הודעהעל ידי ש. ספראי » ש' ספטמבר 29, 2018 9:41 pm
ישר כח.
אתרוג כשר ומהודר פחות ואתרוג מהודר ספק מורכב- מי יטול קודם
בהוספות לשו"ת נפש חיה הנדפס מחדש, כתב שהגר"א סילבר ז"ל מביא בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל, במי שיש לו אתרוג מהודר אבל הוא ספק מורכב, ויש לו גם אתרוג שאינו מהודר אבל ודאי אינו מורכב, שיטול מקודם את המהודר שהוא ספק מורכב, שאם יטול תחלה את האתרוג שהוא כשר ודאי, א"כ כשיטול אחר כך את המהודר לאו כלום עבד, דהידור בלא מצוה לאו כלום הוא, והא כבר יצא ידי מצוה כשלקח בראשונה את שאינו מהודר, עי"ש.
ואולם בשו"ת חלקת יואב (או"ח סי' לא) ובשו"ת להורות נתן (ח"ו סי' לח) כתבו דכיון דמצוות לולב כל היום, לכן לא אמרינן שכיון שקיים המצוה בראשון שוב אינו מקיים המצוה במהודר. ובשו"ת אבני נזר חלק או"ח סי' תמח) כתב: "...ממנהג אנשי ירושלים שנוטלין לולביהם כמה פעמים ביום. נכנסין לבקר החולה לולביהם בידיהם [סוכה מא ע"ב]. אף דנטילת לולב אפילו בזמן דחזי למצוה איסור טלטול יש בו. אלא שהותר בשביל מצוה כמו שכתבו התוספות ריש פרק לולב וערבה [מב ע"ב] בהא דקאמר שם מכדי טלטול בעלמא הא ולדחי שבת. דאף דחזי למצוה אסור בטלטול מאחר שאין עשוי כלי, עי"ש. ואיך מותר לטלטלו כל היום. ועל כורחין לומר כיון דקצת מצוה יש בו כל היום ומנהגם של אנשי ירושלים יוכיח. הותר השבות לשם זה. הואיל וכבר דחה", עכ"ל עי"ש.
ובשו"ת התעוררות תשובה (סו"ס לד) כתב: "...וידוע מאא"ז בעל חת"ס וכן ראיתי מכבוד אאמ"ו בעל הכת"ס זצ"ל, שהיו מהדרים אחר אתרוג יענעויער, ואם היה להם כזה היו מברכים קודם עליו, ואח"כ נטלו עוד פעם אתרוג קורפו משום הידורו", עכ"ל. וראה עדותו שם הערה ו.
ובשיעור שמסר הגרב"מ אטינגר פה בקהילתנו, טען כעי"ז והביא כמה ראשונים הסוברים שישנה מצוה בכל פעם שנוטלים הלולב, אפילו מאה פעמים ביום, ולכן גם אם יטול האתרוג השני יקיים בנטילתו מצוה, וכן סבר הכת"ס. ואולם הגר"ח זצ"ל סבר שכיון שכשנוטלים את הלולב בראשונה מקיימים מצוה חיובית ואילו כשנוטלים את הלולב שוב ושוב, מקיימים רק מצוה קיומית, לכן עדיף ליטול האתרוג המהודר והספק מורכב תחילה, כדי שאם איננו אתרוג כשר, ייצא בנטילת האתרוג הכשר מצוה קיומית, עכתו"ד. ואולם לענ"ד קשה לומר שהחת"ס והכת"ס סברו כשיטות ראשונים שלא הוזכרו להלכה בפוסקים.
ולענ"ד הביאור בד' החת"ס והכת"ס וסיעתו הוא, ובהקדם דוגמא לדבר, דהנה מצינו שהמל בשבת אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין את המילה. וכתב השו"ע (או"ח שלא, ב): "כל זמן שלא סילק ידו מן המילה חוזר אפילו על ציצין שאינם מעכבין", וביאר המשנ"ב בשם רש"י כך: "דאף דגמר לחתוך הערלה ובדיעבד יצא ידי מצות מילה אפילו בלא אלו הציצין, מ"מ כל זמן שלא סילק ידו מן המילה מקרי כלכתחלה וכולה חדא מלתא היא דנתנה שבת לדחות אצלה", עכ"ל. והיינו שכל זמן שאדם מקיים המצוה ועוסק בה ולא עזבה, מיקרי שפיר מקיים מצוה אחת.
וה"נ בנידו"ד, שאף שקיים המצוה כהלכתה כשנטל את האתרוג הכשר, מ"מ כיון שמיד תוכ"ד נוטל אתרוג אחר, נחשב שפיר כהמשך המצוה ויכול לצאת י"ח גם באתרוג השני.
שב"ג