ידועין דברי הרמ"א בסי' תר"מ בשם המרדכי דסוכה שאינה ראויה לכל צרכיו [אכילה, שתיה ושינה והגר"ז מוסיף טיול] אינו יוצא בה.
נסתפקתי מה הדין במי שבא לבקר חבירו בסוכה כזו אם גם הוא אינו יוצא בה או דילמא שהוא רק חסרון בה'תשבו כעין תדורו' דבעל הסוכה.
והנה בגמ' (כ"ו ע"א, כ"ז ע"א וכ"ח ע"ב) מצינו לדין תשבו כעין תדורו באופן הישיבה, ולפי"ד המרדכי [בשם היראים] מבוא' שהוא דין בחפצא, שאינו יוצא גם באכילה. והיה אפשר לבע"ד לחלוק דגם להמרדכי הוא דין בגברא ומה שאינו יוצא גם בדבר שאינו מצטער בו הוא משום דתשבו כעין תדורו מחייב שהאכילה יהיה גם במקום הראוי לשינה, וממילא חסר אצלו גם באכילתו הכעין תדורו. אולם מלשונו שכתב 'לא הוה סוכה' משמע שהוא נידון כסוכה פסולה, וצ"ע.