קתון על פניו

[מוישי]

הרמב"ם כותב על כך " בתחילת הסוכות". משמע שבאמצע החג אי"ז סימן רע. דיברו מזה?

[קראקובער]

הרבה דברו מזה וכרגע אני זוכר בביכורי יעקב.

[LEV]

ריטב"א על מסכת תענית דף ב:
א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר פי' כדאמר בסוכה למה גשמים דומים בחג לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ומכאן משמע דמשום כל החג קאמר ולא על לילה הראשון בלבד כדכתב רבינו אפרים ז"ל התם אלא שיש לדחות דבלילה הראשון סימן קללה ומכאן ואילך לא קללה ולא ברכה כלישנא דמתני' דהכי:

[נוטר הכרמים]

בדבר לשון הרמב"ם בפי' המשנה שפתחו בו, ראה בספר דף על הדף קיבץ בזה מן ספרים וספרים, וז"ל,

בפירוש המשניות להרמב"ם כאן כתב דבר חידוש, שהסימן שאינו יפה הוא בירידת הגשמים בתחילת החג דייקא עכ"ד.
ולכאורה יש להעיר בענין זה מפסק הרמ"א (או"ח סי' תרל"ט ס"ה) דבלילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אפי' כשיורדים גשמים ע"ש. וא"כ פשיטא דא"א לומר על זה אי אפשי בשמושך ע"כ וצ"ע.
וכתב הגאון רבי שמאי גינזבורג זצ"ל מגדולי הת"ח בירושלים ומשמשו בקודש של האדמו"ר האמרי אמת מגור זצ"ל בקונטרס זכרונות שכתב:
משל לעבד וכו', כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה הם משל לעבד וכו', ושפך לו קיתון של מים על פניו (רש"י), פעם בשבת חול - המועד סוכות נכנס האדמו"ר רא"מ מגור זצ"ל לערוך "שולחן" בסוכה, וגשם ניתך ללא הפוגה ולא יכלו לאכול בסוכה, האדמו"ר זצ"ל קם להכנס הביתה, ועיני הנאספים הביעו צער מהסימן קללה, אמר האדמו"ר זצ"ל רק כשהגשם יורד בתחלת חג הסוכות זהו סימן קללה, אחד מהקרובים שאל אותו אם זה אומר מדעתו או שמובא בספר? ענה, שזה מובא בספר.
בעזרת השם מצאתי שהרמב"ם בפירוש המשניות בשלהי פרק ב' דמסכת סוכות מפרש בזה הלשון וירידת הגשמים בתחילת הסוכות, רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון, עכ"ל הרמב"ם.
בשנת תשמ"ה ביום כ' תשרי ה' דחול המועד סוכות, בארץ ישראל ירד גשם אמר האדמו"ר בעל הלב שמחה מגור בשם אביו זצ"ל, כי רק בהתחלת סוכות זהו סימן קללה, כמו שמובא ברמב"ם, והאדמו"ר הוסיף שמלשון המשנה משל לעבד "שבא" למזוג כוס לרבו, משמע מיד שבא למזוג הכוס לרבו, שפך לו על פניו, זהו סימן קללה, אולם אחרי שקיימו כבר כמה ימים המצוה, שוב לא הוה סימן קללה, אם ירד אז גשם, דפח"ח.
הנני להעיר כי בריש מסכת תענית אמרינן: מאימתי מזכירין גבורות גשמים? רבי אליעזר אומר ביום טוב הראשון של חג, אמר לו רבי יהושע הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג למה הוא מזכיר, מפרש הרמב"ם בפירוש המשניות שם בזה הלשון "כבר קדם לך הפרק השני מסוכה, כי ירידת הגשמים בסוכות אינו סימן ברכה והלכה כרבי יהושע", עכ"ל הרמב"ם.
לכאורה ישנה סתירה בין מה שמפרש במסכת סוכה כי רק בתחילת החג הוי סימן קללה, וכאן משמע שמפרש שזה נאמר על כל החג, אולם יש לדייק בדבריו כי בתחילת החג זהו "סימן קללה", ואילו בכל ימות החג "אינו סימן ברכה" וגם לא קללה, ובחידושי המאירי ריש מסכת תענית כתוב בזה הלשון "ואף לדעת קצת גאונים שפירשו שלא נאמר עליהם סימן קללה אלא לילה ראשונה, מכל מקום אינן סימן ברכה, ומתוך כך הם גורסים בדברי יהושע הואיל והגשמים בחג אינן סימן ברכה, עכ"ל המאירי, וזה בדיוק כמו שהרמב"ם מפרש" עכ"ד הגר"ש גינזבורג ז"ל הנ"ל.
וראה בשו"ת נשמת חיים להגאון רבי חיים ברלין (סימן סט) שכתב בזה:
