קריאת התורה בחול המועד סוכות לדעת הרמ"א

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
משולש
הודעות: 4858
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

קריאת התורה בחול המועד סוכות לדעת הרמ"א

הודעהעל ידי משולש » ו' אוקטובר 09, 2015 12:41 pm

קיבלתי מאמר מאת ר' יואל ש. בנושא, ומחמת שיש לו כמה חידושים אמרתי אעלהו לכאן למען יעמוד בפני שבט ביקורתם של החברים:

בס"ד
בירור סדר קריה"ת בחוה"מ סוכות בא"י למנהג אשכנז
במשנה במס' מגילה שנינו: ביו"ט הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג.
והכוונה שביו"ט ראשון של סוכות קורין פרשת המועדים שבפרשת אמור ובימי חוה"מ סוכות קורין בפרשיות של מוספי החג (סתם 'חג' בחז"ל הכוונה לחג הסוכות) שבסוף פרשת פנחס.
ובתוספתא שהוא ספר הביאור הראשון על המשנה כידוע לעוסקין בו (בניגוד לדעת כמה חוקרים מודרניים עמהארצים) מפרש סדר הקריאה וז"ל: ביו"ט הראשון של חג קורין 'בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסוכות' בשני 'וביום השני' בשלישי 'וביום השלישי' ברביעי 'וביום הרביעי' בחמישי 'וביום החמישי' בשישי 'וביום השישי' בשביעי 'וביום השביעי' בשמיני 'ביום השמיני'. עכ"ל.
והנה לא נכנס עתה לקריאת שמיני עצרת שבו אנו נוהגין על פי תלמוד בבלי לקרוא דלא כהתוספתא. אלא נתמקד עתה בקריאת ימי חוה"מ שבו אין בבבלי ולא בירושלמי שום ביאור אחר חוץ מהתוספתא.
וזאת צריכין אנו לידע שהמשנה והתוספתא נתחברו בא"י והמה הולכים ע"פ מנהג א"י שאין שם ב' י"ט של גליות.
אמנם יש ב' דרכים איך ללמוד את דברי התוספתא. הדרך הראשונה היא: שביום השני של חג שהוא הראשון דחוה"מ קורין רק 'וביום השני' ומכיון שאנו צריכין להספיקו לד' קרואים יש לחזור על אותה קריאה ד' פעמים וכן ביום השלישי אנו קורין רק 'וביום השלישי' כנ"ל.
והדרך השנייה היא: שכוונת התוספתא היא שהתחלת הקריאה תהיה ביום א' דחוה"מ בפרשת 'וביום השני' ולוי ימשיך 'וביום השלישי' וישראל 'וביום הרביעי' והרביעי 'וביום החמישי'. וביום ב' דחוה"מ יתחיל בפרשת 'וביום השלישי' והלוי ימשיך 'וביום הרביעי' וכן הלאה.
אבל האמת הוא שמי שמתמצא בדרכי הקריאה של המשנה ישפוט מיד שהדרך השנייה היא הנכונה. והטעם: לפי שאם נבדוק נמצא שיש לנו עוד מקום אחד שאנו נפגשים בבעיה כזאת במשנה. והוא בסוף מס' תענית לגבי קריאת המעמדות, שהיו קורין בכל יום במעשה בראשית, דהיינו ביום ראשון היו צריכין לקרות מ'בראשית' עד 'יום אחד' וביום שני מ'ויאמר אלקים יהי רקיע' עד 'יום שני' וכן הלאה. אבל הבעיה היא שבכל 'יום' מימי בראשית אין שם מספיק אלא לקריאה אחת או לב' קריאות, והרי אנו צריכין ג' קרואים. לפיכך אמרה המשנה: שביום ראשון יש להתחיל לקרות ביום הראשון וממשיך לקרות גם ביום השני. ובשני מתחיל לקרות ביום השני וממשיך ביום השלישי וכן הלאה. עיי"ש.
נמצא שהמשנה מעדיפה להמשיך את הקריאה ליום של מחר ובלבד שלא לחזור עוה"פ על אותה קריאה. וא"כ מוכח שגם בימי חוה"מ יש לנו להמשיך את הקריאה ולא לחזור עליו עוה"פ.
