וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗ה [היינו חודש תשרי אחר חג הסוכות כדכתיב לעיל מיניה] נֶאֶסְפ֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ בְּצ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם: וַיִּבָּֽדְלוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖ל בְּנֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּעַמְד֗וּ וַיִּתְוַדּוּ֙ עַל־חַטֹּ֣אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֹנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם: וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת ד' אֱלֹקיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַד' אֱלֹקיהֶֽם: וַיָּ֜קָם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֪ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־ד' אֱלֹקיהֶֽם.
ואיתא ביומא (סט, ב) ובסנהדרין (סד, א),
תא שמע ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם, מאי אמור, אמר רב יהודה ואיתימא רב יונתן בייא בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן. בתר דאביקו ביה. יתבו תלתא יומא בתעניתא, בעו רחמי. נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתיב בה אמת. אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל היינו יצרא דעבודה זרה. בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא מיניה, ואזל קליה בארבע מאה פרסי. אמרו היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה? אמר להו נביא: שדיוהו בדודא דאברא, וכסיוה באברא, דשייף קליה. דכתיב ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה.
וכתב בהקדמת ספר תשובות עונג יו"ט (אות לט), וז"ל,
ובזה יבואר הכתובים בנחמי' כי ענין מצות סוכה יורה על שהוציאנו מממשלת צבא השמים ונתונים נתונים אנחנו להשגחת ה' והנהגתו בלי שום אמצעי ולא ככל הגוים בית יהודא החוסים בצל צבא השמים אשר חלק להם. ולזה נצטווינו לעשות צל סוכה ודרשו חז"ל חג הסכות לה' שבעת ימים מה חג לד' אף סוכה לד' [ויתירה מצות סוכה על שאר מצות כי בשאר מצות אין בהם קדושה ואינם אסורים ליהנות מהם מן התורה רק מדרבנן משום איתקצאי למצותה אבל בסוכה אסור מן התורה מהאי קרא כמבואר בסוכה (דף ט') ובביצה (דף ל"ב) ובתוס' שם], ובעת שאנו מקריבים פרי החג על שבעים האומות לקיום העולם באותו זמן ממש נצטוינו לקיים מצות סוכה כדי להראות שאף שהם עובדים לצבא השמים אבל אנחנו חוסים בצל כנפי ה' והנהגתו. ועל כן ייחס להתפלל לבטל יצרא דע"ז לחג הסכות ודרשו על פסוק ויעשו בני ישראל חג הסכות היינו דבעו רחמי איצרא דע"ז דליבטל כי מצות סוכה מורה ע"ז.
והחתם סופר בדרשות לסוכות (דף מח) מבאר דהאופן שבטלו אנשי כנסת הגדולה יצרא דע"ז היה על ידי שתיקנו תפילות ועשו בתי כנסיות ובתי מדרשות שיוכלו בני ישראל להתפלל ג' פעמים בכל יום, ועל ידי זה ביטלו יצרא דע"ז, שלא היו צריכים לעשות במות וכדומה, אלא עבדו את השי"ת על ידי תפילה.
ולכאורה קשה למה לא עלה על דעת יהושע בן נון עצה פשוטה כזו שיתבטל על ידי זה יצרא דע"ז, אלא דיהושע חשש שמא ח"ו יתפללו בלי כוונה, והוא תועבה לפני השם יתברך להתפלל אליו וחושב מחשבות זרות בעת תפילתו, ולכן לא תיקן יהושע ענין התפילות.
אבל אנשי כנסת הגדולה שחיו אחר חורבן בית ראשון, שעל זה איתא בגמרא שמיום שחרב בית המקדש יש לפטור דין כוונה בתפילה מדין שיכור שפטור מתפילה, כמו שנאמר 'ושכורת ולא מיין', לכן לא חשו לתקן תפילות, כי אף על פי שיתפלל אדם בלי כוונה אינו תועבה, שהרי שכרות ולא מיין פטור מדין תפילה, והטענה על יהושע היתה, כי היה צריך לתקן תפילות ולהתפלל עבור בני ישראל שלא יהיה להם מחשבות זרות, עכ"ד רבינו החת"ס זצ"ל
