פורום אוצר החכמה

בספר רוקח, עמ' קכד, הוסבר מדוע עיקר מצות ערבה הוא ביום השביעי של החג: "ולמה ערבה בהושענא רבה? לפי שהערבה גדילה על המים, ואז נידונין על המים".
האם מישהו מכיר מקור קדום יותר לרעיון זה?
אודה לכל סיוע.

מצאתי את הרעיון בכמה הושענות קדומות, אך כמובן ששם לא נאמר הדבר במפורש אלא ברמיזה, כדרכם של הפייטנים.
ואם יש בידי אי מי להוסיף, אודה לו במאוד מאוד.

חכם באשי כתב:מצאתי את הרעיון בכמה הושענות קדומות, אך כמובן ששם לא נאמר הדבר במפורש אלא ברמיזה, כדרכם של הפייטנים.
ואם יש בידי אי מי להוסיף, אודה לו במאוד מאוד.

כוונתך לסידור רס"ג?
ענה קושרי צמחי מים וסוככי עצי מים רבו מליציהם על שאילת מטר מים.
שורש הענין כבר בירושלמי ריש תענית, אבל לא בדווקא על ערבה בהושענא רבה.

ייש"כ גדול על ההפנייה לפיוטו של רס"ג. לא הכרתי אותו. היכן הוא מופיע בסידור רס"ג?
מצאתי הושענות קדומות לרס"ג, המיוחסות לקלירי או לאחד מבית מדרשו, שנוקט כן.

מה מצאת בירושלמי ריש תענית שאין בבבלי ריש תענית?

סידור רס"ג בעמ' רמ"ו.
האמת שאת הירושלמי פשוט ראיתי בימים האחרונים וזה מה שעמד בזכרוני, בכל מקרה לשון הירושלמי בענין זה קצת יותר חד מהבבלי: ע"י שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים.

ייש"כ גדול!!

לכאורה צריך להבין את דברי הרוקח. הרי מצות ערבה איננה דוקא ביום השביעי. במקדש היתה מצות ערבה נוהגת בכל הימים. [ובזמנינו, אינה אלא מנהג בלבד].

השינוי היחידי שנאמר ביום השביעי הוא שדוחה את השבת. וכבר דנו בגמרא מדוע קבעו שידחה שבת דוקא ביום השביעי, ונתנו טעם אחר, שרצו לקבוע יום מסויים.

חקר,
מעיון נוסף נראה שאין דברי רס"ג, נוגעים לשאלתי.

ראשית, אצטט את דבריו בניקודן.

שנית, מדובר בפיוט הושענא שהיה נאמר באחד מימי חג הסוכות ולאו דווקא בהושענא רבה (כך משמע מדבריו שם, רלט), ואכן כל פיוט ההושענא הזה מדבר בעיקר בכשרותה של הסוכה, דבר שכמובן אינו נוגע בהכרח להושע"ר, וגם הטור אינו מדבר במצוות היום של הושע"ר אלא ב"קושרי צמחי מים" (=קושרי ארבעת המינים, הגדלים על כל מים, ממש כדברי הירושלמי והבבלי, ריש תענית), ו"סוככי עצי מים" (=מסככים את הסוכה בדבר שגידלו מן הארץ הזקוק כמובן למים), והצלעית השנייה מדברת על בקשת הגשמים שבכל ימי חג הסוכות, שאז "אינו אלא כמפתה מן הצד, לרמוז טללים ורסיסים" (מחזור ויטרי, ג, עמ' תתעא).

לוי כתב:לכאורה צריך להבין את דברי הרוקח. הרי מצות ערבה איננה דוקא ביום השביעי. במקדש היתה מצות ערבה נוהגת בכל הימים. [ובזמנינו, אינה אלא מנהג בלבד].

השינוי היחידי שנאמר ביום השביעי הוא שדוחה את השבת. וכבר דנו בגמרא מדוע קבעו שידחה שבת דוקא ביום השביעי, ונתנו טעם אחר, שרצו לקבוע יום מסויים.

יום הושענא רבה נקרא אצל הראשונים "יום ערבה" ובירושלמי כבר נמצא הביטוי "ערבתא", על שם חיבוט הערבה ביום השביעי.

בטור בסדר יום הושענא רבה (ריש סי' תרס"ד) הביא את יסוד טעם הרוקח לפי שבחג נידונין על המים, והוסיף: "והכל הולך אחר החיתום".

מחולת המחנים כתב:

לוי כתב:לכאורה צריך להבין את דברי הרוקח. הרי מצות ערבה איננה דוקא ביום השביעי. במקדש היתה מצות ערבה נוהגת בכל הימים. [ובזמנינו, אינה אלא מנהג בלבד].

השינוי היחידי שנאמר ביום השביעי הוא שדוחה את השבת. וכבר דנו בגמרא מדוע קבעו שידחה שבת דוקא ביום השביעי, ונתנו טעם אחר, שרצו לקבוע יום מסויים.

יום הושענא רבה נקרא אצל הראשונים "יום ערבה" ובירושלמי כבר נמצא הביטוי "ערבתא", על שם חיבוט הערבה ביום השביעי.

בטור בסדר יום הושענא רבה (ריש סי' תרס"ד) הביא את יסוד טעם הרוקח לפי שבחג נידונין על המים, והוסיף: "והכל הולך אחר החיתום".

הלא זהו כל יסוד יחודיותו של ה"ר כ"יום דין" כפי שמביא המשנה ברורה