קרה"ת בזאת הברכה בש"ת מדין המועד, וסיום התורה.

[פרי יהושע]

מבואר בר"ן סוף מגילה שגם במקומות שהיו מסיימים את התורה פעם בג' שנים היו קורים בזאת הברכה בשמיני עצרת משום שהוא סיום כל המועדות ולכן קורים את ברכת משה עי' שם. והנה המנהג לקורא עד מעונה אלקי קדם חמשה קרואים ואח"כ חוזרים הרבה פעמים לפי הקהל לתת לכולם עליה, ואח"כ קורים מעונה לחתן תורה. וחשבתי שיתכן שעד מעונה הוי מדין קריאת המועד כי עד שם ברכת משה לישראל, ולכן אפשר לחזור הרבה פעמים כמו בחג הסוכות, שלכא' אין מובן אל"כ כיצד אפשר לחזור על מה שקרו ומה תועלת יש בכך, ואחר כך קורים מדין סיום התורה, האם יש דברים בגו? ואם כן האם כבר נכתב?.

[איש_ספר]

viewtopic.php?f=31&t=15257

[פרי יהושע]

יש"כ להרב אי"ס על הקישור, אמנם לא מצאתי שם גם במאמר שבקולמוס, את הרעיון הנ"ל שרציתי לומר שאולי היום גם משלבים במובן מסויים את קריאת המועד עם סיום התורה, ואף שכפי שמבואר שם אין סיום הברכה במעונה אלא בויעל משה מכל מקום אולי יתכן לומר כמש"כ שעיקר ברכתו של משה לשבטים מסתיים במעונה, ואם כן אולי נכון מש"כ ועדין אני מחפש מקור לכך.

[לעומקו של דבר]

הרעיו נחמד, אבל האם ישנו איזשהו היתר לחזור שוב ושב "מדין" חג הסוכות?
בסוכות צריכים לקרוא ד' קרואים בקריאה קטנה אז מוכרחים לחזור עליה.

[מעט דבש]

יש"כ להרב אי"ס על הקישור, אמנם לא מצאתי שם גם במאמר שבקולמוס, את הרעיון הנ"ל שרציתי לומר שאולי היום גם משלבים במובן מסויים את קריאת המועד עם סיום התורה, ואף שכפי שמבואר שם אין סיום הברכה במעונה אלא בויעל משה מכל מקום אולי יתכן לומר כמש"כ שעיקר ברכתו של משה לשבטים מסתיים במעונה, ואם כן אולי נכון מש"כ ועדין אני מחפש מקור לכך.

עיקר הרעיון נמצא בקובץ המצורף כאן (ספר 'שמחת תורה' ח"ב סימן כג).

ועיין עוד בדברי ה'שלמי חגיגה' כאן.

[פרי יהושע]

יש"כ להרב אי"ס על הקישור, אמנם לא מצאתי שם גם במאמר שבקולמוס, את הרעיון הנ"ל שרציתי לומר שאולי היום גם משלבים במובן מסויים את קריאת המועד עם סיום התורה, ואף שכפי שמבואר שם אין סיום הברכה במעונה אלא בויעל משה מכל מקום אולי יתכן לומר כמש"כ שעיקר ברכתו של משה לשבטים מסתיים במעונה, ואם כן אולי נכון מש"כ ועדין אני מחפש מקור לכך.

עיקר הרעיון נמצא בקובץ המצורף כאן (ספר 'שמחת תורה' ח"ב סימן כג).

ועיין עוד בדברי ה'שלמי חגיגה' כאן.

עיינתי לע"ע מקופיא לצערי, אולם לפום רהיטא אם נכונים דברינו כאן, לכא' א"א לנהוג כהגר"ש דבילצקי ועוד לחזור על קריאת מעונה בשבתות, שכל החזרה רק על קריאת המועד, ולא מצינו חזרה על קריאת שבת, אמנם כיון שקריאת מעונה לחתן תורה אינו אלא למנהגא בעלמא לסיום התורה אפשר שאין בזה קפידא וצ"ע לע"ע, וכתבתי מקופיא.

