מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

מהות חג הסוכות

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
יזל מדליו
הודעות: 290
הצטרף: א' מאי 07, 2017 6:50 pm

מהות חג הסוכות

הודעהעל ידי יזל מדליו » ה' אוקטובר 05, 2017 10:22 pm

מבוא
כתב המלבי"ם ויקרא פרק כ"ג [אות ר"ז] ובכל דבר יש חומר וצורה ותכלית, למשל בלחם יש ג' ראשיות שלעומתם ג' מצוות שנקראו ראשית, עת נגמרה התבואה נגמר החומר והראשית היא מצוות ביכורים עת שנתמרח בכרי נגמרה צורת הלחם והראשית הוא מצוות תרומה, ועת נתגלגלה העיסה נגמר התכלית והראשית היא מצוות חלה. וכמש"כ בבראשית רבה [פ"א] בראשית בזכות בכורים תרומה חלה. עי"ש.
וכן העם הזה בעת יציאת מצרים נגמר המדרגה שהיא בערך החומר במה שהוציאם מבית עבדים, וצוה לאכול לחם עוני חומר בלא צורה, ועומר מן השעורים. ובחג השבועות נגמרה מדרגת הצורה ע"י קבלת התורה וצוה להביא שתי הלחם חמץ מחטים שנגמר צורת הלחם. ובסכות רמז אל התכלית שהיא העוה"ב.
וכמו שכתוב במסכת ברכות [דף ה'] ג' מתנות טובות וכו' תורה וא"י ועוה"ב וכולן לא ניתנו אלא ע"י יסורין, א"י נגד החומר, ותורה נגד הצורה, ועוה"ב נגד תכלית. עכ"ד [וע"ע משך חכמה דברים פרק ה' פסוק ט"ו בביאור ג' הרגלים.]

א. דירת עראי

כתב המסילת ישרים פרק ט"ז, [בביאור מדת הטהרה] הטהרה היא תיקון הלב והמחשבות וזה הלשון מצאנוהו אצל דוד שאמר "לב טהור ברא לי אלהים", וענינה שלא יניח האדם מקום ליצר במעשיו, אלא יהיו כל מעשיו על צד החכמה והיראה וזה אפילו במעשים הגופניים והחמריים, דהיינו שלא יקח מן העולם אלא ההכרחי. וכו' ואמנם צריך שתדע שכמו ששייך טהרת המחשבה במעשים הגופניים, אשר הם מצד עצמם קרובים ליצר, לשיתרחקו ממנו ולא יהיו משלו, כן שייך טהרת המחשבה במעשים הטובים הקרובים לבורא יתברך שמו, לשלא יתרחקו ממנו ולא יהיו משל היצר והוא ענין שלא לשמה המזכר בדברי רז"ל פעמים רבות. וכו'.
ובפרק י"ז [בדרכי קנית הטהרה] כתב ואמנם כמו שטהרת המחשבה חלקנוה לשני חלקים, האחד במעשים הגופניים והאחד במעשי העבודה כן העיון המצטרך כדי לקנותה יתחלק לשנים כי הנה לטהר מחשבתו במעשי גופניותו, הדרך הוא להתמיד הסתכלותו על פחיתות העולם ותענוגיו כמו שכתבתי, ולטהר מחשבתו במעשי עבודתו, ירבה התבוננות על תרמית הכבוד וכזביו וירגיל עצמו לברוח ממנו, אז ינקה בעת עבודתו מפנות אל השבח ואל התהילה אשר יהללוהו בני אדם ותהיה מחשבתו פונה בייחוד אל אדוניה אשר הוא תהילתנו הוא כל טובנו ושלימותנו ואפס זולתו וכן הוא אומר "הוא תהלתך והוא אלהיך".

ונראה שזה עיקר מצוות סוכה שהיא דירת עראי.
וכך כתב ר' ירוחם ממיר [דעת חכמה ומוסר ח"ב סימן צ"א] ענין מצוות סוכה הוא צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, מצוות סוכה היא זכר לענני הכבוד יסוד המצווה הוא להוציא את האדם מדירת עוה"ז להכנס לדור בצל כנפי השכינה, צא מדירת קבע והכנס לדירתו של הקב"ה.
ועוד כתב [שם] שמאי אומר עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי,[מסכת אבות] אין מדובר כאן על אודות על ריבוי הלימוד, להגות בתורה יומם ולילה, אלא תורתך קבע זהו ענין בפני עצמו שהקבע שלו יהיה התורה ולא עוה"ז שיהא חי בעולם של תורה, "בעולם של רצונו יתברך".

