דברי החכם צבי ברור מללו לגבי רבי עכ"פ ואעתיק לשונו
והנלענ"ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד' אמות או סגי בז' טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד' אמות כדאשכחן לענין ד' אמות ברה"ר דטעמא משום דבשינה בעינן האי שיעורא או סגי בראויה לאכילה ולהכי סגי בס' טפחים כדי ראשו ורובו ושלחנו וקיי"ל כרבנן
נראה דהוא שיעור בסוכה לשינה, ולכאורה ה"ה לרבנן זה הוא שיעור בסוכה לשינה
ואף שיתכן לומר דלרבנן כיון דלאכילה עכ"פ יש שיעור ז' טפחים, הרי יש עכ"פ שיעור אחד השוה לכל
לא ניתנה שני שיעורים לסוכה, והשיעור הב' לשינה הוא רק מכח דין מצטער, ולפי זה יהי' לכל אחד השיעור כפי הצטערותו
ודוקא שיעור שהוא יסוד לדין זה הוא שיעור השוה בכל, כמו דשיעור מקוה הוא אמה על אמה ברום ג' אמות אף לאדם קטן
כמו כן שיעור של ז' טפחים הוא אף לאדם דק וצנום שיושב בפחות מאמה, כי כל שיעורי חכמים ותורה כך הוא
וכן שיעור הסוכה לרבי הוא ד' אמות שבנוי על שינה, הוא שיעור השוה בכל ובנוי על אדם בינוני, ולכן הוי השיעור כן לכל
משא"כ לרבנן השיעור של אכילה ז' טפחים, הוא הוא השיעור השוה בכל, ואילו השיעור לשינה יהי' לכל אחד כפי שיעור הצטערותו
מ"מ זה גופא לרבי שיהי' השיעור בנוי על ד' אמות שלמים, ולא על רוב ד' אמות, ומתה"ד רואין שסובר בפשטות שבשעת שינה רגליו חוץ לסוכה, ואין זה גורם צער כלל, ולא דן כלל בזה, רק שמתקשה דגם בחלק הנשאר המחויב בסוכה נצרך להתכופף בשיעור של ז' אף שישכב באלכסון יעיי"ש, ואם החכ"צ רוצה לחלוק על חידוש התה"ד ולכנוס לפשטות השיעור הי' צריך להיות בנוי על שכיבה כרגיל ורגלים חוץ לסוכה, כמו באכילה שבפשטות הבנת האחרונים נכלל בראשו ורובו שרגליו חוץ לסוכה, עיין בלשון המג"א בענין שלחנו בתוך הבית, שכתב דאסור אף בכולו תוך הסוכה, נראה דפשטות הלשון ראשו ורובו הכוונה שרגליו בתוך הבית, אף ששייך שרגליו סרוכים תחת רובו, [ועל זה חדשתי בהבנת דבריו, דעל ידי העוברים ושבים יכול להתעורר משינתו והוי כגורם צער, דבר שלא מצאתי בשום מקום מפורש, ומנ"ל להחכ"צ לחדש דברים מחודשים, אם לא שנדחוק דדברי רבי וביאורו בהם, שזה הוא סמך דבריו שאכן שלשינה נצרך שיעור גדול (אף שהם מחודשים כי בפשטות כוונת רבי הוא ענין קביעות כמו בית, כמו שאר דברים המנויין שם מזוזה), הם מקור דבריו]