מי שטעה וברך על ד' מינים של חבירו ביום הראשון. ובדין שהחיינו למחר!

[שייף נפיק]

אירע לי שנטלתי בטעות ד' מינים של אחר, וברכתי ב' הברכות, ועוד קודם שנענעתי בא ונטל הלה את שלו, ושלי היו במקום אחר, ונסתפקתי בבורותי מה לעשות עם ברכת שהחיינו, ולא ברכתי.
האם צריך לברך שהחיינו מחר?
והאם היה מועיל לי משהו אם הייתי מנענע בשלו? אם השהחיינו הוא על עצם המצווה או על מה שאני מקיימה?

[עזריאל ברגר]

לנענע בשלו - לכאורה מיותר, כי לנענע אתרוג גזול או שאול זה כמו לנענע לימון במקום אתרוג.
שהחינו ביום השני - בהלכות חנוכה (סימן תרעו) משמע שאפשר, ויש לעיין, כי שם השהחינו הולך גם על החג. ולכן למעשה אם יש אפשרות לצרף פרי או בגד חדש - לכאורה עדיף.

[מיכאל1]

לחכם צבי שביום הראשון מקיים את הדרבנן, לכאורה לא יברך ביום שני שהחיינו.

[עושה חדשות]

ע"ע - viewtopic.php?t=29579#p307746

[נהר שלום]

עי' במאמר בגדר ברכת שהחיינו על ללוב בירחון האוצר ח'.

[מיללער]

אירע לי שנטלתי בטעות ד' מינים של אחר, וברכתי ב' הברכות, ועוד קודם שנענעתי בא ונטל הלה את שלו, ושלי היו במקום אחר, ונסתפקתי בבורותי מה לעשות עם ברכת שהחיינו, ולא ברכתי.
האם צריך לברך שהחיינו מחר?
והאם היה מועיל לי משהו אם הייתי מנענע בשלו? אם השהחיינו הוא על עצם המצווה או על מה שאני מקיימה?

ולמה נסתפקתם רק על שהחיינו, מה עם ברכת הלולב ברכתם עוה"פ על הלולב שלכם?

יש שכתבו (עי'בשו"ת ברכת יעקב סי' ב') שלשיטת המחבר בסי' י"ד דמותר ליטול טלית חבירו בלי רשות ולברך עליו, מותר ג"כ ליטול לולב של חבירו אפי' ביו"ט ראשון ולצאת בו בברכה ודלא כהרמ"א בסי' תרמ"ט דרק מיו"ט שני ואילך מותר ומברך.

א"כ כיון שלדעת המחבר יצא בברכה ובברכת שהחיינו, וממילא נשאר לכה"פ מחחוקת הפוסקים על הברכה וספק ברכות להקל.

[מיכאל1]

יש שכתבו (עי'בשו"ת ברכת יעקב סי' ב') שלשיטת המחבר בסי' י"ד דמותר ליטול טלית חבירו בלי רשות ולברך עליו, מותר ג"כ ליטול לולב של חבירו אפי' ביו"ט ראשון ולצאת בו בברכה ודלא כהרמ"א בסי' תרמ"ט דרק מיו"ט שני ואילך מותר ומברך.

א"כ כיון שלדעת המחבר יצא בברכה ובברכת שהחיינו, וממילא נשאר לכה"פ מחחוקת הפוסקים על הברכה וספק ברכות להקל.

לכאורה בלי לעיין בפנים, סברתם היא אנן סהדי שרצונו לקנות ולא להשאיל, וכן ג"כ כוונת הבעלים להקנות, אך בנידו"ד שהוא כעודר בנכסי הגר וסבור ששלו הוא לכו"ע לא יועיל, הלא כן?

[מיללער]

היינו שחסר דין קנין מצד הקונה, אז גם שואל לא הוי שהרי לא רצה לשאול, אלא שהאתרוג שאול הוא בידו ולא גזול שהרי לא רצה לגזול, וממילא חוזרין חלילה שהרי הוא כנוטל אתרוג של חבירו בלי רשות שלפי דברי הרא"ש אומדין אנו בדעתו של המקנה (ולא בדעת הקונה) שנתנו במתנה ע"מ להחזיר, ולא דמי לעודר בנכסי הגר דקונה מן ההפקר ואין שם דעת מקנה.

[שייף נפיק]

ע"ע - http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=29579#p307746

מה ראית שמה?
וכי אם לא הייתי מכוין לזכות היה מועיל לי לשהחיינו??

[שייף נפיק]

אירע לי שנטלתי בטעות ד' מינים של אחר, וברכתי ב' הברכות, ועוד קודם שנענעתי בא ונטל הלה את שלו, ושלי היו במקום אחר, ונסתפקתי בבורותי מה לעשות עם ברכת שהחיינו, ולא ברכתי.
האם צריך לברך שהחיינו מחר?
והאם היה מועיל לי משהו אם הייתי מנענע בשלו? אם השהחיינו הוא על עצם המצווה או על מה שאני מקיימה?

ולמה נסתפקתם רק על שהחיינו, מה עם ברכת הלולב ברכתם עוה"פ על הלולב שלכם?

יש שכתבו (עי'בשו"ת ברכת יעקב סי' ב') שלשיטת המחבר בסי' י"ד דמותר ליטול טלית חבירו בלי רשות ולברך עליו, מותר ג"כ ליטול לולב של חבירו אפי' ביו"ט ראשון ולצאת בו בברכה ודלא כהרמ"א בסי' תרמ"ט דרק מיו"ט שני ואילך מותר ומברך.

א"כ כיון שלדעת המחבר יצא בברכה ובברכת שהחיינו, וממילא נשאר לכה"פ מחחוקת הפוסקים על הברכה וספק ברכות להקל.

ברכה על הלולב ברכתי.
פגשתי את הגאון ר' צבי וובר שליט"א והורה לברך שהחיינו למחר. נראה שלא חש להנ"ל.
שמעתי אח"כ שמסר על זה שיעור שלם, ולא בררתי עדיין מה נאמר שם.

[מיללער]

לא הבנתי למה ברכת הלולב היה פשיטא לכם לברך ועל השהחיינו נסתפקתם, ממנ"פ אם יצאתם ידי חובת נטילת לולב בלולבו של חבירו הרי גם ברכת שהחיינו יצאתם, ומה עדיף זה מזה?

[מיכאל1]

היינו שחסר דין קנין מצד הקונה, אז גם שואל לא הוי שהרי לא רצה לשאול, אלא שהאתרוג שאול הוא בידו ולא גזול שהרי לא רצה לגזול, וממילא חוזרין חלילה שהרי הוא כנוטל אתרוג של חבירו בלי רשות שלפי דברי הרא"ש אומדין אנו בדעתו של המקנה (ולא בדעת הקונה) שנתנו במתנה ע"מ להחזיר, ולא דמי לעודר בנכסי הגר דקונה מן ההפקר ואין שם דעת מקנה.

אין הכי נמי איננו גם שואל, אך אכתי יכול לצאת בשל חברו אע"פ שאין לו דין שואל על האתרוג, כנלענ"ד,בלי עיון בספים כלל.

[יבנה]

ברכת שהחיינו אינו ברכת המצוה שהוקבעה דוקא עובר לעשייתו ובסמוך לו, ואם לאו לא יצא. אלא הוא ברכת השמחה מזכירת ענין המצוה. ולפי התוספתא בברכות פ"ו הלכות ט' י' וי"ד עיקר זמן הברכה הוא הרבה לפני קיומו כשמתחיל להתעסק בו.
וכיון שכך, כיון שהיה עסוק בענייני המצוה ושמח בכך ש"ד ויצא ידי חובתו.
ואם היינו סוברים שהוא ברכת המצוה כו', א"כ שוה דינו לנר חנוכה שמברך שהחיינו גם בלילות הבאים כשלא בירך קודם.

[מיכאל1]

ברכת שהחיינו אינו ברכת המצוה שהוקבעה דוקא עובר לעשייתו ובסמוך לו, ואם לאו לא יצא. אלא הוא ברכת השמחה מזכירת ענין המצוה. ולפי התוספתא בברכות פ"ו הלכות ט' י' וי"ד עיקר זמן הברכה הוא הרבה לפני קיומו כשמתחיל להתעסק בו.
וכיון שכך, כיון שהיה עסוק בענייני המצוה ושמח בכך ש"ד ויצא ידי חובתו.
ואם היינו סוברים שהוא ברכת המצוה כו', א"כ שוה דינו לנר חנוכה שמברך שהחיינו גם בלילות הבאים כשלא בירך קודם.

כך סובר מר גם אם בטעות לקח ד' מינים המורכבים מלולב קנרי להפוסלים, הדס שוטה, צפצפה ואתרוג מורכב? האם גם בכה"ג ייחשב כעוסק בענייני המצוה?

[צורב מתחיל]

בליל ש"ק זו מסר הגר"מ כהן שיעור בביהכנ"ס תפארת נחמן ודיבר בתו"ד בענין הזה ור"ל דאינו מברך שהחיינו פעם נוספת. לא היו לו ע"ז ראיות חותכות (כך הוא הגדיר את זה). ורצה לדמותו למדליק נ"ח בביהכנ"ס ביום ראשון ובירך שהחיינו שאינו מברך שוב בביתו. שאר דבריו איני זוכר.

[יבנה]

ברכת שהחיינו אינו ברכת המצוה שהוקבעה דוקא עובר לעשייתו ובסמוך לו, ואם לאו לא יצא. אלא הוא ברכת השמחה מזכירת ענין המצוה. ולפי התוספתא בברכות פ"ו הלכות ט' י' וי"ד עיקר זמן הברכה הוא הרבה לפני קיומו כשמתחיל להתעסק בו.
וכיון שכך, כיון שהיה עסוק בענייני המצוה ושמח בכך ש"ד ויצא ידי חובתו.
ואם היינו סוברים שהוא ברכת המצוה כו', א"כ שוה דינו לנר חנוכה שמברך שהחיינו גם בלילות הבאים כשלא בירך קודם.

כך סובר מר גם אם בטעות לקח ד' מינים המורכבים מלולב קנרי להפוסלים, הדס שוטה, צפצפה ואתרוג מורכב? האם גם בכה"ג ייחשב כעוסק בענייני המצוה?

תן לחכם ויחכם עוד, ה"ה באלו מאחר שסבור שמקיים בהם המצוה.

[שייך]

כתב המשנ"ב סי' תרנ"א ס"ק נו'

" על כל אחד בפ"ע - דהיינו על הדס על נטילת עץ עבות ועל ערבה על נטילת ערבה וכן על אתרוג ומ"מ טוב שאח"כ ג"כ יחזור ויקחם כולם ביחד. אם בירך על הלולב ואחר הברכה ראה שלא היה בו הדס או ערבה או שהיו פסולים או מהופכים אם היה לו ההדס או הערבה בביתו באופן שא"צ להפסיק בינתיים כדי ליקח אותם יקח ארבעתן ביחד ויברך על אותו מין שהיה נחסר דהיינו על ערבה יברך על נטילת ערבה על הדס על נטילת עץ עבות ואם היה זה ביום ראשון צריך לברך עוד פעם שני שהחיינו בשביל הנחסר אבל על הלולב יצא כיון שהיה אצלו בביתו ארבעתם אבל אם לא היה לו בביתו ערבה אחרת או הדס אחר בשעה שבירך ואח"כ הביאו לו צריך לברך על ארבעתם יחד פעם שני על נטילת לולב כיון שלא היו מצויין אז אצלו בבית לא יצא גם על הלולב כמו שפסק המחבר וצריך לברך עליו פעם שניה ואם היה זה ביום א' צריך לברך גם שהחיינו פעם שנית: "

ולכאו' נפשטו הספיקות דלעיל.