מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

ברך על נענוע לולב

הלכות חג בחג, חקרי מנהג. מאמרים לעיון והורדה
גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי גביר » ו' ספטמבר 28, 2018 4:26 pm

אחד מילדי הקטנים שיחיו ברך על הלולב 'על נענוע לולב', ועלתה לי מזה השאלה האם מחויב במצוות שברך כן יצא ידי חובת ברכה, ולכאורה תלוי בגדר נטילה, שאם הנענוע הוא חלק ממצוות נטילה יצא.

אוהב עמו
הודעות: 859
הצטרף: ג' יוני 05, 2018 9:48 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי אוהב עמו » ש' ספטמבר 29, 2018 11:40 pm

האם אין כאן בעיה של שמנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות?

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי גביר » ג' אוקטובר 02, 2018 8:37 am

לכאורה אם משמעות 'נטילה' היא 'נענוע' יצא כמש"כ הרשב"א בתשובה שכל ששמר העניין יצא.

דורשי יחודך
הודעות: 1520
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 3:06 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי דורשי יחודך » ג' אוקטובר 02, 2018 3:05 pm

שאלה מרתקת.
מה שכתבתם שאם נענוע הוא חלק מהמצוה יצא, יש לדון בזה לענ"ד, דגם אם הוא חלק מהמצוה, עדיין נמצא שבירך על "שיורי מצוה" כלשון הגמרא, ועל עיקר המצוה לא בירך.
ובהודעה הבאה כתבתם צד שנטילה פירושו נענוע, האם ישנו צד כזה?
נערך לאחרונה על ידי דורשי יחודך ב ד' אוקטובר 03, 2018 9:29 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי גביר » ד' אוקטובר 03, 2018 8:21 am

מהספורנו בפרשת אמור [ויקרא מ, לט] -ד"ה אך בחמשה עשר יום בסוף הדיבור 'שטעון נענוע ארבע מינים כאמרו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו'' משמע לכאורה דסבירא ליה שנטילה/לקיחה היא נענוע.

פרי יהושע
הודעות: 3158
הצטרף: ו' יוני 10, 2016 11:36 am

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי פרי יהושע » ד' אוקטובר 03, 2018 10:37 am

פשוט שלא ייצא ומשנה ממטבע ואינו אלא טועה,
שהמצוה נטילה שהיא בלושן חכמים לקיחה (ואם יברך לקחת נראה שיוצא, שהוא רק בלשון תורה),
ואין נענוע מצווה אלא שיירי מצווה.
ולומר שהנענוע הוא גופא נטילה ע"ס לשון הספרנו נראה דחוק
גם שזה לא הייתה הכוונה (של הילד, וע"ז בהייתה השאלה).

קראקובער
הודעות: 2832
הצטרף: ג' ספטמבר 06, 2016 1:06 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי קראקובער » ד' אוקטובר 03, 2018 10:41 am

דורשי יחודך כתב:שאלה מרתקת.
מה שכתבתם שאם נענוע הוא חלק מהמצוה יצא, יש לדון בזה לענ"ד, דגם אם הוא חלק מהמצוה, עדיין נמצא שבירך על "שיורי מצוה" כלשון הגמרא, ועל עיקר המצוה לא בירך.
ובהודעה הבאה כתבתם צד שנטילה פירושו נענוע, האם ישנו צד כזה?

יש חת"ס שמוכיח מהלשון קטן היודע לנענע שזה דאורייתא (או לפחות חלק מרכזי מהמצווה אינני זוכר בדיוק) ומסתמא מישהו כבר ציין את זה בפורום.

גביר
הודעות: 2743
הצטרף: ה' אפריל 03, 2014 4:33 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי גביר » ד' אוקטובר 03, 2018 11:28 am

דנו בזה ראשונים ואחרונים, לסיכום הדעות השונות [והחת"ס בכלל זה] יעוין מקראי קודש ארבעת המינים להרב משה הררי מעמ' תרסו ואילך.
נערך לאחרונה על ידי גביר ב ה' אוקטובר 04, 2018 8:39 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

אב בבינה
הודעות: 767
הצטרף: ב' אפריל 07, 2014 3:46 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי אב בבינה » ד' אוקטובר 03, 2018 11:29 am

מה שכתבתי פעם אם הנענוע הוי חלק מהמצוה:

