לא יודע מה נוהגים (מה שאני ראיתי שכולם דחוסים ורובם המוחץ בלי מסיכות... מר כי אתריה ומר כי אתריה).
אבל למעשה ראוי לדעת שעיקר ההקפות צריכות להיות סביב הבימה, ומי שחושש מפני סכנה וכדו' ילך לחדר הסמוך בביהכ"נ ויעשה שם ההקפות, וז"ל כף החיים סי' תרס אות ב:
ב) שם. נוהגין להעלות ספר תורה וכו'. מיהו הרמב"ם פרק ז' מהלכות לולב הלכה כ"ג לא הזכיר זה המנהג להעלות ספר תורה על התיבה רק להניח תיבה יעו"ש. וכן בשער הכוונות דף ק"ה ע"ג לא הזכיר שצריך להעלות ספר תורה על התיבה ולהקיף שכתב וז"ל ואחר כך מקיפין את המזבח או את התיבה פעם אחת בכל יום עם הלולב ומיניו והכוונה היא להמשיך החסדים הנזכרים מבחינת אור מקיף אל המלכות הנקראת מזבח או תיבה וכו' יעו"ש. וכן כתב בן איש חי פרשת האזינו אות ט"ו דהקפות בלולב בכל ימות החג יוכל להקיף את התיבה שבבית הכנסת אף על פי שאין עליה ספר תורה דאין הנחת ספר תורה על התיבה מעכבת בדבר ההקפות כי העיקר לפי הסוד בזה הוא התיבה, מיהו אותם בני אדם שאין הולכין לבית הכנסת מחמת אונס ומניחין כסא אחד מן הבית ומקיפין אותו אין זה כלום דאין זה נחשב לתיבה, ועם כל זה נראה לי מי שהוא חולה ואי אפשר לו להקיף תיבה בבית הכנסת יניח כסא בביתו ויניח עליו ספר תנ"ך ויקיף כדי שלא לבטל מצות ההקפה וכו' עכ"ל. ומשמע אבל אם מניח שלחן שפיר דמי לתיבה ומאיזה סיבה יכול להקיף השלחן כגון שמתפללין בבית מאיזה סיבה או כדי לעשות ההקפות בסוכה וכדומה, אבל בלתי סיבה אין לבטל המנהג שנהגו להניח ספר תורה על התיבה ולהקיף:
וע"ע כה"ח סי' קנ אות מא.
אגב, אני מכיר מישהו שקשה לו להתפלל שחרית + הלל + הושענות + קריה"ת + מוסף ברציפות.
ועל כן הוא נוהג להתפלל שחרית, ואחרי חזרת הש"ץ של שחרית הוא הולך ללמוד, ושב לקראת סו"ז מוסף.
(איני יודע אם זה ראוי לעכב וכו', ובכל אופן אסור בקביעת סעודה, אבל ברור שכאשר הרצף בא על חשבון הכוונה והשמחה והחיות במצוה, זה עדיף).
אולי אפשר להקיש מזה לבוא למנין מאוחר יותר שבו אפשר בקלות להקיף מבלי סכנה.