל הזקן, ונכדו רבן שמעון בן גמליאל בסוכה שם, שהן היו הנשיאים שהם ראשי הסנהדרין.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "החסידים ואנשי מעשה" - יצא לו כן מסוכה (נ"ב א') שאמרו כן במפורש ע"ש ודוק.

ומה שכתב הרמב"ם ז"ל "הזקנים" - יצא לו כן מעובדא דהלל הזקן שם שהיה זקן ונח נפשיה בן מאה ועשרים שנה כאומרם בספרי (ס"פ וזאת הברכה), וכן מאותם שאמרו אשרי צעירותנו שלא ביישה את זקנותנו בסוכה שם ודוק.

קדמו בזה אדמו"ר הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע בליקוטי שיחות, בכמה שינויים ("גדולי חכמי ישראל" הוא ר' יהושע בן חנניה שהדגישו חז"ל בכמה מקומות את חכמתו (ראה חגיגה ה, ב ועוד), "ראשי הסנהדרין" הוא רשב"ג כנ"ל, "הזקנים" הוא הלל כנ"ל, ו"ראשי הישיבות" הוא ר"ש בן יהוצדק שלא נזכר בבבלי בין המרקדים אבל מופיע בירושלמי). ותמה אני אם לא ראה את דבריו תחילה.

הבחנתי כעת בדבר נאה ומשמח, שבביאור המובא כאן למאמר רב נחמן בר יצחק בפסחים: "אנא לא חכימאה אנא וכו'" (שמקורו הראשון כנראה עדיין לא הוברר) "חכימאה" קאי על ר' יהושע בן חנניה, בדומה לביאור הקרוב בסגנונו (שמקורו הראשון הוברר לע"ע) שהבאתי כאן, ש"גדולי חכמי ישראל" קאי על ר' יהושע בן חנניה.

[מיכאל1]

לא הבנתי לדברי הגרי"ח סופר היאך תתיישב הסתירה ברמב"ם שבתחילה כתב שכולם חייבים בשמחה זו ואח"כ מיד כ' שלא היו עושין אותה אלא גדו"י והזקנים וכדו'.