אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים

[אבי ישועה]

אבקש את סליחת חכמי ורבני הפורום על שנזכרתי להעלות את הנושא כעת אחר שבת נחמו

בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.
ועפי"ד כותב רבי אביגדור מילר זצ"ל בסוף עם סגולה ח"ב שהחכמים לא מיחו שלא לגרשו מהסעודה, לפי שלא התכוונו לשבת עמו בכפיפה אחת [וכדרך נקיי הדעת שבירושלים].
וכתב שטועים החושבים שבעוון שהלבינו פניו נגרם חורבן ירושלים, אלא הכוונה שמאורע זה היה אז חלק מהשתלשלות המאורעות שהביאו לחורבן.

האם יש למישהו מה להעיר או להאיר בנידון?

[יוסףלוי]

מפורש בתוס' ששגו חכמים בזה.

בר קמצא.PNG (15.21 KiB) נצפה 7623 פעמים

ולא היה להם לבטוח על רוב טובתם ושלוותם. אמנם, מזה שלא כתבו התוס' חטאו,
והשוו זאת למעשה דבת קיסר משמע דלא היה חטא אלא אי זהירות.

[מורה צדק]

אבקש את סליחת חכמי ורבני הפורום על שנזכרתי להעלות את הנושא כעת אחר שבת נחמו

בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.
ועפי"ד כותב רבי אביגדור מילר זצ"ל בסוף עם סגולה ח"ב שהחכמים לא מיחו שלא לגרשו מהסעודה, לפי שלא התכוונו לשבת עמו בכפיפה אחת [וכדרך נקיי הדעת שבירושלים].
וכתב שטועים החושבים שבעוון שהלבינו פניו נגרם חורבן ירושלים, אלא הכוונה שמאורע זה היה אז חלק מהשתלשלות המאורעות שהביאו לחורבן.

האם יש למישהו מה להעיר או להאיר בנידון?

לעולם לא מאוחר.
על שנאת חינם יש לעורר כל הזמן, וכלול בזה גם מחיקת אשכולות והודעות.

[בברכה המשולשת]

באיכה רבה מבואר שכן חטאו בזה, שהרי על זה אמר רבי יוסי ענוותנותו של רבי זכריה וכו'.

[הא לחמא עניא]

אבקש את סליחת חכמי ורבני הפורום על שנזכרתי להעלות את הנושא כעת אחר שבת נחמו

בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.
ועפי"ד כותב רבי אביגדור מילר זצ"ל בסוף עם סגולה ח"ב שהחכמים לא מיחו שלא לגרשו מהסעודה, לפי שלא התכוונו לשבת עמו בכפיפה אחת [וכדרך נקיי הדעת שבירושלים].
וכתב שטועים החושבים שבעוון שהלבינו פניו נגרם חורבן ירושלים, אלא הכוונה שמאורע זה היה אז חלק מהשתלשלות המאורעות שהביאו לחורבן.
האם יש למישהו מה להעיר או להאיר בנידון?

מי יכול להחכימני אודות הספר דורות ראשונים ומחברו? באיזה שנה היה ומי הוא היה?
שכויח גדול

[מה שנכון נכון]

מי יכול להחכימני אודות הספר דורות ראשונים ומחברו? באיזה שנה היה ומי הוא היה?
שכויח גדול

יצחק אייזיק הלוי – ויקיפדיה.pdf

(354.59 KiB) הורד 963 פעמים

[עט סופר]

כשבר קמצא הציע דמי כל הסעודה, פירושו כיון שמושחת זה שהסכים למסור את כל עם ישראל לאבדון על כבודו, כולל ביתו ומשפחתו וידידיו, בודאי לא היה חבר, אעילו היה נשאר היתה כל הסעודה נטמאת, מלבד מה שנקיי הדעת היו עוזבים את הסעודה, כאמור לעיל, בר קמצא דרש כדי שלא לביישו שיתבטל הסעודה והוא יממן את ההפסדים.
מצינו בחז"ל תביעה מצד 'כמה כוחה של בושה'
והדברים מבהילים, חכמי הדור נתבעו על עדינות כזו, כדי שלא לבייש עדיף שכל הסעודה תתפוגג, וכשאצל חכמי ישראל יש תביעה עדינה שבעדינות שנאת חנם אצל העמי הארצות מרקיעה שחקים עד למעשהו הנבזי של בר קמצא.
כמאמר הגמרא בסוף מסכת סוטה...

