[ומובא בכל הראשונים].וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל, ומקיפין שבע הקפות, וחזן הכנסת עומד כמלאך אלהים, וספר תורה בזרועו, והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח.
ויש להבין עומק הענין, דלכאורה הקפת המזבח היינו הס"ת, ומה ענין גדול יש למחזיקו, והיאך נעשה זה פתאום כמלאך ד' צבקות?
[ובעיקר הגדרת ענין חזן הכנסת, הרי פירושו הוא שמש הכנסת ולא שליח ציבור, [יעוי' רש"י ביומא סח, ב ובסוכה נא, ב ד"ה חזן הכנסת, ובסוטה (מ, ב ד"ה חזן הכנסת), שמש הכנסת שטורח עיסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא ולהפשיט את התיבה ולהכין הכל, ויעוי' עוד בתוס' מנחות מד, ב ד"ה כל דחזן לאו היינו ש"ץ שחזן הוא שמש הכנסת, כדאיתא פ"ק דסנהדרין (י"ז ע"ב) ושני חזנים, ובב"מ (צ"ג ע"ב) חזני מתא וכו'. עכ"ל. ועי' בתוס' יום טוב (פ"ז דיומא מ"א, ד"ה חזן) שכ' דגם השמש, נקרא חזן, מט"ז, שהוא לשון חוזה, שצריך לראות מה הם צרכי צבור. יעו"ש. והרא"ש ז"ל, (פ"ה דברכות סי' י"ז) השיג על הערוך שפי' חזן, ש"ץ, וכ' דטעות הוא, דחזן הוא המתעסק בצרכי ביהכ"נ. וש"ץ הוא המוציא את הצבור יד"ח, בתפלה עכ"ל], ומה מעליותא יש בו.
ברם איתא במדרש (בראשית רבה פרשת וישלח פרשה עט אות ח), ויצב שם מזבח ויקרא לו אל, אר"ל ויקרא לו אל אלהי ישראל אמר אתה אלוה בעליונים ואני אלוה בתחתונים, ר' הונא בשם ריש לקיש אמר אפילו חזן הכנסת אינו נוטל שררה לעצמו ואתה היית נוטל שררה לעצמך מחר בתך יוצאה ומתענה.
ובזוהר הק' (פרשת שלח דף קסד עמוד ב), בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת, אלא קרא דריש בהאי ובהאי, כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה].