פורום אוצר החכמה

האם מצינו קפידא (עפ"י נגלה או נסתר) שעל אותו אתרוג שברכו עליו, אותו דוקא יש לקחת להקפות, ולא להחליף עם אתרוג אחר?

בדיוק בשבת שמעתי מעשה שממנו משמע שיש איזה קפידא כזאת, ואני מצטט מה ששמעתי:

האדמו"ר מחב"ד היה מברך על הלולב בסוכתו, לאחר מכן נותנו למשב"ק שהיה ממונה לתיתו לחסידים שעמדו בתור לברך עליו, וכשהגיע המנין בבית המדרש ל'הלל' היה המשב"ק מחזיר את הלולב לנענועים.

פעם הגיע המשב"ק - בהושענא רבא - עם האתרוג בידו, והתברר שהוא נפסל (ככל הנראה נפל הפיטם). האדמו"ר יצא מבית הכנסת וביקש שיביאו את האתרוג של זוגתו הרבנית (שהיו לה בנפרד), והמתין עד שהגיע אתרוג זה וניענע עליו בהלל. לאחר התפלה הוא סירב לתת את האתרוג להמשך התור שחיכה לברך, בטענה שזה שייך לרבנית ולא לו.

הפלא היה שהעיד המשב"ק כי ראה בחדר של האדמו"ר אתרוגים רבים נוספים (שהביאו כנראה לפני החג כדי לאפשר לו לבחור מתוכם), ואעפ"כ רצה דוקא את האתרוג שבירכה עליו זוגתו ולא לקח אתרוג חדש.

אגב,
להלל -לנענועים ידוע שהגרי"ז אחז שכן. וכן כתב במועדים וזמנים משמו, ומהגר"א ארלנגר שליט"א שמעתי שזה היה הקטע שהושמט מחידושי מרן רי"ז הלוי על קה"ח יומא סוכה, מאחר ויש בזה הלכה ולא ידעו אם היה דעתו לפרסם דבר הלכה על כן השמיטוהו

התייחסות מפורשת לכך בילקוט יוסף (ארבעת המינים; מהד' תשע"ו, עמ' תקמא-תקמג). וזו לשונו:

מי שבירך על הלולב ונענע באתרוג תימני מהודר, ואח"כ בעת הנענועים שבהלל רוצה להחליף וליקח אתרוג מהודר אחר, או שרוצה להחליף את האתרוג בהושענות, יש מי שאומר שאין לעשות כן, ואם החליף אתרוג אף בדיעבד לא יצא, דצריך לנענע באותו אתרוג שבירך עליו ונענע בו בעת הברכה. אולם לדינא רשאי להחליף את האתרוג בעת הנענועים שבהלל, וכן בעת ההקפה בהושענות, ואין צריך להקפיד ליקח את אותו אתרוג

ארזי הלבנון כתב:התייחסות מפורשת לכך בילקוט יוסף (ארבעת המינים; מהד' תשע"ו, עמ' תקמא-תקמג). וזו לשונו:

מי שבירך על הלולב ונענע באתרוג תימני מהודר, ואח"כ בעת הנענועים שבהלל רוצה להחליף וליקח אתרוג מהודר אחר, או שרוצה להחליף את האתרוג בהושענות, יש מי שאומר שאין לעשות כן, ואם החליף אתרוג אף בדיעבד לא יצא, דצריך לנענע באותו אתרוג שבירך עליו ונענע בו בעת הברכה. אולם לדינא רשאי להחליף את האתרוג בעת הנענועים שבהלל, וכן בעת ההקפה בהושענות, ואין צריך להקפיד ליקח את אותו אתרוג

במקורות שם:

עוד יעויין בסיפור זה על הנהגתו של הרב מרדכי אליהו בברכה על אתרוג תימני והושענות באתרוג מרוקאי, מתוך מאמרו של הרב אביחי בן ססי (מאמרו הובא בפורום).