[הא לחמא עניא]

בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.

היכן זה מופיע בתוך הספר עצמו??? כדי שאוכל לראות זאת אותיות מחכימות.
שכויח

[זקן ששכח]

אבקש בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.

א. האם ידעת מקור לדבריו אלו?
ב. אם בר קמצא לא היה בסדר, למה נשתרבב שמו של קמצא לכאן?

[הא לחמא עניא]

ב. אם בר קמצא לא היה בסדר, למה נשתרבב שמו של קמצא לכאן?

למה מוזכר שמו של קמצא כבר ידוע הווארט העמוק של מרן החידושי הרי"ם מגור ששאל זאת וענה, חבר וידיד שמחכה להזמנה כדי לבוא אינו ידיד אמיתי. כי חבר לא צריך הזמנה, מגיע לשמחה מיד. ובאם קמצא היה מיד מגיע לא היה בעל הסעודה שולח שליח לקוראו ואז היה נמנע הטעות להזמין את בר קמצא.

[לוי]

הד"ר הנכבד אפילו לא טרח לציין שהתוס' בסוגיא פירשו את הקשר לפסוק אשרי אדם מפחד תמיד וז"ל שבטחו על רוב טובתם ושלוותם לבייש את בר קמצא. הרי שפירשו שהיתה טענה על בעל הסעודה, ואולי גם על החכמים שישבו שם, ולא פירשו שהכוונה לרבי זכריה בן אבקולס.

גם מה שכתב שבגמרא בגיטין לא הוזכר סיפור בר קמצא בקשר לענייני בן אדם לחבירו, הרי הגמ' שם אומרת בפירוש (בדף נ"ז ע"א) בא וראה כמה גדולה כוחה של בושה שהרי סייע הקב"ה את בר קמצא והחריב את ביתו וכו'.

כמו"כ בדף נ"ז ע"ב אמרו והיינו דא"ר אלעזר בשוט לשון תחבא וכו'. ופי' רש"י הא דאמרינן לעיל שעל ידי לשון הרב חרב הבית ונהרגו כמה רבבות.

גם פירוש המילה "עוונתנותו" - הרי רש"י פירשה בלשון שבח.

[אביאסף]

הכותב בלי טיפה בושה, לוקח את המילה 'ענוותנותו' שמשבחת הגמ' את מעלתו של ר' זכריה בן אבקולס והופך אותה לחיסרון - 'עמדתו הבלתי מתפשרת' / 'קשיות ליבו' / 'מזגו התקיף'

עי' תוספתא שבת פי"ז ה"ד (מהד' ליברמן פט"ז ה"ז).

[מה שנכון נכון]

1. שאצל יוספוס פלאביוס מופיע אחד מראשי הקנאים בשם דומה 'אמפיקאלווס' וממילא ברור לו ומסתבר מאד שזהו אבקולס (בערך כמו הדימו בין זליג ובוזגלו). טענה זו מדהימה בכך, שעל סמך דימוי קלוש מאד (המוני אנשים בספרי יוסף בין מתתיהו נקראו בשמות עם צלילים מעין אלו) הופך את רבי זכריה בן אבקולס לאחד מראשי הקנאים שהיו נגד חכמי ישראל.

פלא, איך אפשר לפקפק בראיות כה ברורות... [באות ב הוא מתכוין לאמור במלחמת ספר שני סעיף 409].