הן אמת שמצינו בין במעמדות ובין בקריאת ראש חודש שמפני בעיה בחוסר פסוקים אנו חוזרין על אותו פסוק פעמיים מ"מ רק מדוחק התירו לחזור על פסוק אחד אבל לא על קריאה שלמה.
(ובזה אפשר להבין מנהגינו לגבי קריה"ת של ר"ח שהוא המחוורת כאשר אבאר בסוף המאמר בניגוד למנהג הגר"א).
אבל רבינו הגדול רש"י ז"ל בא וחידש דבר (ע"פ דברי חכמי אשכנז הקדמונים) שמאז שתיקנו חכמי בבל (מנהג שאינו קיים בירושלמי רק נרמז בבבלי ויש מהראשונים שתולין אותו בתקנת גאונים מאוחרת) שיש לקרות בכל יו"ט ור"ח וחוה"מ את קרבן המוסף ל'אחרון' א"כ גם חג הסוכות לא יגרע ויש לקרות בפרשת המוסף של אותו יום לקורא הרביעי דייקא הואיל והרביעי בא לכבוד היום שהרי הוא הקריאה שניתוספה בר"ח וחוה"מ.
ויש להוסיף שרש"י דיבר על מה שצריכין לעשות בחו"ל. נמצא שע"פ דברי רש"י כך יהיה סדר הקריאה: ביום הראשון של חוה"מ שהוא היום השלישי של חג קורין לכהן 'וביום השני' (שהרי הוא ספק יום שני בחו"ל) וללוי 'וביום השלישי' ולישראל 'וביום הרביעי' ולרביעי יש לקרות במוספי החג וכיון שיש לנו ספק בין שני לשלישי יש לחזור ולקרות גם 'וביום השני' וגם 'וביום השלישי'. וכן כל יום ויום.
וא"ת הרי הוכחנו מהמשנה שאין לחזור ולקרות אותו קריאה פעמיים? וי"ל שכל הענין שלא לחזור פעמיים על אותה קריאה הוא לפי שקריה"ת הוא כדי ללמד את העם תורה וא"כ אין טעם לחזור עוה"פ כמו לחש. אבל כאן שהחזרה הוא להורות שהוא עיקר מוסף היום א"כ יש בו משום חידוש של לימוד ואפשר לחזור עליו.
ברם כשאנו מגיעים ליום שביעי של חג כאן סברו הראשונים שאין להתחיל מ'וביום הששי' כפי שהיה אמור להיות הסדר ע"פ הדרך נ"ל, ולמה? לפי שאז ייצא שהשלישי צריך לקרות 'ביום השמיני' ולא רצו לקרות בחוה"מ בקריאה של שמ"ע. והטעם כתב רש"י: לפי שאינו מימי החג והוא רגל לעצמו. כלו' שחכמי אשכנז סברו שמוטב להתחיל קצת מוקדם דהיינו 'וביום החמישי' וזה עדיף מאשר לקרות קריאה שאינה שייכת להיום. (ואע"פ שאין שום בעיה לקרות בחג זה מחגים אחרים כמו שאנו קורין ביו"ט ראשון של פסח ושל סוכות מכל המועדים מ"מ מב' האופציות הנ"ל דהיינו או להתחיל קצת מוקדם או לגמור ב'ביום השמיני' העדיפו להתחיל מוקדם ולקרות רק בענייני סוכות. ויתכן שצירפו גם את הסברא שבין כך אנו מסופקין איפה להתחיל מפני שהוא ספיקא דיומא).
וא"כ כל מי שיש לו מוח בקדקדו יידע ג"כ איך לתרגם שיטה זו לבני א"י. דהיינו שביום א' דחוה"מ שהוא היום השני של חג קורין ג' קרואים 'וביום השני' 'וביום השלישי' 'וביום הרביעי' והרביעי חוזר וקורא 'וביום השני' וביום שלאח"כ יקראו 'וביום השלישי' 'וביום הרביעי' 'וביום החמישי' 'וביום השלישי' וכן הלאה שמתחיל בקריאת היום כדעת התוספתא וממשיך והרביעי חוזר על מוסף היום.