"ע"ד שכתבתי לו בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל בפרק הישן, האיר ה' עיני ומצאתי בחידושי הריטב"א למסכת תענית במשנה קמייתא (ואולי לא נמצא בידו זה הספר, הנני מעתיק לו אות באות) וז"ל "אמר לו ר"י הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג [כן היתה גירסת הריטב"א והיא גירסת הירושלמי] למה הוא מזכיר, מכאן משמע דעל כל החג קאמר ולא על לילה הראשון בלבד, כדכתב רבינו אפרים התם, אלא שיש לדחות דבלילה הראשון סימן קללה, ומכאן ואילך לא קללה ולא ברכה כלישנא דמתניתין", עכ"ל הריטב"א ז"ל.
והרי נראה בעליל דעת הרמב"ם ז"ל כדעת רבינו אפרים ז"ל. ושהריטב"א ז"ל יישב המשנה לדעתו על פי גירסת הירושלמי, אבל לנוסחתנו במשנה הואיל ואין הגשמים אלא סימן קללה בחג לא יתכנו דברי הריטב"א.
ונראה לענ"ד ליישב דר' יהושע לדבריו של ר' אליעזר קאמר דסבר דארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה א' ביום וא' בלילה (סוכה כז א), וא"כ הרי כל ימי הסוכות כלילה הראשונה, מש"ה שפיר הקשה ר' יהושע לר' אליעזר, לדבריך, הלא אין הגשמים אלא סימן קללה בכל ימי החג וא"כ למה הוא מזכיר.
אבל לפי מאי דקיי"ל דכל שבעת הימים אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל. שפיר כתב הרמב"ם ז"ל דאך בתחלת הסוכות הוא רמז שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון ח"ו. אבל בכל ימי הסוכות שפיר לא הוי סימן קללה עכ"ד ר"ח ברלין. וע"ע שם בהמשך עוד מש"כ בזה.
וראה זה חדש מה שהביא בשו"ת ויחי יעקב בזה משמיה דהגר"ח ברלין:
נשאלתי מאת הרב הגאון המפורסם מוה"ר חיים ברלין שליט"א האבד"ק קאברין [וכעת הוא רבא דעמא ומדברנא בעה"ק ירושלים תוב"ב] כי אחוה לו דעתי בביאור לשון הרמב"ם שבפי' המשניות לסוכה (סוף פ"ב) שכתב שם וז"ל וירידת הגשמים בתחלת הסוכות רמז כי השם אינו מקבל מעשיהם ברצון, וקשה טובא מאי שנא בתחלת הסוכו' דוקא הא בכל ימי הסוכות אמרו כן במשנה שם משלו משל וכו' לעבד שמזג כוס וכו'. ומנ"ל להרמב"ם למימר בתחלת הסוכות דוקא.
והנה לאשר שחביבים עלי דב"ת של הגאון הנ"ל אעתיק בזה תורף דבריו מ"ש לי בזה, והוא דאפשר שדעת הרמב"ם דלא שייך ענין המשל דשפיכת הקיתון אלא במצוה שהיא חובה עליו וא"א לו להפטר הימנה, ואם הקדוש ברוך הוא מעכב עליו מלעשותם הרי הוא דומה לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו. אבל במצוה שאינו חובה עליו לקיימה גם בלעדי העיכוב שמעכבין אותו מן השמים לעשותה, אינו דומה לשפיכת קיתון דרב לעבד כלל, ואיננו סימן קללה.
אמור מעתה דמצות סוכה שאינה חובה עליו מה"ת אלא בלילה ראשונה בלבד, אבל בשאר ז' הימים אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל, שפיר כתב הרמב"ם דרק בתחלת הסוכות דהיינו לילה ראשונה, דאז חובה עליו לאכול כזית בסוכה, איכא רמז בירידת הגשמים שאינו מקבל מעשיהם ברצון, דומיא דשפיכת קיתון, אבל לא בשאר הימים.
אבל קשה ע"ז ממשנה דריש תענית דהקשה ר' יהושע לר"א דס"ל להזכיר גבורת גשמים מיום א' של חג, הואיל והגשמים סימן קללה בחג למה הוא מזכיר. ואם כדברי הרמב"ם הנ"ל, תו אין מקום לקושיא זו, דהרי הזכרת גשמים אינה מבערב אלא מתפלת מוסף ואילך, וכבר עברה הלילה ראשונה, ושוב לא הוי סימן קללה כלל לפי דבריו.
ונראה ליישב דקושית ר"י לר"א אזלא דוקא לר"א לשיטתו דס"ל בפ' הישן דחייב אדם לאכול י"ד סעודות בסוכה, א"כ לדידי' הוי סימן קללה בגשמים כל ימי החג, אבל אנן לא קיי"ל כר"א בהא מילתא, א"כ שפיר כתב הרמב"ם בפי' המשנה שם שהסימן קללה הוא דוקא בתחלת הסוכות דהיינו לילה ראשונה כנ"ל.