[מעט דבש]

והנה המנהג לקורא עד מעונה אלקי קדם חמשה קרואים ואח"כ חוזרים הרבה פעמים לפי הקהל לתת לכולם עליה, ואח"כ קורים מעונה לחתן תורה. וחשבתי שיתכן שעד מעונה הוי מדין קריאת המועד כי עד שם ברכת משה לישראל, ולכן אפשר לחזור הרבה פעמים כמו בחג הסוכות, שלכא' אין מובן אל"כ כיצד אפשר לחזור על מה שקרו ומה תועלת יש בכך.

===========================

רמ"א או"ח רפב, ב

מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, אין בכך כלום. הגה: ויש אוסרים (מרדכי סוף מגילה), וכן נהגו במדינות אלו, חוץ מבשמחת תורה, שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא הראשונה.

רמ"א או"ח תרסט

ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר

ומה שתמהת 'מה תועלת יש בכך', כבר כתב שם המ"ב (תרסט, יב) שהוא "משום כבוד התורה, ועוד כדי שיזכו כולם בשמחת התורה". ולזה אין נפק"מ אם כבר קראו פסוקים אלו או לא.

רק שלענין מנין העולים, מבואר בשו"ע (או"ח קלז, ו) שאם אינו מוסיף פסוקים (לכתחילה ג' פסוקים, ובדיעבד ב' פסוקים) על העולה שלפניו, אינו נחשב למנין העולים.

ולכן בשמחת תורה, יש להקפיד על ה' עולים שכל אחד קורא מה שלא קרא זה שלפניו. וכשחל שמח"ת בשבת, צריך להקפיד על ז' עולים.

===========================

הנידון הוא, האם חתן תורה ובראשית מצטרפים למנין העולים או לא.

ובמהרי"ל (עמ' שפט) משמע שחתן תורה ובראשית אינם מצטרפים למנין הקרואים, שלפי חלוקת העליות שם (וכן הוא בחומשים שלנו) יש חמשה קרואים קודם העלייה של 'חתן תורה'.
וכן משמע בכנסת הגדולה (או"ח תרסט) שהובא כאן.

אבל במעשה רב (אות רלא), ובשו"ת הרשב"ש (תלא) מבואר שגם חתן בראשית (וכ"ש חתן תורה) מצטרפים למנין הקרואים, וכן נהגו אצל הגר"א.

וכבר תמה ב'שלמי חגיגה' (רעט. בדפו"ר) למה לא יצטרף חתן תורה במנין הקרואים. ובשלמא חתן בראשית י"ל כיון שקריאה זו אינה אלא ממנהגא, ולא מדינא (וברמב"ם לא מוזכרת כלל), אינו מצטרף, אבל חתן תורה שמשלים הפרשה, למה לא יצטרף.
[וראיתי ב'קיצור הלכות מועדים' לגר"ש דבליצקי (פרק כד, מקורות והערות מג), שכתב שהוא משום שמנהגנו שלא לקרוא לכהן או לוי לאחר שכבר קראו להם בתחלת הפרשה, אלא אם כן נשלם מנין הקרואים (רמ"א או"ח קלה, י), וכיון שבשמח"ת חוזרים וקוראים גם לכהן ולוי, מקפידים שיושלם קודם מנין העליות (עכ"ד).
אבל אין זה מיישב את המהרי"ל, שאצלו כלל לא חזרו וקראו לקרואים נוספים, ומ"מ קראו חמשה קרואים קודם חתן תורה].


ומ"מ אנו רואים בראשונים שכבר מנהג קדום הוא שאין חתן תורה ממנין הקרואים, שכן בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ד"פ סימן קח), ובתשב"ץ קטן (קנז), ובמרדכי (גיטין תג), ובמהרי"ל (עמ' שצא; ונפסק במ"ב תרסט, ב), מבואר שכהן או לוי יכולים לעלות לחתן תורה או חתן בראשית, והטעם הוא "שכבר קראו ה' כמשפט היום ולא סלקי הני למנינא" (לשון המרדכי שם; וכן הוא בשו"ת מהר"ם ובתשב"ץ שם).