וכשמגיעין ב' ימים האחרונים של חג לכאורה היו צריכין להתחיל 'וביום החמישי' כדי שלא יפגעו ב'ביום השמיני' כנ"ל. אבל בזה יוכל בעל הדין לחלוק שהרי אין טעם לקרות בג' ימים האחרונים אותו דבר שלא מצינו בשום מקום ג' ימים רצופים באותו קריאה, וגם יתכן שכיון שיש לנו ודאות באיזה יום להתחיל יש סברא להתחיל דייקא ביום שעומדים בו ודלא כמנהג חו"ל שאמרנו לעיל שכיון שהם בין כך ובין כך מסופקין באיזה יום להתחיל א"כ אין כ"כ בעיה שיתחילו ביום מוקדם.
לפיכך בב' ימים האחרונים של סוכות הבוחר יבחר באחד מב' המנהגים שלפנינו: או שיתחיל בשניהם 'וביום החמישי' או שביום ה' דחוה"מ שהוא יום ו' של חג יקרא כהן 'וביום השישי' ולוי 'וביום השביעי' וישראל 'ביום השמיני' והרביעי 'וביום השישי'. ובהושע"ר יקרא כהן 'וביום השביעי' והלוי יקרא ג' פסוקים מ'ביום השמיני' (שיש בו ו' פסוקים) וישראל ימשיך ג' פסוקים האחרונים של 'ביום השמיני' והרביעי יחזור 'וביום השביעי'.
ואם ישאל השואל: מי שמך לאיש לחדש קריאת 'ביום השמיני' בחוה"מ נגד כל הראשונים בסברות כרסיות?
התשובה ע"ז הוא: כי לא חידשתיהו מלבי אלא שהמנהג הזה מבואר ברלב"ח (שהיה רבה של ירושלים עיה"ק בתחלת תקופת הב"י) שמביא שהמנהג הזה היתה קיימת בא"י בעיר עזה. וודאי שהטעם הוא כדרך שביארנו. אלא שהרלב"ח עצמו מפריך את המנהג הזה מטעם שאין לקרות בימי סוכות 'ביום השמיני' ובהמשך נבאר לתרץ מנהג עזה וכיצד הם מסתדרים עם קושיית הרלב"ח שהרי מבואר במור וקציעה שעזה היא עיר מלאה חכמים וסופרים וידוע שאחד מגדולי אשכנז היה שם בתקופת הרלב"ח ושמו ר' משה מפראג.
ואעתיק קטעים מתשובת הרלב"ח הנוגעין לעניינינו. והרוצה לעיין בה ימצאנה בתשובה מ"ט. וז"ל (הסוגריים הם לשון שלי לתוספת ביאור):
בעלותי ההרה וכו' העיר הקדושה הזאת וכו' וראיתי השלוחי ציבור קורין (בחוהמ"ס) כפי הסדר שכתב הרי"ף ז"ל בחוץ לארץ (שהוא מנהג הספרדים בחו"ל שכהן קורא ביום אתמול שהוא הספק ולוי קורא ביום הזה וישראל חוזר וקורא ביום הזה והרביעי חוזר וקורא אתמול והיום שהוא הספק לפי שבני ספרד אינן קורין אלא בקריאה השייכת להיום או לספק היום) ותמהני על הדבר שהרי אין לנו שום ספק למה נקרא בספיקא דיומא? וכן אמרתי לשלוחי ציבור ועכ"ז לא יכולתי לעכב בידם וכו' אח"ז קרה מקרה שאחד משלוחי ציבור עלה לדור בצפת וחזר וכד אתא אייתי מנהגא בידיה ואמר שהוא מנהג צפת שאין קורין בכל יום כ"א פרשת היום בלבד וכו' שכל הד' עולים כל אחד קורא אותה הפרשה וגם זה המנהג הוא זר בעיניי מאד וכו' דלא תיקנו דולג אלא בפסוק אחד וכו' שא"כ איפוא למה תיקנו במעמדות שיקראו בכל יום