בעלון האחרון של השיעור השבועי מהראשון לציון ר' יצחק יוסף, דיבר על הנחת תפילין בתשעה באב בשחרית.
כידוע המנהג הפשוט הוא כדברי מרן השו"ע שמניחים רק במנחה, אך בקהילת המקובלים בית אל נהגו להניח בשחרית ומשם התפשט המנהג בדורות האחרונים לרוב בתי הכנסיות בירושלים.
הרב יצחק יוסף היה מודע לשתי הבעיות הקשות שיש כאן: א. מנהג נגד השו"ע, שלשיטתו יש לבטלו. ב. פסיקה כמקובלים נגד השו"ע, שגם זה נגד שיטתו.
ובכן בשיעורו האחרון הביא מקור קדום יותר, מלפני 500 שנה (קונטרס המכיל פסקי ומנהגי רבני ירושלים, אשר הגיעו לשם לאחר גירושי ספרד ופורטוגל (רנ"ב-רנ"ז), נדפס בספר 'חיים וחסד', לר' חיים מוספאיה, ליוורנו תר"ד) שהניחו בירושלים תפילין בשחרית, ומכאן המסקנה שהמנהג קדם למרן, והכל בסדר... (ועוד העמיד אוקימתא שמרן בצפת לא ידע ממנהגי ירושלים, והגיע עד כדי כך שקרא לכל הציבור לנהוג כמנהג ירושלים נגד מרן).
ואני שואל, האם באמת החל המנהג מלפני 500 שנה, או רק מק"ק בית אל?
ומה דינו של מנהג קדום שנכחד והתחדש בדורות האחרונים, האם אפשר לקרוא לו "מנהג שקדם למרן"?
ואגב, כאן העיר הרב נחום לוי שבתקופת מרן נהגו בכל ארץ ישראל (ובכל העולם) להניח תפילין בת"ב במנחה ולא בשחרית, כולל ירושלים.