אוצר החכמה כתב:אני לא מבין.
לפי הבנתכם אדם שישן בסוכה או אוכל, ומתעורר או מפסיק לאכול ומדבר עם חבירו "מפסיד" עשה כמו היוצא מן הסוכה?
שומע ומשמיע כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא מבין.
לפי הבנתכם אדם שישן בסוכה או אוכל, ומתעורר או מפסיק לאכול ומדבר עם חבירו "מפסיד" עשה כמו היוצא מן הסוכה?
הבהרתי [ מה שהיה נראה לי ברור], שלא אמרתי שלא מקיים מצווה אלא שאינו מקיים את עיקר המצווה.
אוצר החכמה כתב:שומע ומשמיע כתב:אוצר החכמה כתב:אני לא מבין.
לפי הבנתכם אדם שישן בסוכה או אוכל, ומתעורר או מפסיק לאכול ומדבר עם חבירו "מפסיד" עשה כמו היוצא מן הסוכה?
הבהרתי [ מה שהיה נראה לי ברור], שלא אמרתי שלא מקיים מצווה אלא שאינו מקיים את עיקר המצווה.
מה הכוונה עיקר המצווה. תן לי דוגמה נוספת למישהו שמבטל את עיקר המצווה אבל מקיים את שאינו עיקר במצווה ומה הגדרתו?
אוצר החכמה כתב: תן לי דוגמה נוספת למישהו שמבטל את עיקר המצווה אבל מקיים את שאינו עיקר במצווה
שומע ומשמיע כתב:אוצר החכמה כתב: תן לי דוגמה נוספת למישהו שמבטל את עיקר המצווה אבל מקיים את שאינו עיקר במצווה
מצאתי דוגמה יותר טובה.
מי שנוסע מביתו בארץ ישראל, בשביל לעסוק בחיזוק ישיבתו בארץ [כגון שכלול הבית].
אליהו בן עמרם כתב:שומע ומשמיע כתב:אוצר החכמה כתב: תן לי דוגמה נוספת למישהו שמבטל את עיקר המצווה אבל מקיים את שאינו עיקר במצווה
מצאתי דוגמה יותר טובה.
מי שנוסע מביתו בארץ ישראל, בשביל לעסוק בחיזוק ישיבתו בארץ [כגון שכלול הבית].
כתב רבינו בעל ספר החינוך במצות צדקה (תע"ט), וז"ל:
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (ב''ב י ב) שעקר מצוה זו לתן הצדקה ליד גבאי שיתננה למי שצריך לה, כדי שלא יתביש המקבל כשהוא מקבלה מיד הנותנה בכל עת שיראנו, וגם הנותן לא יבישנו עליה לעולם, שזה אינו יודע למי נותנה, וזה אינו יודע ממי מקבלה.
וכתב הרמב"ם בפ"י מהלכות מתנות עניים, וז"ל בקיצור:
"שמנה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך.
פחות מזה הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח..."
וא"כ מצאנו, שהחינוך לוקח את ה"מעלה השניה" של הרמב"ם וקורא לה: "עיקר מצוה".
באשכול אחר, העלתי חקירה לדיון, במשמעות מעלות הצדקה, האם מצאנו הגדרה חדשה בקיום מצוות מסויימות, שהמקיים לדוגמא את מצות הצדקה לפי המעלה הגבוהה יותר קיים "יותר" מצוה, מאשר מי שמקיים אותה במעלה הנמוכה יותר שקיים "פחות" מצוה.
ואמנם, על אף שקשה לי עדיין הגדר בזה: מה שייך 'פחות' או 'יותר' - "עיקר" או "טפל", אך בכל אופן מדקדוק בדברי החינוך כדלעייל מצאנו לכאורה שיש "עיקר" ויש פחות "עיקר" (או "טפל" - כלשון רבינו תם בעניין ברכת הסוכה על אכילה בדווקא - שהיא "עיקר", ביחס לשאר דיורים בסוכה שהם "טפל")
ספרים וועלט כתב:לשאלת נושא האשכול: הישן עם ציצית, לא צריך לקום לקריאת שמע ותפילה?
שומע ומשמיע כתב:
דווקא בדוגמא שהבאת זה הפוך, שעיקר שם הכוונה הדרך המהודרת ביותר, אבל לא עיקר גדר המצווה.
וכלשון השו"ע בהלכות ציצית, שיעקר מצוות ציצית שרואים אותה. שבוודאי אין הכוונה שזה מעכב בעיקר גדר המצווה.
והמשיל חכ"א משל נאה. שכשאומרים 'גוי גמור' יודעים דבר אחד בוודאות, שהמדובר הינו יהודי.
אליהו בן עמרם כתב:שומע ומשמיע כתב:
דווקא בדוגמא שהבאת זה הפוך, שעיקר שם הכוונה הדרך המהודרת ביותר, אבל לא עיקר גדר המצווה.
וכלשון השו"ע בהלכות ציצית, שיעקר מצוות ציצית שרואים אותה. שבוודאי אין הכוונה שזה מעכב בעיקר גדר המצווה.
והמשיל חכ"א משל נאה. שכשאומרים 'גוי גמור' יודעים דבר אחד בוודאות, שהמדובר הינו יהודי.
לעניות דעתי דווקא נראה יותר שהמעלות נאמרו בגדרי המצוה עצמה ולא בהידוריה.
לדוגמא חלק מהמעלות מבואר בראשונים ואף ברמבם עצמו שנובע ממצוות נוספות הכרוכות בענין, כגון והחזקת בו וכגון מצות חסד. ולמה נזקקו לזה? אם בהידורים בעלמא עסקינן...
וגם לשון החינוך לענד ב'עיקר' מורה כן. ודחוק יותר לומר שהידור שהוא בנוסף למצוה קורא לו 'עיקר'...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 72 אורחים