ואולי זה גופא הטעם שהשלימו חובת היום קודם לחתן תורה, כדי שיוכלו להעלות כהן או לוי. אבל לא משמע כן.

===========================

עכ"פ מאיזה טעם שיהיה, משמע במהרי"ל שחתן תורה אינו מצטרף למנין העולים.

ועוד מבואר במהרי"ל, שחתן תורה מתחיל מ'מעונה' (שהוא באמצע ברכות משה רבינו), ולא מ'ויעל משה' (שהוא תחילת הענין של פטירת משרע"ה). וכתבו האחרונים טעמים לכך (ראה כאן).

אך עדיין קשה, למה מקפידים שלא לקרוא מ'מעונה' עד 'ויעל משה' אלא לחתן תורה, ואילו לעולים שלפניו קוראים וחוזרים וקוראים רק עד 'מעונה' (כמו שכתב המ"ב תרסט, יג). וכי מדוע לא יוכלו לקרוא גם לעולים שלפני חתן תורה גם מ'מעונה' עד 'ויעל משה' (ונרויח עלייה נוספת), ולחתן תורה נחזור ונקרא מ'מעונה' עד הסוף. ובכה"ג מדינא יכול חתן תורה אף להחשב ממנין הקרואים, שהרי מוסיף יותר מג' פסוקים על העולים שלפניו. וכ"ש למנהגנו כמהרי"ל שחתן תורה אינו נחשב ממנין העולים.

ובספר 'שמחת תורה' (ח"ב סימן כג) רצה לומר, שכיון שעיקר הקריאה היא ברכות משה רבינו, וכמו שכתב הר"ן (מגילה יא. מדפי הרי"ף) "לפי שהוא סוף כל המועדות חותמין בברכת משה רבינו שבירך את ישראל", לכן מקפידים להשלים מנין העולים עד 'מעונה' ששם נשלמו ברכות משה רבינו (ועדיין אין זה מיישב למה אין קוראים מ'מעונה' לקרואים הנוספים, שחוזרים וקוראים להם אחרי שכבר נשלם מנין ה' קרואים).

וכבר תמהתי באשכול אחר, שברכות משה רבינו לא מסתיימות שם, אלא מסתיימות ב'ואתה על במותימו תדרוך', ואפשר לקרוא עד שם גם למנין הקרואים.

===========================

ולי נראה טעם אחר, שמקפידים לא לקרוא מ'מעונה' אלא לחתן תורה, כיון שיש חשיבות יותר לעולה לפסוקים שעדיין לא קראו אותם. ולכך לחשיבות עליית 'חתן תורה' מקפידים שכל הפסוקים שקוראים לו לא יקראו לפניו.

וכן משמע לשון המשנה ברורה (תרסט, יג) "אבל משם והלאה (=מעונה ואילך) אין כופלין ששם מתחילין לקרות לחתן תורה".

[פרי יהושע]

רמ"א או"ח רפב, ב

מותר לקרות עולים הרבה אף על פי שקרא זה מה שקרא זה וחוזר ומברך, אין בכך כלום. הגה: ויש אוסרים (מרדכי סוף מגילה), וכן נהגו במדינות אלו, חוץ מבשמחת תורה, שנהגו להרבות בקרואים ונהגו כסברא הראשונה.

רמ"א או"ח תרסט

ונהגו עוד להרבות הקרואים לספר תורה, וקורים פרשה אחת הרבה פעמים ואין איסור בדבר

ומה שתמהת 'מה תועלת יש בכך', כבר כתב שם המ"ב (תרסט, יב) שהוא "משום כבוד התורה, ועוד כדי שיזכו כולם בשמחת התורה". ולזה אין נפק"מ אם כבר קראו פסוקים אלו או לא.

רק שלענין מנין העולים, מבואר בשו"ע (או"ח קלז, ו) שאם אינו מוסיף פסוקים (לכתחילה ג' פסוקים, ובדיעבד ב' פסוקים) על העולה שלפניו, אינו נחשב למנין העולים.

