מנהג קדום בקהילות ישראל לומר בשבועות בתוך חזרת הש"ץ של מוסף פיוט ארוך המפרט מנין התרי"ג מצוות. פיוטים אלו נודעו בשם "אזהרות". הידוע מבין פיוטי האזהרות הוא הפיוט המתחיל אתה הנחלת. לקראת סוף פיוט זה מופיעה השורה דלהלן:
ראיה חגיגה ושמחה והקהל ותקון גדול.
בעוד שלגבי ארבעה פרטים ראשונים אין להסתפק בכוונתם, לגבי הפרט החמישי "ותקון גדול" קשה לדעת לאיזה מצוה מתכוין המחבר. ר' יונה פרנקל בפירושו חושב שזה המשך למצות הקהל, ומדובר בבימה של עץ שהתקינו למלך כדי שישב עליו ויקרא את הספר תורה.
תופעה מעניינת ביותר מצאנו בכמה מחזורים אשכנזים קדומים. במחזור וורמייזא משנת 1272 (מספרו במכון לתצלומי כת"י F34201. המחזור כולו נסרק ואפשר לעיין בו פה: http://www.jnul.huji.ac.il/dl/mss/worms/a_eng.html) תחת התיבות ותיקון גדול צוין אופה שמוציא מיני מאפה מהתנור.
במחזור מונטיפיורי 208 שנכתב בתחילת המאה ה-14 (מספרו במכון F5130, בקטלוג הוא מופיע כשייך למאה ה-14 או ה-15, אבל מחקר נוסף הראה שיש להקדים אותו לסוף מאה הי"ג תחילת הי"ד) כתוב תחת התיבות הנ"ל פלדן גרוש, ובגרמנית Fladen Gross, שפירושו לחם גדול.
במחזור נוסף שנכתב סביבות אותה תקופה הוא מחזור ברלין 1224 (מספרו במכון F1806) כתוב: סמיטניקי, לובודניקי, טברוזניקי. מסתבר שמילים אלו הן סלביות ומציינות מעדני חלב. (חדי העין ודאי ישימו לב, שסמיטניקי דומה לסמטנה באידיש, שהיא השומן שבחלב.)
ראוי לציין שמחזור זה האחרון הוא כמנהג אשכנז המזרחי ומשום הביטויים הסלביים, בעוד שהשנים הקודמים הם כמנהג אשכנז מערבי.
שלשה עדים אלו מעידים על מנהג משעשע שרווח בין כותבי המחזורים של התקופה ההיא, שכשהחזן הגיע לסוף תפילת מוסף אחרי שהיה ער כל הלילה (אני מניח שכבר אז נהגו להיות ערים כל הלילה), ואחרי תפילה ארוכה ביותר שכללה שחרית ומוסף עם פיוטים, מגילת רות, קריאת אקדמות ועשרת הדברות, רמזו לו שעוד מעט יזכה לאכול מהמאכלים המסורתיים, היינו לחם (עיין בטעמי המנהגים סימן תרכ"ז בשם הכל בו טעם שנהגו הנשים לעשות בשבועות לחם ארוך וכו') או מאכלי חלב.
נשארת השאלה למה רמזו לו את המאכלים דוקא תחת תיבות "תיקון גדול". קושי הבטוי לכאורה אינו מספק קולב לתלות עליו רמז משעשע זה, שהרי הפיוטים מלאים מפה אל פה עם ביטויים מוקשים. התשובה היא כפי הנראה, שתיבת תיקון באידיש פירושה גם ארוחה. וא"כ יש פה משחק מילים, תיקון גדול - ארוחה גדולה, ומכאן הרמז לחזן לארוחה שמחכה לו בבית. בהנחה שפירוש זה נכון, הרי שמחזורים אלו הם אחת העדויות הקדומות ביותר, אם לא הקדומה מכולן, להומור אידישאי.
אלא שאין זה ברור כלל. מקובל לחשוב שהמילה תיקון במובן של ארוחה, מקורה אצל החסידים שהביאו אוכל ביום היאהרצייט לבית הכנסת בכדי ל"תקן" נשמתם של הנפטרים. נשאלת השאלה, האם אטימולוגיה זו אכן צודקת, או שמילת תיקון במובן של ארוחה יש לה מקור קדום יותר? (יש להעיר, שהפועל תקן בקשר להכין סעודה, נמצא הרבה בספרות הרבנית.)
עשיתי חיפוש קל באוצר המנוצר ומצאתי מיד מציאה יפה. מדברי רבי יוחנן אשכנזי משנות הרי"ש בספרו משיבת נפש. המפרש באמת תיקון גדול לסעודה גדולה. אבל א"צ להרחיק להומור וכו'. שורו וראו: