פורום אוצר החכמה

ב"ה

למה בתפילת מוסף בשמיני עצרת אנו אומרים הנוסח של ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות בזמן שלכאורה אין חיוב עליה לרגל בשמיני?

ובאמת יש להרחיב העיון האם היה חיוב עליה לרגל לישאר שם כל שבעת ימי החג או שאפשר לשוב כבר בחול המועד?

וזה ברור שהעם נשארו בבית המקדש לשמחת בית השואבה ולכן אין שואלין מטר רק כשכבר הספיק אחרון שבישראל לשוב, וכן מבואר בפיוט מערבית לשמיני, והנה לגבי חיוב עולת ראי' מבואר ברמב"ם ברור שהחוב הוא רק על יום הראשון, וגם חיוב לינה, השאלה הוא האם מצד שכבר עלו חל עליהם חיוב להישאר מצד שלמי שמחה.

יש לי עוד להאריך אבל אין הזמן מספיק כעת, מי שיכול להאיר עיני יתברך מן השמים.

אכן בשו"ת שיח יצחק [לר"י וייס הי"ד] (סימן שיט) הוכיח מכך שאומרים 'ואין אנחנו יכולים לעלות' גם במוסף של שמנ"ע, שיש חיוב עליית רגל גם בשמנ"ע. עיקר דיונו שם הוא על קבלת פני רבו בשמנ"ע
אך דבריו צ"ב מסוגית ר"ה (ד:).

אני לא מבין את השאלה
גם בכל ימי חול המועד של פסח ושל סוכות אומרים זאת למרות שחיוב העלייה היה רק פ"א בכל רגל ושבעת ימי הפסזח ושמונת ימי החגד הם ימי תשלומין

אני כותב כעת מזכרון, כשאין מולי ספרים. בנוסח ארץ ישראל הקדום היה נוסח מקביל ל "ואין אנחנו יכולים לעלות ולהיראות", שנאמר בשלוש רגלים, אבל לא בימים נוראים, ולא בשמיני עצרת.