ולכן בשמחת תורה, יש להקפיד על ה' עולים שכל אחד קורא מה שלא קרא זה שלפניו. וכשחל שמח"ת בשבת, צריך להקפיד על ז' עולים.

ולי נראה טעם אחר, שמקפידים לא לקרוא מ'מעונה' אלא לחתן תורה, כיון שיש חשיבות יותר לעולה לפסוקים שעדיין לא קראו אותם. ולכך לחשיבות עליית 'חתן תורה' מקפידים שכל הפסוקים שקוראים לו לא יקראו לפניו.

וכן משמע לשון המשנה ברורה (תרסט, יג) "אבל משם והלאה (=מעונה ואילך) אין כופלין ששם מתחילין לקרות לחתן תורה".

ייש"כ על התשובה המאד מפורטת.

נכון שאין קוראים לכתחילה גם לחובת היום וכופלים, אבל כשא"א כגון בחנוכה וחוה"מ הלא עושים זאת גם, [ואם כן בדיעבד יהני גם בשבת לז' קרואים אולם לא לכתחילה]. אולם עיקר תמהתי נסובה על קריאת התורה הרגיל של שבת רגילה שהיא קריאה על הסדר שבזה אין כלל תועלת בחזרה כיון שהעיקרון לסיים את התורה ואם בא לסיים על מה יחזור, ולכן חשבתי שזה שייך יותר לחגיגת המועד כמו שכתבתם לכבוד סיום התורה וגם שכולם יתברכו בברכת משה לסיום המועדות, ולכן כל זה הוא בחלק של החמשה קורים שהיה נהוג גם במקומות שלא היו כלל מסיימים, כי זה אינו קריאת התורה כמו שבת אלא כדין מועד שאם אין ברירה אפשר לכפול כמה שרוצים, ואח"כ גם מסיימים את התורה ובזה אין מקום לכפול כלל, כי זה שייך לסיום התורה.

עכ"פ עיקר דברי נסבו על מה שאומר "דרשני" שאחר חמשה קרואים מתחילים לחזור ולכפול דווקא, ולכן הצעתי שאולי כן היה המנהג הקדום לקרוא בברכות של משה חמשה קרואים. ואולי נכון יותר שבזמנם היו אכן מסיימים עד ויעל משה שעד שם הן ברכותיו של משה, וכיום קצת שינו מכך אבל זה היה עיקר העיקרון, שכאן מצרפים את עניין הסיום עם כל החגיגיות של החזרות וכו' וחתן תורה אחרי, למנהג הקדום של חמשה קרואים, בעניין זה לא מצאתי לא סתירה ולא ראיה מדבריכם.

[מעט דבש]

נכון שאין קוראים לכתחילה גם לחובת היום וכופלים, אבל כשא"א כגון בחנוכה וחוה"מ הלא עושים זאת גם, [ואם כן בדיעבד יהני גם בשבת לז' קרואים אולם לא לכתחילה]. אולם עיקר תמהתי נסובה על קריאת התורה הרגיל של שבת רגילה שהיא קריאה על הסדר שבזה אין כלל תועלת בחזרה כיון שהעיקרון לסיים את התורה ואם בא לסיים על מה יחזור, ולכן חשבתי שזה שייך יותר לחגיגת המועד כמו שכתבתם לכבוד סיום התורה וגם שכולם יתברכו בברכת משה לסיום המועדות, ולכן כל זה הוא בחלק של החמשה קורים שהיה נהוג גם במקומות שלא היו כלל מסיימים, כי זה אינו קריאת התורה כמו שבת אלא כדין מועד שאם אין ברירה אפשר לכפול כמה שרוצים, ואח"כ גם מסיימים את התורה ובזה אין מקום לכפול כלל, כי זה שייך לסיום התורה.

עכ"פ עיקר דברי נסבו על מה שאומר "דרשני" שאחר חמשה קרואים מתחילים לחזור ולכפול דווקא, ולכן הצעתי שאולי כן היה המנהג הקדום לקרוא בברכות של משה חמשה קרואים. ואולי נכון יותר שבזמנם היו אכן מסיימים עד ויעל משה שעד שם הן ברכותיו של משה, וכיום קצת שינו מכך אבל זה היה עיקר העיקרון, שכאן מצרפים את עניין הסיום עם כל החגיגיות של החזרות וכו' וחתן תורה אחרי, למנהג הקדום של חמשה קרואים, בעניין זה לא מצאתי לא סתירה ולא ראיה מדבריכם.