ובכ"ז לא נעלם ממנו שיישוב זה אינו אלא דוחק, דהא מ"מ יקשה הא אי אמר שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וכו' שא"א לג"י בלא שינה, ושינה הא אסור חוץ לסוכה כל ימי החג אפי' לדידן, וא"כ אפי' לדידן נמי הוי כל ימי החג סי' קללה לגבי שינה. ותו תיקשי על ר"י דהוא ודאי לא ס"ל כר"א דחייב אדם לאכול י"ד סעודות בסוכה, וא"כ למה סובר דהזכרת גשם הוא מיו"ט האחרון של חג. ע"כ לשונו של כבוד יד"נ הרב הגאון הנ"ל כפי מה שבזכרוני כי גוף המכתב נאבד ממני. וכמדומה לי שהאריך עוד בזה.
ומילתא חדתא, מילתא בטעמא הביא בשו"ת הנ"ל "ויחי יעקב" ליישב בזה ממה ששמע מפ"ק האבני נזר מסוכטשוב זצ"ל וז"ל:
ובהיותי אצל כ"ק הרב הגאון הצדיק מו"ר רבי אברהם שליט"א (זצ"ל) בק"ק סאכטשוב בשב"ק פרשת וירא תרנ"ו, ראה מה שהעיר הגר"ח ברלין, ואמר בישובו, והגם שאיני זוכר דברי קדשו בשלימותם מ"מ אעתיק בזה מהרשום בזכרון בני החו"ב יהושע העשיל דוד, וישמע חכם ויוסף לקח.
ותורף דברי קדשו כך הוא: א. לא נקרא שם סוכה קודם שנכנס לתוכה לישב בה ומקמי הכי לא נקרית בשם סוכה. ב. שאם יש לאדם סוכה גם כשאינו יושב בה מקיים מצוות סוכה בזה שיש לו סוכה הראוי' לישב בה, כמו דירה שאף בשעה שאינו יושב בה נקראת דירתו.
ולפי"ז מיושב לשון הרמב"ם, דדוקא כיון דגשמים יורדים בתחילת הסוכות זהו רמז שאינו מקבל מעשיהם ברצון כיון שאינו מניח לקרוא שם על הסוכה, אבל באמצע הסוכות אף על פי שאינו יושב בה נמי מקיים מצוות סוכה בלאו הישיבה.
אלא שיש להשיב עדיין דזה דוקא אם אינו מבטל סוכתו אז חשיב סוכה אף שאינו יושב בה, כמו בדירה וכמושנ"ת, אבל אם מבטל סוכתו ונכנס אל הבית אז הוי כמו שמעתיק עצמו מדירה אל דירה אחרת דלא נקרא שוב דירה הראשונה על שמו, כיון שביטל אותה הוא עצמו על ידי העתקתו ממנה, וא"כ אם יוצא מהסוכה מחמת גשמים לביתו הוי כמעתיק מדירה לדירה ומבטל שם סוכה לגמרי עי"ז, ושוב לא מקיים מצוות סוכה. והדרא קושיא לדוכתא.
אך יש לומר דכיון שמה שמעתיק מסוכתו לדירה הוא לאונסו ולא לרצונו, נקראת דירתו בבית "דירה בעל כרחו", ופלוגתא היא ביומא י"א: אי דירה בעל כרחו שמה דירה, [לגבי חיוב מזוזה בלשכת פרהדרין שגר בה הכהן הגדול בע"כ], ולפי"ז אי נימא דדירה בע"כ לא שמיה דירה אז שוב לא חשיב כמעתיק סוכתו לדירה אחרת, וביציאתו מהסוכה אינו מבטל שם סוכה ממנה אלא כמו שיוצא מביתו לפרקים, שאין סברא להחשיבו שמבטל בכך דירתו ושוב אינו גר בה.
ובזה הכל מיושב, דהרמב"ם בפירוש המשניות אזיל לשיטתי' דס"ל דדירה בע"כ לא שמה דירה, שלפי"ז לא חשיב ביציאתו מהסוכה לביתו מחמת הגשמים ביטול שם סוכה, וכיון שכן מקיים מצוות סוכה אפילו ביציאתו ממנה, וא"כ הגשמים לא הוו רמז שאינו מקבל מעשיהם ברצון, רק בתחילת הסוכות דוקא כיון שעדיין לא נקרא שם סוכה עליה.
ככל הנ"ל כתב בקצרה בצפנת פענח עה"ת בפ' ראה (ע' קכב) בתוך דבריו וז"ל: עיקר סוכה צריך לקבוע בליל א' לז' וכ"כ בזה בח"א מ"ש רבינו בפיה"מ ספ"ב דסוכה דרק בתחילת הסוכות הוה גשמים סימן רע והא דאמרינן בריש תענית דכל ז' כן. זה רק לר"א לשיטתיה דס"ל כל ז' חובה.
אולם עיין בביכורי יעקב (סי' תרל"ט ס"ק ט') דלהסוברים דבליל א' חייב בסוכה אף כשירדו גשמים. א"כ בליל א' אינו סימן רע, דאינו כשופך קיתון ע"פ כיון דעדיין חייב בסוכה, ואדרבה סימן ברכה הם שהקב"ה רוצה להרבות שכרו ולזכות אותו שיקיים המצוה מתוך צער וטורח.