דוד רוקח.GIF (41.81 KiB) נצפה 7299 פעמים

[בברכה המשולשת]

במדרש נאמר שרבי זכריה בן אבקולס היה גם בסעודה (איכ"ר פרשה ד אות ג) ויעויין במתנות כהונה על אתר
(ללא שיש בדברי הסכמה עם האמור במאמר הנ"ל כמובן. ולמיטב זכרוני עצם ההשערה המועלית שם אינה חידוש של רוקח)

[ברזילי]

1. שאצל יוספוס פלאביוס מופיע אחד מראשי הקנאים בשם דומה 'אמפיקאלווס' וממילא ברור לו ומסתבר מאד שזהו אבקולס (בערך כמו הדימו בין זליג ובוזגלו). טענה זו מדהימה בכך, שעל סמך דימוי קלוש מאד (המוני אנשים בספרי יוסף בין מתתיהו נקראו בשמות עם צלילים מעין אלו) הופך את רבי זכריה בן אבקולס לאחד מראשי הקנאים שהיו נגד חכמי ישראל.

א. אני לא מבין באטימולוגיה של שמות יווניים, אבל רק לסבר את האוזן -- האם תוכל לציין חמשה שמות המופיעים בספרי בן מתתיהו (מתוך "המוני האנשים" שהזכרת) הנושאים שם הדומה לזכריה בן אבקולס-אבקילוס-אמפיקלוס? אגב, אם אינני טועה ביוונית לא קיים הצליל ב-דגושה, ולכן לא מן הנמנע שתעתקו ב דגושה כצירוף "מפ", אבל כדי לבדוק את הרעיון הזה צריך להשוות לתעתוק של שמות עבריים אחרים בתרגום היווני של יוספוס
ב. מנין שהקנאים היו נגד חכמי ישראל? ידוע לנו על ריב"ז שלא תמך בהם. האם יש סיבה לחשוב שכל חכמי ישראל היו בדעתו?

לעצם הפירוש - כאמור לפני, נסיון הזיהוי של רזב"א ממקורות חז"ל עם זב"א המופיע אצל יוספוס הוא לא חדש. ההצעה שש"אשרי אדם מפחד תמיד" מופנה (גם או רק) לרזב"א היא אפשרות מסתברת וגם היא איננה מקורית כמדומני (אם כי אינני זוכר היכן ראיתיה, וכעת מצאתיה כאן בפורום viewtopic.php?f=17&t=14134#p132304 ). כמובן, עצם הדבר שהסיפור בא לבקר את רזב"א הוא מפורש בגמרא. אולי העלאת הרעיון שיש כאן משחק מילים עם שמו של רזב"א הוא חדש (כמובן, עצם ההערה על המונח "ענוותנותו" שלכאורה איננו במקומו, כבר נאמרה משכבר).

אין ספק שכל הרעיון כולו אינו מוכרח, והוא ספקולטיבי כמו רובם של הפירושים (המסורתיים והמחקריים) לדברי אגדה.

אגב, דומני שמה שהקפיץ חלק מן הכותבים לפני היה מה שדימו לראות במאמר הזה ביקורת אנטי-חרדית. תנוח דעתם, אם כבר יש כאן רמיזות פוליטיות מדובר בביקורת פנים-מגזרית של הזרם המתון מדינית כלפי הזרם הציוני-"משיחי", וממילא המאמר כולו קדש קדשים

[איש_ספר]

המאמר שהובא כאן, שדרש לגנאי אחד מחכמי ישראל, הוסר.

בבית מדרשינו נידון כבר ענין זה בחלקו
viewtopic.php?f=7&t=10617

[יורה_דעות]

אבקש בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.

א. האם ידעת מקור לדבריו אלו?
ב. אם בר קמצא לא היה בסדר, למה נשתרבב שמו של קמצא לכאן?

הלוי מזהה את קמצא בר קמצא עם קמפטוס בן קמפטוס הנזכר ביוספוס (עד כמה שאני זוכר)

[בקרו טלה]

היכן זה מופיע בתוך הספר עצמו??? כדי שאוכל לראות זאת אותיות מחכימות.
שכויח

אבקש בספר דורות ראשונים לרי"א הלוי מבואר שבר קמצא השתייך למפלגת אגריפס והצדוקים שנלחמו בחז"ל.

א. האם ידעת מקור לדבריו אלו?
ב. אם בר קמצא לא היה בסדר, למה נשתרבב שמו של קמצא לכאן?

