פורום אוצר החכמה

יל"ע באשה האוכלת באופן שראשה ורובה בסוכה ושולחנה תוך הבית, אם יש לה קיום מצוה מדרבנן ויכולה לברך לישב בסוכה.
וטעם הדבר דאף דבאיש המחוייב בסוכה מדאו' תיקנו חכמים מטעם דשמא ימשך דלא יצא יד"ח, אבל אולי אשה דלא איכפ"ל דתצא חוץ לסוכה ל"ש האי טעמא,
וכן לענין אכילת עראי דאינו חייב בסוכה, אך האוכלה בסוכה הר"ז משובח, נמי יל"ד אם הוי משובח באופן ששולחנו בתוך הבית.

ואם כן, הרי משכח"ל בליל ראשון מי שאכל כזית ויצא יד"ח, ואם ימשיך לאכול יותר מכביצה לא ייצא ידי חובה למפרע,
והיינו באופן הנ"ל דהא כזית לא איכפ"ל דיאכל חוץ לסוכה, וא"כ לא תיקנו בה חכמים לעקור המצוה, אבל אם אכל כביצה הרי כבר נכלל בהאי תקנתא ולא יצא יד"ח.

עושה חדשות כתב:ואם כן, הרי משכח"ל בליל ראשון מי שאכל כזית ויצא יד"ח, ואם ימשיך לאכול יותר מכביצה לא ייצא ידי חובה למפרע,
והיינו באופן הנ"ל דהא כזית לא איכפ"ל דיאכל חוץ לסוכה, וא"כ לא תיקנו בה חכמים לעקור המצוה, אבל אם אכל כביצה הרי כבר נכלל בהאי תקנתא ולא יצא יד"ח.

ייתכן שבלילה הראשון כזית קובע חשיבות מצד המצוה

דעת הגריש"א זצ"ל והגר"נ קרליץ שבאשה אין דין דשמא ימשך ויוצאת יד"ח

איש טלז כתב:דעת הגריש"א זצ"ל והגר"נ קרליץ שבאשה אין דין דשמא ימשך ויוצאת יד"ח

היכן כתוב, והאם הוא בנוגע לשאלה זו ממש

ונתנו ידידים כתב:

איש טלז כתב:דעת הגריש"א זצ"ל והגר"נ קרליץ שבאשה אין דין דשמא ימשך ויוצאת יד"ח

היכן כתוב, והאם הוא בנוגע לשאלה זו ממש

נתבקשתי להעיר: הגרנ"ק הוא בספרו חוט השני על סוכה פרק יא, מדבר ממש על זה, דין נשים

בברכה המשולשת כתב:

ונתנו ידידים כתב:

איש טלז כתב:דעת הגריש"א זצ"ל והגר"נ קרליץ שבאשה אין דין דשמא ימשך ויוצאת יד"ח

היכן כתוב, והאם הוא בנוגע לשאלה זו ממש

נתבקשתי להעיר: הגרנ"ק הוא בספרו חוט השני על סוכה פרק יא, מדבר ממש על זה, דין נשים

ומה אומר?.

אני לא ראיתי. אבל כתבו לעיל שאומר שאין דין שמא ימשך באשה.

החוט שני נמצא בעמ' רנב


ובהערה

האם יכולה אשה לברך גם בסוכה שאינה מחזקת ראשו רובו ושלחנו אלא וע"ו, להני ראשונים דהוא מטעם שמא ימשך ולא משום דירת קבע (אם לא נאמר כהפוסקים דזהו גזירה דאורייתא וזה מדרבנן), ולעני"ד קשה להאמין כן והטעם משום דכך תיקנו שיהא סוכה וה"ה בשלחנו בתוך הבית תיקנו כן ומהי"ת לחלק בתקנת חז"ל

כתב ידידי

ראיתי בעיתון (הפלס בשנה שעברה) ששאלו לפי חידושו של הגרי"ש שאשה יכולה לישב בסוכה והשלחן בתוך הבית ומקיימת מצווה, ומשום דלא שייך גזירת שמא ימשך באשה משום דאינה מחוייבת.
והקשו שלפי זה נימא שגם אינה צריכה להסיר הטבעות משום דלא שייכת גבה גזירה דמיעוט המקפיד, וזו לא שמענו. והביאו מספר מנחת דוד [חולין] בשם ר' יעקב אדלשטיין לחלק בין גזירה כללית דחציצה לגזירה פרטית בסוכה.

אריכות בענין עם כל מה שהובא כאן ועוד, בקובץ 'והאר עיננו' החדש (יז) עמ' 35 ואילך.

אגב,
שמעתי להעיר על הנהוג כשעושים שמחה בסוכה, שמחמת צפיפות המקום עורכים "בר" מחוץ לסוכה, דאולי שייך בזה הגזירה דשמא יימשך.

אגב, שאלה למעשה.
המשנ"ב (בשעה"צ) מביא פלוג' בין החי"א וברכ"י לגבי הפסול הנ"ל, האם סגי בטפח אחד מהשולחן שנמצא בסוכה, או שרובו של השולחן צריך להיות בסוכה ורק אז לא גזרי' שמא ימשך, והמשנ"ב לא הכריע בזה. מה ההוראה המקובלת, האם יש עוד דברים מפו' באחרו'. (והאם זה נידון כספק דרבנן או כספק דאו', אי נימא דרבנן הפקיעו את המצוה).

האם מהני 'שומר' על הגזירה שמא ימשך אחר שולחנו, כמו דמהני על 'שמא יטה' וכיו"ב?