=========================

אפרט קצת את דבריכם אחת לאחת:

אבל כשא"א כגון בחנוכה וחוה"מ הלא עושים זאת גם [ואם כן בדיעבד יהני גם בשבת לז' קרואים אולם לא לכתחילה].

זה אינו. כי אף בדיעבד לא מהני, וכל מה דמהני הוא במקום דלא אפשר. אבל אם היה אפשר להוסיף פסוקים, ולא הוסיף - אינו עולה למנין הקרואים אף בדיעבד, כמפורש בשו"ע (או"ח קלז, ו)

הקורא בתורה ראשון, וקרא השני מה שקרא הראשון, אם הוסיף על מה שקרא הראשון ג' פסוקים, או אפי' שנים במקום דלא אפשר, אותו שני עולה מן המנין; ואם לאו, אינו עולה מהמנין, חוץ מפרי החג, משום דלא אפשר.

כי זה אינו קריאת התורה כמו שבת אלא כדין מועד שאם אין ברירה אפשר לכפול כמה שרוצים

אין שום הבדל בדין בין שבת למועד. הדין הוא אותו דין בין בשבת בין במועד; אם אפשר להוסיף פסוקים - אינו עולה למנין הקרואים; אם אי אפשר - עולה למנין.
ובאמת גם בשמח"ת כתבו הפוסקים שכל מה שחוזרים וכופלים אינם עולים למנין הקרואים (עיין כנסת הגדולה או"ח תרסט - הובא כאן), ואם כן מבואר שגם שמחת תורה לא נחשב 'מקום שאי אפשר', כי אם כן, היו גם העולים הנוספים עולים למנין הקרואים.

הנידון אם מותר לכפול או אסור לכפול, אינו ענין למנין הקרואים. כי לכו"ע גם אם מותר לכפול אינו עולה למנין. ולא מצינו היתר מיוחד במועד לכפול יותר משבת. וברמ"א (רפב, ב) מבואר שגם במועד אסור לכפול, ורק בשמח"ת התירו לכבוד התורה (ואין זה נקרא 'מקום שלא אפשר', וכנ"ל).

עכ"פ עיקר דברי נסבו על מה שאומר "דרשני" שאחר חמשה קרואים מתחילים לחזור ולכפול דווקא

כבר עמד על כך ב'שלמי חגיגה' (דף רעט: בדפו"ר), וביאר על פי דברי שיירי כנה"ג (או"ח רפב), שאין חוזרים וכופלים פסוקים אלא אחר שקראו את מנין העולים המחוייב (לא מיירי שם על שמח"ת, אלא על שבת בעלמא, ולפי הדעה שמתירה לכפול). ולכן בשמח"ת מקפידים קודם לקרוא למנין העולים המחוייב, ורק אח"כ מתחילים לכפול.

===================

ועיקר דבריכם הוא, שכל ענין החזרה על פסוקים לכבוד התורה, לא שייך אלא בקריאה שהיא לכבוד המועד, ולא לקריאה שאינה אלא לסיום התורה, ולכן לא חוזרים אלא על ברכות משה, ולא מ'ויעל משה' ואילך. ולזה אין סתירה בכל מש"כ כאן [רק שעירבתם בזה את מה שמצינו שכופלים בחנוכה ובחוה"מ, כיון שהקריאה היא לכבוד המועד, וזה אינו, וכמש"כ, שכל מה שכופלים שם הוא משום שאי אפשר אחרת. ואם היה כזה מצב בשבת, גם בשבת היו כופלים].

אמנם יש לציין שיש ראשונים שכתבו שכל ענין הקריאה בשמח"ת אינה אלא לסיום התורה, כמו שכתב בחידושי הר"ן (מגילה לא.) "למחר קורין וזאת הברכה - משום אסוקי אוריתא" (ראה כאן). ולפי זה אין הבדל בין קריאה של שבת לקריאה של שמח"ת.

אך לפי הראשונים שכתבו טעמים אחרים (עיין כאן), למשל מה שכתב האבודרהם "ע"ש ששלמה המלך ברך את ישראל בשמיני של חג שנאמר (מ"א ח, יד) 'ויברך את כל קהל ישראל' וגו' לכך קורין בתשיעי ספק שמיני הברכה שברך משה את ישראל" יש מקום לדבריכם, דהיינו שכיון שיש ענין בקריאה לכבוד היום, הרי שגם אם יחזרו ויכפלו הקריאה עדיין קיים ענין זה - הקשר למועד.
מה שאין כן בקריאה שכל מטרתה היא כדי לסיים התורה, מה שייך כבוד התורה לחזור לאחור, הרי כבר קיים את ענין הקריאה, והתקדם בקריאת התורה [ומה שהתיר בשו"ע (או"ח רפב, ב) לכפול אף בשבת, הוא אם רוצים להרבות בעולים, אבל אין בזה ענין. משא"כ בשמח"ת מבואר ברמ"א שם שיש בזה ענין. וההסבר יהיה כנ"ל].

ובתוך דבריכם הבלעתם עוד טעם אחר

שכולם יתברכו בברכת משה לסיום המועדות

וזה טעם נוסף, שלכן כופלים דוקא את ברכות משה, כדי שכולם יתברכו בברכות אלו.

===================

אך בדרך פשוטה יותר נראה, שהטעם שלא כופלים מ'ויעל משה' (או ליתר דיוק: מ'מעונה') ואילך הוא פשוט, וכמו שכתב במ"ב (תרסט, יג):

"אבל משם והלאה (=מעונה ואילך) אין כופלין ששם מתחילין לקרות לחתן תורה".

[פרי יהושע]

ייש"כ שהעמדני מר בקרן אורה על האמת עם פסקי השו"ע שאין הבדל בין יו"ט לשבת לעניין הכפילות מבחינת מספר העולים כשאפשר, אולם הבנתי שהסכמתם שיש מקום בסברא לומר שאין מטרה בכפילות על הפסוקים גם אחר שגמר מספר העליות בכל שבת שעניין הקריאה בה היא ההתקדמות בפרשיות התורה, ועל כן יהיה כן בדיעבד גדול יותר לכא' אם נחליט לחזור על קריאה כזו גם לשם מטרה מוצדקת, כמו שכולם יקבלו עליה, משא"כ קריאת מועד שיותר מתאים בה כל זה, והיינו מאותה סיבה בדיוק ששיך לומר בה שכשאין שייך רשאי לכפול בה, כיון שקריאתה היא קריאת המועד לפי העניין שבה, ולכן שייך בה כפילות גם לצורך עניין ששיך למועד כמו לתת לכולם עליה שגם זה הוא בכלל עניין היו"ט ובפרט ברכותיו של משה לכל ישראל בשמ"ע ושמח"ת, וסוף דבר שיש מקום לומר שכאן נוצר שילוב באיזה אופן שהוא של קריאת המועד עם קריאה של כל שבת כמש"נ.

דומני שהתקדמנו בזכותכם בהבנת והבהרת העניין

בכל הברכות

[מעיין]

יש לעיין לגבי דין דאו"ח סי' קל"ז בדילג פסוק דיש חילוק בין שבתות למועדים
בטעה ודילג פסוק א' אחר מעונה אי הוי כשבת או כמועדים
וגם ביצאו מקצתן בסי' קמ"ג דאין מוסיפין על חמשה קרואים
אי בכה"ג יהי' החתן תורה מן החמשה קרואים

[אראל]

ראיתי מאמר ארוך בזה נושא, שנאמרה ע"י האדמו"ר רבי ישראל משה מסדיגורא זצ"ל [אביו של הינוקא הנוכחי, ואחיו מסדיגורא י"ם], מפלפל שם כל החילוקים בזה
לא זכור לי איפא ראיתי זאת