והנה המעיין במסילת ישרים בפרק י"ז רואה שהקפיד בעיקר על הכבוד שכתב "ירבה התבוננות על תרמית הכבוד" וכו'
ונראה לפי מש"כ ר' ירוחם ממיר [ח"ג סימן קע"ד] וז"ל ענין היחידות, היינו כי הוא לבדו, והאדם הוא מדיני היינו מעורב עם הבריות וזו היא טבעו, וממדה זאת נובעת מדה הגרועה הנקראת כבוד, וזהו "ויותר יעקב לבדו", עכ"ד. [ויש בזה עומק]
מבואר שהאדם בטבעו הוא איש חברה וע"כ הוא בקלות יכול להתפעל ממנה בשביל לקבל כבוד, וע"כ צריך להיות יחידי גם כאשר הוא מעורב בין הבריות דהיינו לא ליגרר אחר הכבוד. [דהיינו החברה]
ויעקב אבינו זכה למדה הזאת דכתיב "ויותר יעקב לבדו", והנה כתב ה"טור" שסוכות כנגד יעקב, ואפשר שזה כנגד המדה "יחידי" ולא ליגרר אחר הכבוד וכמו שהבאנו לעיל מהמסילת ישרים. ודו"ק.

כתב ה"משך חכמה" [ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ב] התורה האלקית יש בה מצות שהם מדריכים האדם נגד הטבע, ויש מצות שהם כפי הטבע רק שהם מטהרים את הטבע ומזככים אותה,
וזה מצות סוכה אחרי שהאדם עמל בשדה כל הקיץ יחרוש יזרע ויעדור, ויקצור ויעמר ועמל בשדה ויאסוף את גורנו ואסמיו מלאו בר, ולבו שמח בפרי עמלו, מה מתוקה לו מנוחתו להסתופף בצל ביתו אז באה התורה ואמרה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי זה נגד הטבע לקדש כוחות האדם והרגשותיו מהגבול החומרי, ולכן אמרו חג הסוכות תעשה לה' שיהא שם שמים חל על הסוכה כעל חגיגה והוא ענין "קדושה" ועצי סוכה אסורין מן התורה.
אמנם יש מצוות שהם כפי חוקי הטבע רק שהוא על פי החכמה העליונה בפרטים מצוינים לפי טעמי החכמה האלוקית וע"ז אמרו המעלה, מעלה שעשיתי לכן שהבדלם מהשרצים, והנה מחק טבעי לשמוח בעת האסיף בזרעונים ובעטרות של שבלים כנהוג בין העמים, על זה באה התורה והגבילה ארבעה מינים ידועים בקבלה ואמרה ושמחתם "לפני ה' שבעת ימים".
לכן גבי אתרוג לא נזכר רק הוקצה למצוותו אבל שיהא חל שם שמים לא הוזכר בגמרא [רק ברש"י ל"ז עי"ש] ומפני זה מצוות שהם כנגד הטבע צריכים הכנה רבה וחיזוק לכן כתיב תעשה בסוכה [ולבית שמאי בעי שיהא לשם חג] ותעשה ולא מן העשוי לא כן ארבעת מינים שהם כפי הטבע אינו צריך הכנה רבה ואף שאינו אגוד כשר וליכא עשייה כביה ולא שייך תעשה ולא מן העשוי וליקט ענבים ביו"ט כשר. ודו"ק.
ביאור דבריו שסוכה זה מעל הטבע ולכן היא קדושה מכיון שהאדם צריך לעזוב ביתו וכו' משא"כ ארבעת המינים שזה טבעי מכיון שלא הוצרך לפרוש ולהפריש שבדרך טבעי נוהגים גם העמים לשמוח ביבול ארצם.

והנה עוד כתב שמצווה שהיא מעל הטבע צריך הזמנה והכנה ולכן פסול תעשה ולא מן העשוי.
והנה כך ממש כתב בהמשך דבריו המסילת ישרים בפרק י"ז [בדרכי קנית הטהרה] ומן המעשים המדריכים את האדם לבא לידי מדה זו הוא "ההזמנה" לדברי העבודה והמצוות והיינו שלא יכנס בקיום המצוה בפתע פתאום שאין דעתו עדיין מיושבת עליו ויכולה להתבונן במה שהוא עושה אלא יזמין עצמו לדבר ויכין לבו במתון עד שיכנס בהתבוננות ואז יתבונן "מה הוא הולך לעשות, ולפני מי הוא הולך לעשות" שהרי בהיכנסו בעיון הזה קל הוא שישליך מעליו הפניות החיצונות ויקבע בלבו הכונה האמיתית הרצויה. ותראה שהחסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפילתם ואח"כ מתפללים כדי שיכוונו לבם למקום. עכ"ד. [ואולי זה גם קשור לסוגיה של הזמנה מילתא או לא בסנהדרין דף מ"ז: ואכמ"ל.]