א. גרסינן בסוכה מא:
"תניא, רבי אלעזר בר צדוק אומר: כך היה מנהגן של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו, קורא קריאת שמע ומתפלל ולולבו בידו, קורא בתורה ונושא את כפיו - מניחו על גבי קרקע. הולך לבקר חולים ולנחם אבלים - לולבו בידו, נכנס לבית המדרש - משגר לולבו ביד בנו וביד עבדו וביד שלוחו, מאי קא משמע לן? להודיעך כמה היו זריזין במצות"
ואמנם בפירוש אמרו (פסחים ז:, סוכה מב.) שמצות לולב "מדאגבהה נפק ביה". כלומר שמן התורה אין שום חיוב יותר מרגע הראשונה. אם כן אנשי ירושלים שנהגו לילך עם הלולב יש לעיין מה הרויחו הזה.
תוס' (בדף לט. ד"ה עובר לעשייתן) כתבו:
"…ומיהו אמת הוא דלבתר דנפק ביה מברך… וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עדיין לגמרי דבעי ניענוע מברך, ועוד כדאמרי' בסוף פירקין (דף מא:) מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מתוך ביתו ולולבו בידו נכנס לבית הכנסת ולולבו בידו קורא ק"ש ולולבו בידו, אף על פי שכל אלו הדברים אין מעכבין מ"מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשייתן"
הרי התוס' למדו מהגמ' של אנשי ירושלים שיש קיום מצוה כל זמן שהוא בידו, ממילא נחשב עובר לעשייתן. מבואר שעל אף שחובת לולב יצא משעת ההגבהה שייך להמשיך שיומו כל זמן שהוא בידו. אם כן מנהגן של אנשי ירושלים הוא מנהג שראוי בכל מקום ובכל זמן, ולאו דווקא בירושלים.
ובכמה ראשונים מצינו חידוש עוד יותר גדול, והוא שיש דיעה שכל פעם שנוטל הלולב מברך עליו ברכה אחרת. וזה"ל המאירי (סוכה מא:):
"ולענין הברכה אין המנהג לברך אלא פעם אחת ביום ובשעת ההלל. אלא שיש מצריכים לברך כל שעה שהוא בא ליטלו על דרך מה שהיה מנהגם שהיו הולכים כל היום ולולבם בידם כמו שיתבאר בסוגיא זו וכל שהניחו לקרוא בתורה או לישא את כפיו וחזר ונטלו חוזר ומברך עליו כל זמן שהוא נוטלו אלא שבזמנים הללו אין נוהגים בו כן"
וכן כתב בספר הפרדס (לרש"י, עמ' שמט) : "… וכן לגבי סוכה כל אימת דעייל ויתיב בריך, וכן לולב אע"פ שיצא בפעם ראשונה ידי חובת מצוה חסיסין המצות בכל שעה לברך עליו "
אבל בתוס' ראש השנה (כח: ד"ה ומנא) כתבו לענין בל תוסיף שאין בל תוסיף אם מקיים המצוה שני פעמים. ואחד מהדוגמאות הוא "וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום או אוכל בפסח כמה זיתים של מצה אין זה בל תוסיף", ופשוט שאם יש המשך של קיום המצוה אין צריך לדון כלל על בל תוסיף אלא מצוותו בכך.
וכן נמי מבואר בתוס' בסנהדרין (פח: ד"ה אי), שהגמ' שם מחפש אופן של בל תוסיף שיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע, ורק מצא בית חמישי לתפילין. והגמ' שואל והאיכא לולב שאם הוסיף מין חמישי עבר, ותי' אם לולב לא צריך איגוד אז האי לחודיה קאי, כלומר ואין ההוספה נחשב ולכן אינו גורע [עי"ש בתוס' ובתוס' סוכה לא: ואכמ"ל], ואם ס"ל שלולב צריך איגוד אז גרוע ועומד, ופי' רש"י "דמתחילתו לא עשה כהוגן, שאגד שם תוספת מצוה, ואנן בעינן גורע דהשתא שהיה מתחילתו כשר ופוסלו בתוספתו". ומבואר שצריך להיות שההוספה גורע, ולא שגרוע ועומד.
והקשו בתוס' שאפילו אם לולב צריך אגד אם בתחילה אגדו כדין ונטלו, ושוב הוסיף מין חמישי, לכאורה אינו נחשב גרוע ועומד, וא"כ למה לא אוקים הגמ' בכה"ג. ותירצו שאם הוסיף קודם נטילתו גרוע ועומד הוא, ואם הוסיף אחרי נטילתו לא עשה ולא כלום כיון שכבר יצא חובת המצוה מדאגביה, עכת"ד. ולכאורה אם יש קיום מצוה בהמשך נטילתו יש לדון לומר שג"כ שייך בל תוסיף כיון שמוסיף על המצוה בשעה שמקיים המצוה, וכנראה שתוס' כאן ס"ל שאין מצוה קיומית בהמשך נטילת לולב.
ב. הנה הרבה תמהו על מצות לולב כל היום של אנשי ירושלים, הלא הפסוק אומרת ולקחתם לכם ואיך שייך להמשיך מעשה לקיחה, הא מדאגביה נפק חובתו. וראיתי בספר הלכות חג בחג (להגרמ"מ קארפ שליט"א, ד' מינים עמ' ח) שכתב לדייק מדברי הרמב"ם (פ"ז מלולב הכ"ד) שהביא הגמ' בזה"ל:
"כך היה המנהג בירושלם, יוצא אדם מביתו שחרית ולולבו בידו, ונכנס לבית הכנסת והוא בידו, מתפלל והוא בידו, ויוצא לבקר חולים ולנחם אבלים והוא בידו, וכשיכנס למדרש משלחו לביתו ביד בנו או ביד עבדו"
וידוע שיטת הרמב"ם בפיה"מ (סוף פ"ג דסוכה) שלמד שמצות לולב מן התורה שהוא כל שבעה נאמר לא רק במקדש אלא גם בירושלים [עי' ביכורי יעקב תרמח]. הרבה דיו נשפך על זה, ולא באתי להאריך כאן, אבל באמת הרמב"ם פירש הרב דברים שנאמרו על המקדש על ירושלים ג"כ [כמו שופר, עי' פ"ב, עי' פיה"מ מע"ש פ"ג מ"ד]. היוצא מדבריו הוא שהפסוק של לולב כל שבעה, "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים", לפני ה' היינו ירושלים ולא רק המקדש, כמו במעשר שני שלפני ה' קאי על ירושלים.
ולכן יש לומר שהרמב"ם לא למד שהענין כאן הוא המשך של הלקיחה, אלא זה היה מנהג בירושלים דווקא, כי בירושלים המצוה מוגדר אחרת, כי בירושלים המצוה הוא מצות שמחה, ויש סברא שכל כמה שהלולב בידו הרי הוא מוסיף בשמחה, ולכן בירושלים היה מנהג לילך עם הלולב כל היום. אבל בשאר מקומות אין שום ענין כלל, כיון שאין מה שהמשיך על מעשה הלקיחה.
ג. הנה לגבי מצוות נענועים בלולב אמרו בגמרא (לז:) שמוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות כו' והגמ' אומרת שמכאן ששירי מצוה [פי' חלקי המצוה שאינם מעכבים] מעכבים את הפורעניות. תוס' שם (ד"ה כדי) מביא לשון הערוך שהביא מהירושלמי שצריך לנענע שלוש פעמים על כל דבר ודבר, ואיבעיא שם בירושלמי אם זה הולכה והובאה ג' פעמים ולא איפשיט, "וכיון דלא איפשיט עבדינן לחומרא שלוש פעמים לכל אחד ואחד" עי"ש. אמנם בספר העיטור (הל' לולב צב:) כתב "ולא אפשיט ומסתברא כיון דנענוע דרבנן לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן" ע"כ.
ולכאורה יש כאן מחלוקת אם נינוע הוא דאורייתא וספיקו לחומרא, או דילמא הוא רק מדרבנן. ובודאי לשון שירי מצוה משמע שהוא דאורייתא, רק שאינו מעכב, כמו בתנופה של מנחות, א"כ מה ראה בעל העיטור ללמוד שהנענועים הם רק מדרבנן. והיה נראה שזה תלוי אם אפשר להמשיך עשיית המצוה אחרי שכבר קיימה, כי אמרו רבותינו שיוצאין ידי חובתו מדאגביה, א"כ אם לומדים מאנשי ירושלים ששייך קיום מצוה בהמשך נטילתו, לא קשה כלל שיהיה חלק מקיום המצוה גם לאחר שיצא חובתו. אבל יש לומר שבעל העיטור למד שאין קיום מצוה אחרי שכבר יצא ידי חובתו, ולכן על כרחך ענין הנענועים הם רק מדרבנן כיון שמה"ת מדאגביה יצא, ושוב אין קיום מצוה.
היוצא מדברינו שליטול הלולב לאחר שיצא ידי חובתו, נחלקו הראשונים אם יש כאן מצוה קיומית אם לאו, ולכאורה הרמב"ם למד שרק בירושלים יש מצוה קיומית משום מצוה דשמחה.

דורשי יחודך
הודעות: 1520
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 3:06 pm

Re: ברך על נענוע לולב

הודעהעל ידי דורשי יחודך » ה' אוקטובר 04, 2018 9:33 am

יישר כוח הרב אב בבינה על מראי המקומות והדברים החשובים מאד.

בעיקר הדבר לפרש את מנהג אנשי ירושלים על פי שיטת הרמב"ם שבירושלים המצוה היא כל שבעה, כמדומה שכתב בזה בס' "הררי קדם" מהגריד"ס מבוסטון זצ"ל. אולם החלק שזה שייך רק במצות "ושמחתם" ולא במצות "ולקחתם" לא זכור לי שכתב כן, ומקום הניחו כו'.

בעיקר הקושיא על מנהג אנשי ירושלים, איך שייך לחזור ולקיים את המצוה, לכאורה יש לומר שכל פעם שלוקחים מקיימים, כמו שלשיטת המהר"ל מפראג כל כזית מצה היא קיום המצוה, ואיה"נ מדאגביה נפק ביה אבל מדוע לא נאמר שיש כאן קיום מצוה כל פעם שמגביהו. וכפי שהבאתם זה מבואר מדברי כמה ראשונים.


חזור אל “סוכות ושמנ"ע”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 24 אורחים