[נוטר הכרמים]

ונראה להוסיף עוד בדרך צחות לבאר מאי טעמא ירידת הגשמים דווקא בתחילת הסוכות הוי סימן קללה, על פי מה שמצינו בספר מגיד מישרים להב"י (פרשת אמור), וז"ל,

והא גשמים דאתו לא הוו דוגמת שפך לו קיתון על פניו ח"ו אדרבא נתקבלו דבריכם ורשב"י ובנו שמחו לקראתכ' בקרותכם זוהר על מערתם ובכפר הסמוך להם אלא דכיון דהקפתם לרבי אלעזר בד' מינים הבאים לרצות על המים נתעוררו המים ובאו ואילו הייתם מקיפים פעם אחרת היו רוב גשמים באים לעולם כמו בימי חוני המעגל ומפני כך באו גשמי ברכה רצופים כדי שלא תקיפו יותר עליהם וכלל זה יהיה בידכם כל זמן שהעולם יהיה צריך לגשמים ביותר תלכו ותקיפו הצדיקים הנזכרים ותענו.

ולפי"ז י"ל דבאמת עד כמה שארבעת המינים פועלים את הפעולה הנגדית לזירוז ירידת הגשמים כבר אינו סימן קללה, ורק בתחילת החג – בלילה הראשון, קודם הנץ החמה שנוטלין את הלולב ומיניו הוי סימן קללה.

ובעצם הדבר שאנו במשך ימי החג מרצין ומתפללין על המים, אף שבאמת הגשמים הוו סימן קללה בחג, כבר עמד בזה בסידור רש"י (סימן רכד), וז"ל,

נחזור על הראשונות, כל ימות החג מתפללין הושענות על הימים לאחר סיום תפילה זכר לניסוך המים שהיה בא כל שבעה לרצות על המים, אלא שאין מזכירין מוריד הגשם עד השמיני, מתוך שסימן קללה בחגה, כמוזג כוס לרבו, והוא שופך קיתון על פניו, לפי שכל ימי החג אינו אלא במפתה מן הצר להמון טללים ורסיסים, שכן השם לכך הכתוב כתבן. בשביעי שכלו ימי סוכה, מאמיצין לבקש כד"ת בה' פיתיין ורייטיין, ולמחר בשמיני יום הזכרה הוא, ועליו סידרו תפילת עריבה, למלך המספיק מזונותיו לחיילותיו, וכן אמר ר' תנחומא כל שבעת ימי החג מתפללין [לטללים ויום טוב האחרון] על הגשמים, לכך נפטרין מן הסוכה כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם, ואף קרבנו של שמיני יחידי הוא, כלפי אומה יחידה, ילינו הלילה ויתעכבו היום להמטיר להם מים, וכן אמר ר' אלכסנדרי כל שבעת ימי החג התורה מרמזת להם לישראל שאלו מטר מאת ה', והן שלא התבוננו כבשה להם התורה עוד יום אחד לתבוע, ועל זה שתת המשורר מ"ם יו"ד מ"ם שאל ללא קצרה לא הביט דמהם עצרת.