הלוי מזהה את קמצא בר קמצא עם קמפטוס בן קמפטוס הנזכר ביוספוס (עד כמה שאני זוכר)

א [ה] עמ' 34 http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?1 ... 7271857723

[הא לחמא עניא]

כ"ק האדמו"ר האמרי חיים מויזניצא זיע"א היה אומר רעיון מוסרי עמוק ועצום מאוד בחיזוק שבעניני שבין אדם לחבירו - מגמרא זאת:
כפי הנראה - אמר - היהודי הזה ששמו בר קמצא לא היה כלל מחשובי ונכבדי היהודים, כי אם הוא היה מסוגל ללכת עד למלך ולהלשין על כל היהודים, רק מחמת שביזו אותו וגרמו לו בושות בסעודה אחת, מוכח מזה שהוא לא היה בכלל מחשובי היהודים, ואולי אף היה מהנחותי דרגא שביהודים [=א נידריגע איד], ועכ"ז ראינו שהקב"ה הסכים למהלך זה והמלך שלח את מה ששלח ונסתבב הדבר עד שהגיע החורבן,
ללמדך!!! אם מביישים יהודי - יהיה מה שיהיה - הקב"ה כועס ע"כ מאוד, כי אין הקב"ה חפץ שיביישו אף יהודי, בכל מצב שהוא.
מוסר השכל ולימוד חזק ועצום להתחזק בפרט בעתות אלו.

[סגי נהור]

ב. אם בר קמצא לא היה בסדר, למה נשתרבב שמו של קמצא לכאן?

למה מוזכר שמו של קמצא כבר ידוע הווארט העמוק של מרן החידושי הרי"ם מגור ששאל זאת וענה, חבר וידיד שמחכה להזמנה כדי לבוא אינו ידיד אמיתי. כי חבר לא צריך הזמנה, מגיע לשמחה מיד. ובאם קמצא היה מיד מגיע לא היה בעל הסעודה שולח שליח לקוראו ואז היה נמנע הטעות להזמין את בר קמצא.

viewtopic.php?f=17&t=28466&p=294019

[ונתנו ידידים]

לכאורה התוס' הוא מעין ראי' לבעל דורות ראשונים והג"ר אביגדור מילר כיון שלא אמר שחטאו אלא שהי' להם לפחד ולהזהר מחמת פרקטיקה, והא דאמרי' כמה גדול כחה של בושה אין זה ראי' שהבושה הי' שלא הצדק ויתכן שלא הי' להם לשבת אתו ומ"מ כיון שנתבייש יש בזה כח גדול ועזר לסייע למעשיו.

[יונת אלם]

כ"ק האדמו"ר האמרי חיים מויזניצא זיע"א היה אומר רעיון מוסרי עמוק ועצום מאוד בחיזוק שבעניני שבין אדם לחבירו - מגמרא זאת:
כפי הנראה - אמר - היהודי הזה ששמו בר קמצא לא היה כלל מחשובי ונכבדי היהודים, כי אם הוא היה מסוגל ללכת עד למלך ולהלשין על כל היהודים, רק מחמת שביזו אותו וגרמו לו בושות בסעודה אחת, מוכח מזה שהוא לא היה בכלל מחשובי היהודים, ואולי אף היה מהנחותי דרגא שביהודים [=א נידריגע איד], ועכ"ז ראינו שהקב"ה הסכים למהלך זה והמלך שלח את מה ששלח ונסתבב הדבר עד שהגיע החורבן,
ללמדך!!! אם מביישים יהודי - יהיה מה שיהיה - הקב"ה כועס ע"כ מאוד, כי אין הקב"ה חפץ שיביישו אף יהודי, בכל מצב שהוא.
מוסר השכל ולימוד חזק ועצום להתחזק בפרט בעתות אלו.

והנה עובדה בנושא ששמענו מהמשגיח הג"ר ראובן הכסטר שליט"א
שהיה בחור שעשה משהו שהיה פגם במידות. רבי אריה אמר שעם מידות כאלו יכול להחריב את כל כלל ישראל וטען שצריך להוציאו מהישיבה ואמרו לבחור שצריך ללכת. אחרי זמן בא הבחור להתחנן שיחזירו אותו. הייתי שליח לשאול את ראש הישיבה זצוק"ל. בהתחלה עמד על שלו ואחרי שביקש שוב אמר שצריכים להחזיר אותו. שאלתי אותו מה קרה?
ואז אמר: אנחנו יודעים שעל קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. בר קמצא היה אדם רע שפגעו בכבודו, בשביל זה מסר לכליה את כלל ישראל. אם היו שואלים אותנו מראש והיו אומרים כזה אחד פוגעים בכבוד שלו ימסור את כלל ישראל לקיסר רומי, האם מותר לגנות אותו, היינו אומרים שזה מצוה גדולה, וחז"ל אומרים שעל זה חרב ירושלים. מה גרם? הבושה גרמה, יש סיבה רוחנית לחורבן בית הקב"ה, שביישו אדם.
אם את הבחור הזה לא נחזיר לישיבה, הוא יתבייש, ולכן צריך להחזיר אותו. ואמר אז עוד, ששמע שאלו שהלכו מדרך הישר כל אחד מספר שהיה לו טענה כי ביישו אותו בישיבה.

[יונת אלם]

רבי אריה שבהודעה הקודמת הוא הגאון הצדיק רבי ארי' פינקל זצללה"ה
והנה עוד תובנה בנושא
במעשה דקמצא ובר קמצא אמר הואיל והוו יתבי רבנן ולא מחו ביה ש"מ קא ניחא להו" רואים אמר הגאון המובהק רבי ברוך שמעון סלומון זצוק"ל שמה שהביאו לעשות מה שעשה לא היה הטענה על בעל הבית שביישו אלא על החכמים שישבו שם ולא מחו בו. ונראה שזה גופא היה שורש החורבן והגלות, שהחכמים רואים חרפתו של יהודי ושותקים, שמי שיש בו תורה איך יתכן לראות עוולה ולהחריש. איך יתכן שמי שיש בו תורה לא מזדעזע מדבר עוולה. זהו השורש של "עזבם את תורתי". ההרגש צריך להיות כזה, שדבר שהוא נגד רצון ד', נגד רצון התורה – אי אפשר לעבוד בשתיקה.

[מנדעל]

ב. אם בר קמצא לא היה בסדר, למה נשתרבב שמו של קמצא לכאן?

למה מוזכר שמו של קמצא כבר ידוע הווארט העמוק של מרן החידושי הרי"ם מגור ששאל זאת וענה, חבר וידיד שמחכה להזמנה כדי לבוא אינו ידיד אמיתי. כי חבר לא צריך הזמנה, מגיע לשמחה מיד. ובאם קמצא היה מיד מגיע לא היה בעל הסעודה שולח שליח לקוראו ואז היה נמנע הטעות להזמין את בר קמצא.

את זאת דרש הרה"ק ר' יצחק מווארקי כמין חומר. ואילו החיהרי"ם ראה כאן מסר בדיוק הפוך וכך דרש:
כשבר קמצא קיבל הזמנה כמובן שהשתומם והתפלא, האם זה טעות והכוונה לקמצא, או שאכן התכוונו אלי ורצון בעל הסעודה להשלים עמי. עשה חשבון כזה, אני אלך ואראה; אם קמצא משתתף בסעודה, וודאי הוזמן, וההזמנה שהגיעה אלי כוונה אכן אלי ועלי ללכת לסעודה, אולם, אם קמצא נפקד מקומו מהסעודה כנראה שלא הוזמן ובאמת היה טעות בכתובת ועלי להישאר בביתי.
מה היה האמת? קמצא אכן לא קיבל הזמנה, רק חשב שידיד טוב צריך למיזל גם בלי הזמנה, והלך והשתתף, ובכך גרם שבר קמצא ישתתף גם ואז קרה מה שקרה....
הנלמד מכאן מוסר השכל, שאם לא הוזמנת, התכבד ושב בביתך....