שו"ע סי' תרלט - כל שבעת הימים קורא (ולומד) בתוך הסוכה, וכשמבין ומדקדק במה שיקרא (וילמוד, יכול ללמוד) חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו. המתפלל, רצה מתפלל בסוכה או חוץ לסוכה.
ובמשנ"ב - ...הכל לפי הענין דאם דעתו מיושבת בסוכה שיש לו מנוחה שם לומד בסוכה... ואם יש לו טורח רב להביא ספרים הרבה ללימודו בסוכה אפשר דפטור אכן אם יש לו מקום להניחם שם כל החג חייב דאין זה טורח... באיזה מקום שיש לו מנוחה יותר להתפלל בכונה שם יתפלל... והבדלה מבדיל בסוכה שכן כל השנה מבדיל בביתו.
לכאו' זה נראה ברור שאם אין לו חילוק בין לימוד ותפילה בסוכה לחוץ לסוכה חייב להתפלל ללמוד ולהבדיל וכו' הכל בסוכה.
אבל א"כ למה אין חובה לבנות סוכה בבית הכנסת להתפלל וללמוד בה.
ואף באופן שבאמת בנו סוכה בחצר ביהכנ"ס והיא נוחה ללימוד ותפילה לגמרי, המנהג הוא שרק מקצת אנשים יושבים שם, ורק חלק מהמנינים הקבועים עוברים לסוכה. (וכגון אנשי ירושלים המתפללים ב'חורבה' ובאמירת ההלל יוצאים לסוכה, והיא נוחה ורחבה במיוחד, ואעפ"כ שאר התפילה אינה נעשית בה). ובשלימא מה שאדם מעדיף את הלימוד בביהכנ"ס על פני הבית כי אין לו ישוב הדעת ללמוד בבית, אבל למה השטיבל המקורה יותר טוב ללימוד מהשטיבל שגגו נפתח ומסוכך כהלכה -כאשר מזג האויר וכד' נוח בשווה- ולא ראינו שהקפידו ע"ז אלא רק כתוספת מעלה וענין לשהות בצילא דמהימנותא וכו'.
ושמא י"ל (כך שמעתי מחכ"א) דהחיוב הנ"ל הוא רק בסוכתו של אדם בביתו, שאם לא ילמד בה נמצא סותר את קביעת דיוריו בסוכתו, אבל אם אדם אינו יכול ללמוד ולהתפלל בסוכתו והוא יוצא לביהכנ"ס או ביהמ"ד, אין לו שום חיוב להעדיף את סוכת ביהמ"ד מהאולם הרגיל ושאר השטיבלאך.
וצריך עיון.