[עושה חדשות]

ובעצם הדבר שאנו במשך ימי החג מרצין ומתפללין על המים, אף שבאמת הגשמים הוו סימן קללה בחג, כבר עמד בזה בסידור רש"י (סימן רכד), וז"ל,

נחזור על הראשונות, כל ימות החג מתפללין הושענות על הימים לאחר סיום תפילה זכר לניסוך המים שהיה בא כל שבעה לרצות על המים, אלא שאין מזכירין מוריד הגשם עד השמיני, מתוך שסימן קללה בחגה, כמוזג כוס לרבו, והוא שופך קיתון על פניו, לפי שכל ימי החג אינו אלא במפתה מן הצר להמון טללים ורסיסים, שכן השם לכך הכתוב כתבן. בשביעי שכלו ימי סוכה, מאמיצין לבקש כד"ת בה' פיתיין ורייטיין, ולמחר בשמיני יום הזכרה הוא, ועליו סידרו תפילת עריבה, למלך המספיק מזונותיו לחיילותיו, וכן אמר ר' תנחומא כל שבעת ימי החג מתפללין [לטללים ויום טוב האחרון] על הגשמים, לכך נפטרין מן הסוכה כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם, ואף קרבנו של שמיני יחידי הוא, כלפי אומה יחידה, ילינו הלילה ויתעכבו היום להמטיר להם מים, וכן אמר ר' אלכסנדרי כל שבעת ימי החג התורה מרמזת להם לישראל שאלו מטר מאת ה', והן שלא התבוננו כבשה להם התורה עוד יום אחד לתבוע, ועל זה שתת המשורר מ"ם יו"ד מ"ם שאל ללא קצרה לא הביט דמהם עצרת.

במחזור ויטרי מופיע עם פחות שיבושים -
וכל ימות החג מתפללין הושענות לאחר תפילה. זכר לניסוך המים. שהיה בא כל שבעה לרצות על המים. אלא שאין מזכירין מוריד הגשם עד השמיני. מתוך שסימן קללה הם. כמוזג כוס לרבו. והוא שופך קיתון על פניו. לפי שכל ימות החג אינו אלא כמפתה מן הצד לרמוז טללים ורסיסים. שכן רשם הכת' בו"ז: בשביעי שכלו ימי סוכה מאמצים לבקש בה. כד פיתויים וריצויין. ולמחר בשמיני יום הזכרה. ועליו סידרו תפילה עריבה: משל למלך המספיק מזונות לחיילותיו. וכן א"ר תנחומא כל ז' ימי החג מתפללים לטללים. ויום טוב האחרון לגשמים. לכך נפטרין מן הסוכה שיהו מתפללין על הסוכה בלב שלם. ואף קרבן של שמיני יחידי הוא. כנגד אומה יחידית. וכן אמ' ר' אלכסנדריי כל שבעת ימי החג התורה מרמזת להם לישר' שאלו מי"י מטר. והן שלא התבונן כבשה להם התורה עוד יום אחד לתבוע. ועל זה שיתת המשורר מ"ם יו"ד מ"ם שאל ללא קצרה. לא הבינו ראיתם עצרה.

והנה הפיוט -

גולדשמידט 384.png (10.69 KiB) נצפה 1819 פעמים

[HaimL]

שאלה. מאי שנא גשמים בחג עצמו דאמרינן אי אפשי בשימושך, מגשמים בין שמע"צ לז' במרחשוון, דאכתי לא חזר האחרון שבישראל לנהר פרת, ולכאורה הוא גם אי אפשי בשימושך (דאי אפשי ואפשי, הא שלוחי מצווה אינם ניזוקים אף בחזרתם, וקרא דכתיב, בעולי הרגל הוא דכתיב).

[עזריאל ברגר]

שאלה. מאי שנא גשמים בחג עצמו דאמרינן אי אפשי בשימושך, מגשמים בין שמע"צ לז' במרחשוון, דאכתי לא חזר האחרון שבישראל לנהר פרת, ולכאורה הוא גם אי אפשי בשימושך (דאי אפשי ואפשי, הא שלוחי מצווה אינם ניזוקים אף בחזרתם, וקרא דכתיב, בעולי הרגל הוא דכתיב).

ואימא אה"נ?