מה המקור למעברים בין ניגון איכה לרגיל בהפטרת השבת?

[משולש]

גם בהפטרת ת"ב שקוראים בניגון איכה, (ויש שקוראים בלי ניגון) ושני הפסוקים האחרונים לא קוראים בניגון איכה.
והאם יש מקור לנגן "איכה אשא" בניגון מגילת איכה?

[מאיר סובל]

זכורני שראיתי על זה תשובה ב"רבבות אפרים", באחד החלקים הראשונים.

[מאירי]

והאם יש מקור לנגן "איכה אשא" בניגון מגילת איכה?

מהרשום עמדי בזה:
כידוע הוראת מרן החזו"א זללה"ה שלא לנגן בניגון איכה בשבת חזון, ועיקרי הדברים בפשיטות משום אבילות בפרהסיא. אמנם יש שתמהו ע"ז מאחר דהוא מנהג קדום דבריב"ש בתשו' קי"ב משמע שנהגו כן וגם מובא בפוסקים כמבואר במג"א רפ"ב סקי"ד ובמקו"ח [להחוות יאיר] תקנ"א.
והנה בשו"ת הריב"ש שם הוא בדברי השואל וז"ל "וקרה מקרה, שיום שבת חזון לא היה מי שיודע להפטיר אלא אחד שעלה בקריאת התורה ועלו יותר מז', וזולתו לא היה מצוי אז לדעת לקונן" וכו' הרי שהי' דרכם 'לקונן' אז וכן במג"א שם כ' וז"ל "וה"ה בשבת של חזון ואפי' נמצא מי שיודע להפטיר רק שלא ידע 'לקונן' כנהוג דינא הכי כ"מ בריב"ש שם" וכו' עכ"ל, ובמקו"ח שם נמצא רק מקיצור הדינים ולשונו "ומנהג ניגונה ואמירתה" וקאי על ההפטרה.
וכמו"כ עי' בא"א בוטשאטש סי' קל"ח דהמנהג לכפול פסוק שקודם איכה אשא לבדי כיון שמנגנים ליה בניגון איכה וראוי לסיים בדבר טוב. והנה עכ"פ לדבריו ז"ל אם הי' המנהג לנגן באיכה מקובל בכל המקומות אינו מובן למה מעיקרא נדפס בחומשים להפסיק באיכה ולא קודם לכן 'ככוכבי השמים לרוב', וע"כ רגלים לדבר שהי' מנהג ג"כ להתחיל באיכה ולדבריו הוא ע"כ משום שלא היו מנגנים באיכה ולכך לא חשו להתחיל בזה שהרי כ' דלא חשיב כמתחיל בדבר רע רק אם הוא בניגון איכה.
אמנם עי' בברכ"י סק"ב שצווח על זה שמקוננים בשבת זו ויש שרצ"ל דהיינו רק במה שאינו מההפטרה רק שמוסיפין לקונן בשאר מקומות, [וכן מצאתי בלקוטי מהרי"ח שיש מקומות שלא נהגו לנגן כאיכה וכו'].
והנה במגן אבות להמאירי ענין כ"ד כ' וז"ל "וכן כתבו הגאונים שאעפ"י שהשבת נאסר בכל מיני הספד ובכל ענין של קינה, בשבת איכה התירו לקונן בצבור דרך הכנעה ושבירת היצר מפני שיש בזכירת החרבן והתאונן על הצרות שאירעו באותו זמן חלק משרשי התשובה, וכל שעיקרו לתשובה ולהכנעה הותרו שאר התפלות אגבן, וכ"ש בימים המיוחדים לכך והכל נגרר אחר העיקר" עכ"ל.
ואפשר דלאו בסדר התפילה או בקריה"ת קאמר, אלא בדרשה בפני הרבים למסור דברי כיבושין וכו'. ומ"מ מה מוזר הדבר במקומות שנוהגים לנגן איכה ותיכף אחר מוסף מזמרין לחתן...
ויש להעיר ממה שמצאתי באיכ"ר פתיחתא י"א רבי יצחק פתח תחת אשר לא עבדת וכו', ומייתי שם טובא 'אילו זכיתם הייתם קורין בתורה וכו' ועכשיו שלא זכיתם אתם קורין באיכה' וכו', ובסיפא מייתי "אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה 'איכא אשא לבדי', ועכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים איכה ישבה בדד", והנה כל הנהו דמייתי שם הם דברים שיש בהם לשון טוב לישראל, וכנגדם מייתי מקראי דאיכה, וא"כ צ"ב, מאי מייתי מקרא דאיכה אשא לבדי, והלא דברי כבושין ותוכחה הם לישראל.
וצ"ל דבעת שיושבין ישראל בדד ואין מוכיח להם, אז כשיעלה בזכרונם עת היות להם נביא ומוכיח, יהיו נכספין לו בערגה איך שהיה להם מוכיח בשער ועומד בפרץ ונושא משאם וסיבלם וטירחתם, ועלה קאמר דכנגד איכה אשא לבדי שהיה נושא משה כל משא העם וטירחתם, וכנגד זה עתה ישבה בדד בלא נביא ומוכיח שישא משאם וטירחם.
ומ"מ העולה מזה, שיש מקום לפקפק במה שמטעימין ניגון איכה בקריאה בתורה ב'איכה אשא לבדי', דהא חזינן שהוא דוקא בהיפוך מענין 'איכה ישבה', והיינו לאידך גיסא, דדבר גדול הוא לישראל שהיה משה רבינו נושא כל משא העם לבדו, וכמו שהיה חוכא להטעים ניגון איכה בכל הנהו שזכר שם במדרש לעיל מיניה.
איברא די"ל דהא גופא, דכיון דלא זכו ל'איכא אשא לבדי', לכן אומרים אותו בניגון קינה.