ב. סוכה והשמחה בחג הסוכות ביכורים ודורו של חזקיה
ישעיה פרק ל' פסוק כ"ט. "השיר התקדש לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבוא בהר ה' אל צור ישראל".
וכתב רש"י כהולך בחליל תשמחו במפלת סנחריב כשמחת מביאי ביכורים שהיה החליל מכה לפניהם, לבא בהר ה' כמו ששנינו במס' ביכורים.
וצ"ב הקשר בין מפלת סנחריב למביאי ביכורים.

וכתב הרמב"ן ויקרא [כ"ג ל"ט] ואמר עוד שתוסיפו לשמוח לפני השם בלולב ואתרוג שבעת ימים כי הוא זמן שמחה שברך ה' אותך, בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח לפניו, וטעם תחוגו את חג ה' שתחוגו לפניו לתת הודאה לשמו על מעשיכם אוסף כי בא.

ובספר ליקוטי שיחות לר' אייזיק שר [ח"ב עמ' קכ"ו] וכבר שנינו במסכת ביכורים מעצרת ועד החג מביא וקורא, ולמדו רבותינו במסכת פסחים [דף ל"ו:] ממקרא ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' וגו' אין קריאה אלא בזמן שמחה. ופירש רש"י שם דבזמן קצירה ולקיטה לבו של אדם שמח במעשיו, ע"כ חייבוהו בזה הזמן לקרוא פרשת ביכורים ולהודות לה' על הטוב אשר נתן לו, וזהו ענין שמחה בחג דכיון שבזמן הזה של החג מטבע האדם להיות שמח כשהוא מכניס בגרנו בר ברוב עושר ואושר, ומכנף תחת ידו אל תוך ביתו מרוב טוב ארץ זבת חלב ודבש, לפיכך ציוותה התורה שיהיו ישראל צריכים לקדש את שמחתם זו שתהיה כולה שמחה "לפני ה" מתוך הכרה ברורה כי הוא יתברך הנותן כח לעשות חיל בבית ובשדה.

וכתב ב"הרחב דבר" [ויקרא פרק כ"ג פסוק מ"ג] המשורר בתהילים [פרק ע"ו] שראה ברוח הקודש נס של חזקיהו המלך בהפלת סנחריב לפני ירושלים, אמר ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון שמה שבר רשפי קשת וגו'. ויש להבין מהו סוכו ומהו מעונתו גם למאי קרא את ירושלים בשם שלם שהיה לה מכבר ולא ירושלים.
והענין דמלכותא דרקיע כמלכותא דארעא כמו שמלך בשר ודם בעת מנוחה יושב בפלטין שלו בעיר מלכותו ומשגיח על צרכי העם אבל בעת שיש להגן ועת מלחמה אינו כן, אלא יוצא מפלטין שלו והולך לפני חילו למדינה אחרת מקום המלחמה, ושם גם כן קובע לו עיקר דירה שלו ע"ז הזמן, וזה נקרא מעונה ולא ביתו, ובכל משך המלחמה הולך בכל יום עם סוכה ואהל למקום עיקר המלחמה, כך הקב"ה בעת ישראל בשלותם על הארץ הקב"ה משכין שכינתו כביכול בירושלים מקום מלכותו, וע"ז קרא אברהם אבינו ה' יראה, היינו משם משגיח ומפרנס וע"ז נקראת ירושלים כידוע.