ב' פרשיות? וכו' גם חקרתי לדעת מנהג עזה ואמרו לי שהוא זה: שביום הראשון של חוש"מ שהוא יום שני לחג קורא הכהן פרשת 'וביום השני' ולוי פרשת 'וביום השלישי' והישראל חוזר וקורא שתיהן (כפי מנהג הספרדים הנ"ל שאינן מקפידין לחזור ולקרות קריאה אחת פעמיים) והישראל אחר חוזר וקורא 'וביום השני'. וכן על זה הסדר בכל יום ויום ואפילו ביום השביעי שהכהן קורא 'וביום השביעי' והלוי קורא 'ביום השמיני' כולה או קצתה (שהרי יש בו ו' פסוקים וסגי לקרות ג' מהם) והישראל חוזר וקורא מה שקראו כהן ולוי והישראל אחר שהוא רביעי חוזר וקורא 'וביום השביעי' וכו' (ומקשה הרלב"ח ע"ז) עוד יש בו זרות גדול מזה והוא שקורין ביום השביעי פרשת 'ביום השמיני' והנה רש"י כתב וכו' שאין ראוי לעשות כן כיון שהשמיני אינו מימי החג אלא רגל לעצמו. פירוש לפירושם והמשנה אמרה: קורין בקרבנות החג. (כלו' הרלב"ח למד שכיון שבמשנה מבואר ש'קורין בקרבנות החג' א"כ ברור שאין לקרות בפרשת 'ביום השמיני' שאינו מקרבנות החג שהרי הוא רגל לעצמו.) אחר שעיינתי ראיתי שהמנהג היותר כשר כפי הדין הוא מנהג צפת תוב"ב וכן ראוי לעשות. ע"כ דברי הרלב"ח.
והנה מה שנשאר הרלב"ח לבסוף עם מנהג צפת הוא מטעם היותו ספרדי ולדידיה אין כ"כ בעיה לחזור על אותה קריאה כמ"פ שהרי גם בחו"ל בחוהמ"ס הם חוזרין על קריאה אחת ב"פ כמו שביארנו. אבל לבני אשכנז ודאי שמנהג עזה הוא הנכון אלא שהשלישי צריך להמשיך הלאה ולא לחזור למעלה.
ומה שהקשה הרלב"ח ש'ביום השמיני' אינו מקרבנות החג וא"כ אינו בכלל מה שאמרו במשנה 'בקרבנות החג', ע"ז י"ל שחכמי עזה סברו שגם 'ביום השמיני' אפשר לכנותו בשם 'קרבנות החג' שהרי הוא נקרא בחז"ל 'יו"ט אחרון של חג' ובפרט שהתוספתא שהבאנו לעיל מסבירה את המשנה שאמרה 'ובשאר ימות החג בקרבנות החג' שהוא קאי גם על יום השמיני. וא"כ כל מה שהקפידו שלא לקרות ביום השמיני בחו"ל אינה אלא ענין של לכתחלה כמו שביארנו. ובא"י כיון שיש כמה סברות שלא לעשות כן א"כ אין הפסד לקרות בימי שישי ושביעי גם קריאת 'ביום השמיני'.
והנה המור וקציעה כותב בקיצור שלא נראה לו מנהג א"י שקורין ד"פ אותה קריאה וכותב בזה"ל: כי מדלגי דילוגי כמו שאנו עושין ואין חוששין ה"נ לדידהו שפיר דמי. עכ"ל. ויש שרצו ללמוד מכאן לקרות לגמרי כבני חו"ל אבל הוא טעות גמור דמה הענין לקרות בספיקא דיומא בא"י? אלא דכוונתו כמו שאני כתבתי למעלה שהרביעי חוזר וקורא מה שקרא הכהן שהוא הנקרא דילוג ו'כמו שאנו עושין' הכוונה שהרביעי חוזר למעלה.
ואספח כאן את מה שכתבתי לבסס מנהג השו"ע בסדר קריה"ת בר"ח וכפי שהוא מנהג כל תפוצות ישראל בניגוד למנהג הגר"א.
ז"ל הגמ' (הסוגריים הם הלשון שלי לתוספת ביאור):
בעא מיניה עולא בר רב מרבא: פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה? 'צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי' דהויין תמניא פסוקי היכי נעביד? ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין פשו להו תרי (כלו' הרי נשארין עוד ב' פסוקים בסוף הפרשה) ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין (כלו' אסור לקורא להשאיר ב' פסוקים או פסוק אחד בסוף הפרשה אלא צריך לגמור עד סוף הפרשה אא"כ הוא משייר ג' פסוקים) ניקרי ארבעה ארבעה פשו להו שבעה (פסוקים עד סוף קריאת ר"ח) 'וביום השבת' הויין תרי 'ובראשי חדשיכם' הויין חמשה היכי נעביד? ניקרי תרי מהא וחד מהנך (וזה לא יתכן שהרי) אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים (כלו' אסור לקורא להתחיל קריאתו פחות מג' פסוקים אחר התחלת הפרשה אלא צריך להתחיל מתחלת הפרשה או מג' פסוקים שלאחריו וא"כ הרביעי הרי יצטרך לעבור על דבר זה שהרי יתחיל בפרשה פחות מג' פסוקים אחר ההתחלה) ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי (והרי כל עולה לתורה צריך עכ"פ ג' פסוקים). אמר לו זו לא שמעתי וכו' שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף: הלכתא מאי? שלח ליה: הלכתא דולג (כלו' חוזר עוה"פ על הפסוק האחרון שקרא אותו שלפניו), ואמצעי דולגן.
והנה הלשון 'ואמצעי דולגן' קשה שהרי יש כאן ב' אמצעיים שהרי יש ד' קרואים ואיזה מהם דולג? אלא הכוונה הוא פשוט דקאי על מה שהתחיל לשאול איך קורין פרשת 'צו את בני ישראל' ובפרשה זו יש רק ג' קרואים וע"ז אמר שהאמצעי דהיינו הלוי הוא דולג למפרע וחוזר וקורא פסוק שלישי שקרא הכהן.
ולמה בחרה הגמרא את האופציה הזאת מכל האופציות האחרות הקיימות איך לינצל משיור פרשה פחות מג' פסוקים ומלהתחיל פחות מג' פסוקים סמוך לפרשה? שהרי הגר"א יש לו עצה יותר טובה דהיינו שהלוי אינו חוזר וקורא כלום אלא ממשיך עד סוף פרשת התמיד והשלישי חוזר וקורא ג' פסוקים האחרונים של פרשת התמיד וממשיך 'וביום השבת'. ולפי"ז יוצא שאף אחד מהקרואים אינו מתחיל פחות מג' פסוקים סמוך לפרשה ואף אחד אינו משייר פרשה פחות מג' פסוקים ולמה לא בחרה הגמ' באופציה זו?
והתשובה הוא כמו שביארנו למעלה שכל ענין החזרה על פסוק פעמיים הוא דוחק גדול ולא התירו אלא בקושי ורק פסוק אחד ממילא האופציה של הגר"א לחזור למפרע ג' פסוקים אינה רלוונטית כלל. אלא השאלה היא למה בחרו שדוקא הלוי ידלג למעלה ויתחיל פחות מג' פסוקים סמוך לפרשה ולא השלישי?
והתירוץ ע"ז הוא פשוט שאם נעשה כדרך השני נמצא שהלוי משייר פרשה פחות מג' פסוקים והוא יותר חמור מלהתחיל פחות מג' פסוקים סמוך לפרשה שהרי להתחיל ג' פסוקים סמוך לפרשה יש מ"ד בגמ' שמתיר לכתחלה אבל לשייר פרשה פחות מג' פסוקים אסור לכו"ע.
ואין להביא ראיה ממה שאמרו הלשון 'ואמצעי דולגן' שהוא לשון רבים דמשמע שהוא דולג הרבה פסוקים כדעת הגר"א, לפי שבכל הכת"י (!) של הגמרא שיש לפנינו וגם בחלק מהדפוסים הישנים הגירסא הוא 'ואמצעי דולג'.
ואע"פ שאין מנהג אבותינו צריך חיזוק מ"מ הואיל וקמו מפקפקים לומר שאין מנהג שלנו נכון ע"פ הגמרא והנהיגו את מנהג הגר"א בא"י, יש לנו להוציא כנוגה צדקה דאדרבה היא הדרך המחוורת גם מדברי הגמרא וגם מן הסברא.
יואל ש. חופעיה"ק ירושת"ו

חזור אל “סוכות ושמנ"ע”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: ר_חיים_הקטן ו־ 3 אורחים