אבל בשעה שישראל נמצאים בין העכו"ם ועיקר השגחת ה' להגן עליהם או בשעת מלחמה עם איזה אומה, אזי אין ההשגחה בירושלים מקום העבודה אלא בד' אמות של הלכה שם הוא "מעונתו" וכדאיתא במסכת מגילה [דף כ"ט] מעון היית לנו וגו' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות, ומ"מ עיקר ההשגחה הוא בכל מקום שבו נדרשים יותר. ובאותה של סנחריב היה עיקר השגחתו לפני ירושלים ואל מצד שהיא נקראת ירושלים אלא מצד שהיה שם צרה גדולה לישראל, משום הכי קרא את המקום שלם כמו שהיה לפני שקרא אברהם אבינו ה' יראה ואמר ומעונתו, עיקר המעונה שלו יתברך הוא בציון, לפי הפשט משום שבציון היה ד' אמות של הלכה, והדרש היינו בכל מקום שהשערים מצוינים בהלכה, דשמה עיקר זכות ישראל לענין מלחמתם אבל באותה שעה של הפלת סנחריב היתה השגחתו יתברך בפרטות בשלם, הרי דענין סוכה מוכיח על עסק המלחמה. עכ"ד.

ונראה בביאור הדברים שמכיון שמקום לומדים זה מקום השראת השכינה ע"כ גם שם הקב"ה נמצא אפילו שאין זה קבוע כמו בית המקדש וע"כ מועיל להשראת שכינה גם מחוץ לבית המקדש אל החזית מקום הקרב עם אומות העולם.

ונראה השתא לבאר שע"י מצוות ביכורים וע"י מצוות השמחה וההודיה לה' בחג סוכות מהאסיפה של הפירות, זה גורם להשראת השכינה מחוץ לבית המקדש ולכל השדות שבארץ ישראל, וכן התורה גורמת להשרות את השכינה גם מחוץ לבית המקדש גם אל הגבולות להגן מאויבים וזה מסמלת הסוכה מצד הקב"ה וכמו שפירש הנצי"ב לעיל, וכן הסוכה מצידנו מסמלת את השראת השכינה מחוץ לבית המקדש ואצל כל דירה ודירה [בתנאי שיהיו עראי] ע"י הטהרה מעינוגי העוה"ז וכמו שהבאנו לעיל מהמסילת ישרים וע"י לימוד התורה וכמו שכתב הנצי"ב לעיל והשתא מבואר מה שכתב הטור שסוכות נגד יעקב שהוא עמוד התורה.

העולה מהדברים שגם מצוות ביכורים וגם המצוות שמחה בחג הסוכות וכן הישיבה בסוכה, [ולכן חל שם שמים על הסוכה] וכן כח התורה כמו שהיה בדורו של חזקיה בכוחם "להשרות שכינה" גם מחוץ לגבולות "בית המקדש" ועי"ז יותן ברכה בשדות וכן לשמור על עם ישראל מהאויבים כגון סנחריב ודומיו.

ג. שבעים פרי החג
כתב רש"י במדבר [פרק כ"ט פסוק י"ח] פרי החג שבעים הם כנגד שבעים אומות עובדי כוכבים שמתמעטים והולכים, ובימי המקדש היו מגינים עליהן מן היסורים.
והרש"י במסכת סוכה דף נ"ה: ד"ה שבעים פרים, פרי החג שבעים הם חוץ משל שמיני כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונים בחג על המים. [ואין כאן סתירה שלהגן מייסורים פירושו שירד גשם. ודו"ק]

והנה יש מחלוקת בין הנצי"ב למשך חכמה.

שיטת הנצי"ב: כתב ב"הרחב דבר" [במדבר פרק כ"ט פסוק י"ב] כפירוש רש"י שבא בשביל הגשם וז"ל ומשום הכי כתב בספר זכריה [פרק י"ד] דלעתיד יהיו גם אומות העולם באים בחול המועד סוכות, לעמוד על קרבנם היינו בשביל שיכירו גם המה את מלך ה' צבקות ויהיו יודעים שפרנסתם תלויה במוספי החג שישראל מביאים בשבילם, ואם לא יעלו לא יבא עליהם הגשם וכך היה המנהג בימי שלמה.

שיטת המשך חכמה: [במדבר פרק כ"ט פסוק י"ט] והנה מפורש במשנה בשבועות ובסיפרי דפרים מכפרים על טומאת מקדש וקודשיו, ומאי שייך בעובד כוכבים טומאת מקדש וקדשיו. והברור דעיקר המקדש הוא ישראל, כמו שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר רק בתוכם, וכמו שכתוב למען טמא את מקדשי כנסת ישראל המקודשת לשמי, לכן על מה שמטעים את ישראל בדיעות ובמעשים רעים, זה הוי לגבייהו טומאת מקדש וקודשיו ולכן בימות הבית היה רצון השם יתברך שלא יתערבו בגוים ולא ילכו העמים אליהם פן יחטיאו את ישראל כאשר היה, אבל לעתיד אז אף כי בני נכר לא יגיעו לההנהגה הניסית, שעל זה נוסד הפסח על שפסח ועצרת על מתן תורה, ויתנהגו בטבעיות אמנם יכירו כי לה' הארץ ומלואה, והוא שוכן שמים כסאו בירושלים לכן אם כי במועדים דפסח ועצרת אינם שייכים כלל, אחר כלות ימי האסיף יבואו להודות לשמו יתברך על כל הטוב אשר עשה, ואז יהיה היפוך מאשר היה עד עתה כי רצון השם יתברך יהיה שיעלו לחוג וכו' כי לא יחטיאו את ישראל בקרבתם אליהם, ולכן זאת תהיה חטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. ודו"ק.

[ולענ"ד נראה שדווקא בסוכות אמרינן שמכפר על העכו"ם ועם ישראל חשיב כמקדש, לפי מה שפירשנו למעלה שהסוכה הוא מקום השראת השכינה בכל דירה ודירה אפילו שזה מחוץ לגבולות המקדש וירושלים וא"י. ולכן צריך לכפר על העכו"ם על מה שטימאו את ביתם של ישראל. ואולי אפשר עוד להוסיף שביום כיפור הטהרה הוא כנגד היצר הפנימי של האדם, ואילו הסוכה זה כנגד היצר החיצוני שמגיע מאומות העולם. ועי' בדעת תורה שמות עמ' של"ה "יצה"ר מבחוץ" שמקשר את הענין גם לענין "מדת הכבוד". ודו"ק היטב.]

לפי "הנצי"ב" פרי החג באים בשביל הגשם ובאמת שעכו"ם היו באים לעמוד על קרבנם וכמו שיהיה לעתיד לבא וכמו שמבואר בזכריה.

ולפי ה"משך חכמה" פרי החג באים בשביל לכפר על העכו"ם על מה שהחטיאו את ישראל בדעות ובמעשים רעים, ולכן בזמן הבית לא היו באים לעמוד על קרבנם מחשש שמא יחטיאו את עם ישראל ורק לעתיד לבא יהיו חייבים לבא ולעמוד על קרבנם. [וצ"ע לעתיד לבא על מה יבואו הפרים, ואולי יהיה דינם על הדרך הפר היחיד שמביאים עם ישראל. וצ"ע.]

שיטת ה"גור אריה" [במדבר פרק כ"ט פסוק י"ח] רמז לניסוך המים, ומה שרמז זה בשני ובששי ובשביעי מפני שהסימן הוא "בו"ז מים" רמז למה שכתוב מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה אם יתן איש כל הון ביתו האהבה בוז יבוזו לו, ומפני שאנו מקריבים בחג הפרים שהם "כנגד האומות" וכן ניסוך המים שהם "כנגד האומות" שהם נקראים מים רבים והם סבורים מאחר שמקריבים נגדם אם כן הם יכבו האהבה בין ישראל לאביהם שבשמים הראה הכתוב שאעפ"כ נרמז לך בו"ז רצה לומר בוז יבוזו לו.
וצ"ע שמבואר בדברי המהר"ל שפרי החג וניסוך המים הם נגד השבעים אומות ולרעתם.
ובפשטות מהגמרא בסוכה דף נ"ה: מבואר ההיפך א"ר אלעזר הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה יחידה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כד אהנה ממך, א"ר יוחנן אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן. ע"כ.
מבואר מהגמרא שהקרבנות מכפרים על העכו"ם וכן פרי החג מסמיכות המאמרים בגמ' וצע"ג דברי המהר"ל. וה' יאיר עיני.[ועי' בספר דרשות בית ישי לגר"ש פישר סימן כ"ו עמ' רי"ד רט"ו]

נ.ב. הארה יפה של ה"משך חכמה" [ויקרא פרק כ"ט פסוק י"ט.]
וא"כ בכל הפרים שבאים לכפר על העובד כוכבים, הא עובד כוכבים אינו מביא מנחות ונסכים רק בשביל שהיא באה עם הזבח לכן נכתב ומנחתם ונסכיהם להורות דאין מקום להמנחות והנסכים רק בשביל הזבח, שבגלל הזבח מביאין גם כן מנחות ונסכים,וכו'
ולכן ביום הרביעי שקרבנו עשרה פרים והוא להורות על עשרה אומות שנתן הקב"ה לישראל ועליהן כתיב לא תחיה כל נשמה [ולכן ביום רביעי שהוא באמצע, שארץ ישראל באמצע ישוב, והבן] וא"כ מהראוי שיתחייבו בני ישראל בקרבן זה והן מביאין גם כן מנחות ונסכים בפני עצמן, לכן כתיב מנחתם בלא וי"ו להורות שאין הבאת הזבח סיבה להקרבת המנחות והנסכים ודו"ק.

ד. שמחת חג הסוכות ושמחת בית השואבה.

כתב ר' ירוחם ממיר [דעת חכמה ומוסר ח"א עמ' ש"ג - ש"ה] ענינא דיומא של חג הסוכות "זמן שמחתנו" היא השמחה היוצאת מ"יום סליחה ומחילה" מיום הכיפורים ולפי"ז עד כמה שזכה האדם לנקות ולטהר עצמו ביום הכיפורים בה במדה זוכה הוא ל"זמן שמחתנו" וחג הסוכות היא הוראה על דרגתו של האדם ביום הכיפורים, ועל נושא זה צריכה להיות שמחת כל אדם בזמן שמחתנו.
ואמרינן בגמרא בסוכה דף נ"א: תנו רבנן מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו, והנה הנקודה שעליה סובב כל הסוגיה בביאור מהותה של השמחה הוא היצר הרע, ולפי המתבאר מתפרש לנו ענין בטוב טעם שבאמת אין שמחה בעולם זולת שמחה זו של האדם בהיוושע מחטא.
ועוד איתא שם במוצאי יו"ט הראשון של חג יורדים לעזרת נשים והיו מתקנים שם תיקון גדול, ובגמ' מאי תיקון גדול וכו' התקינו שיהו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה וכו' אמר רב קרא אשכחו ודרשו וכו' והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא שעוסקים בהספד ואין יצר הרע מתגרה בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד. וכו' והוא מובן ע"פ מאי דאמרי אינשי "אין מראין מקל לכלב חבוט" וכן "הנכוה ברותחין מלבה בפושרין" עכשיו שעוסקין בשמחה ויצא הרע מתגרה בהן על אחת כמה וכמה, וזו ההכנה הראשונה אל השמחה "תיקון גדול".
ואח"כ המו"מ בכל הסוגיה הוא במהותו של יצר הרע ואיך שכבש ורכש את כל העולם כלו שנתן עינין במקדש ראשון והחריבו והרג ת"ח וכו' שנתן עיניו בבית שני והחריבו וכו' ועלה באשו ותעל צחנתו שמניח לאומות העולם ומתגרה בשונאיהן של ישראל.
עוד שם בסוגיה חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור בידיהם ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות ובגמ' תנו רבנן יש מהם אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, כל השירות והתשבחות הם "מענין החטא", ילדות הלא היא גורמת לחטא "הרבה ילדות עושה" [סוטה דף ז'.] ובכל זאת זכו ולא ביישה. זוהי שירתם של חסידים ואנשי מעשה. ויש מהן אומרים "אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו" אלו בעלי תשובה, דאשרי האדם שזכה ל"ימי זקנה", הרבה עבירות נמחקים מזקנה גרידא, בזקנה יכול לראות האדם ביטול היצר בזעיר אנפין דברים שבילדותו היה להוט אחריהם ולכוד ברשת תאותם יביט עליהם בימי זקנותו כעל דברי שחוק, וכו' "אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ישוב וימחל לו" תוכן כל השמחה ונקודת מרכזה הוא היצר הרע. עכ"ד. עי"ש עוד.

ונראה לענ"ד לבאר לפי"ז הגמ' בערכין [דף ל"ב:] דכתיב ויעשו כל הקהל בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד וכו' ואידך דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי סוכה.
ונראה עפ"ד ר ירוחם הנ"ל שעיקר השמחה זה על הטהרות מחטא ביו"כ, א"כ אז שעלו מהגולה עם עזרא ובטלו את יצרא דע"ז וזה היה ביום הכיפורים ע"כ השמחה בסוכות הייתה "גדולה מאד", כי גודל השמחה נקבע לפי שיעור ההיטהרות מהחטא.

נכתב בעזרת אבינו מלכינו.
ויהי רצון שהתקיים בנו "ופרוס עלינו סוכת שלומך".

חזור אל “סוכות ושמנ"ע”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים