פורום אוצר החכמה

שו"ת בהלכות תשעת הימים
א' מגבות גוף – האם הוי כמטפחות הידים שאסור להשתמש במכובס.?
ב' האריכו הפוסקים באין לו אלא חלוק אחד- ולא הבנתי מה בינו לשאר אינשי הרי כולם לובשים חלוק אחד כל תשעת הימים, ובשלמא בימינו שמכינים מראש בגדים משומשים ניחא, אבל האם גם בזמנם נהגו בהכי?

גילוי כתב:שו"ת בהלכות תשעת הימים
א' מגבות גוף – האם הוי כמטפחות הידים שאסור להשתמש במכובס.?
ב' האריכו הפוסקים באין לו אלא חלוק אחד- ולא הבנתי מה בינו לשאר אינשי הרי כולם לובשים חלוק אחד כל תשעת הימים, ובשלמא בימינו שמכינים מראש בגדים משומשים ניחא, אבל האם גם בזמנם נהגו בהכי?

א. מסברא נראה שמגבת אינו כמטפחת הידים, ואף שאין לי ראיה מפורש לזה, מ"מ אין שום מקור מפורש לאיסור ג'כ

אמנם בפוסקים דיברו על רק על מטפחות הידיים שהם לניקוי הידיים בשעת אכילה,
אבל צריך סברא לחלק בין זה ובין מפת שולחן למגבות גוף,

עוד הסתפקתי לגבי מצעים, מה נחשב שהשתמש בהם,
האם צריך להציעם קודם ר"ח ולישב או לישן על מיטתו,
או שמספיק שהציע את מיטתו קודם ר"ח, כיון שהשימוש של מצעים או להציע את מיטתו,
והוא כבר הציע, אף שעדיין לא נתלכלכו כלום,
וכמו שודאי מותר ללבוש בגדים מכובסים רגע קודם ר"ח אף שבתחילת ר"ח עדיין נחשבים למכובסים.

לא הבנתי הדמיון ללבישת בגד מכובס רגע לפני ר"ח שם פשוט שמותר כיון שלבשו בהיתר ואינו מחוייב להסיר בגד מכובס.

משא"כ בכלי המטה השאלה היא אם מה שהציע אותן נקרא שימוש בהן, ולענ"ד נראה שלא נקרא שימוש (כי לא השתמש בהן). אבל לכאורה לא מחייבין אותו בדיעבד להסירם ולהחזיר המשומשים, ואלו שמקילין בדריכה אע"פ שאינו על קרקע עולם (מניין להם קולא זו?) יכולין לעשות כן על מיטתם.

גל של אגוזים כתב:לא הבנתי הדמיון ללבישת בגד מכובס רגע לפני ר"ח שם פשוט שמותר כיון שלבשו בהיתר ואינו מחוייב להסיר בגד מכובס.

משא"כ בכלי המטה השאלה היא אם מה שהציע אותן נקרא שימוש בהן, ולענ"ד נראה שלא נקרא שימוש (כי לא השתמש בהן). אבל לכאורה לא מחייבין אותו בדיעבד להסירם ולהחזיר המשומשים, ואלו שמקילין בדריכה אע"פ שאינו על קרקע עולם (מניין להם קולא זו?) יכולין לעשות כן על מיטתם.

דרך השימוש של מצעים היא בהלבשתם על המיטה, וא"כ כשהציע בהיתר כבר נחשב שהלבישם,
הדימיון לבגד, הוא ללמד שאין איסור שימוש בבגד מכובס אם התחיל את שימושו בהיתר.

ומניין לכבודו חידוש נפלא זה?

ברמ"א אוסר לתת לנכרית לכבס בגד בימים אלו אפי' אם אומר לה שתעשה אחר ת"ב (מ"ב לד' בשם מג"א) וכל זה משום מנהגא מה האיסור בזה?
א.משום מראית העין כמ"ש לקמן בסעיף ז' ? (אז למה לא כ' הטעם)
ב.משום אבלות? הרי זה בשביל אח"כ וגם ע"י נוכרית?
כלומר שיש היסח הדעת מאבלות גם אם נותן לנכרית כדי שתכבס אח"כ האיסור הוא עצם זה שיודע היום שיהיה לו בגד מכובס עוד עשרה ימים?
בשלמא הוא בעצמו אסור משום שהוא עוסק בכיבוס אבל הנכרית?
ג.כך נהגו כמו שאר מנהגים שכתובים בסעיפים אלו וגדול המנהג...

גל של אגוזים כתב:ומניין לכבודו חידוש נפלא זה?

למעלה כתבתי שנסתפקתי בזה,
ובאמת סברתי נוטה לצד בזה.

להזמין בגדים ב'נקסט' ויגיע (מסתמא) רק אחרי תשעה באב, מותר?

עושה חדשות כתב:להזמין בגדים ב'נקסט' ויגיע (מסתמא) רק אחרי תשעה באב, מותר?

יש מקום לאסור מצד "משא ומתן של שמחה" - באם מדובר בבגדים ששייכים לקטגוריה הזאת (כגון בגדים יקרים לקראת חתונה).

די לחכימא כתב:עוד הסתפקתי לגבי מצעים, מה נחשב שהשתמש בהם,
האם צריך להציעם קודם ר"ח ולישב או לישן על מיטתו,
או שמספיק שהציע את מיטתו קודם ר"ח, כיון שהשימוש של מצעים או להציע את מיטתו,
והוא כבר הציע, אף שעדיין לא נתלכלכו כלום,
וכמו שודאי מותר ללבוש בגדים מכובסים רגע קודם ר"ח אף שבתחילת ר"ח עדיין נחשבים למכובסים.

מי אמר שמותר?
אמנם התחיל בהיתר, אבל למעשה- אם לבש חולצה מכובסת חמש דקות קודם כניסת ר''ח אב, הרי שלאחר כניסת ר''ח, הוא למעשה לובש בגד מכובס בחודש אב (שהרי חמשת הדקות הנ''ל לא אהני ביה מידי להוציא את כיבוסו). ומהכ''ת שזה שהתחיל בהיתר יתיר לו להמשיך באיסור?

ולדידי פשיטא לי גם לגבי מצעים שאסור, שהרי למעשה הם עודם מכובסים (היות שעוד לא שכב עליהם) ומה אהני ביה זה שציפה בהם את המיטה טרם התקדש ר''ח?

פרנקל תאומים כתב:

די לחכימא כתב:
וכמו שודאי מותר ללבוש בגדים מכובסים רגע קודם ר"ח אף שבתחילת ר"ח עדיין נחשבים למכובסים.

מי אמר שמותר?
אמנם התחיל בהיתר, אבל למעשה- אם לבש חולצה מכובסת חמש דקות קודם כניסת ר''ח אב, הרי שלאחר כניסת ר''ח, הוא למעשה לובש בגד מכובס בחודש אב (שהרי חמשת הדקות הנ''ל לא אהני ביה מידי להוציא את כיבוסו). ומהכ''ת שזה שהתחיל בהיתר יתיר לו להמשיך באיסור?

בזה גם אני מסכים להרב די לחכימא כיון שלא מצינו שאסרו להיות לבוש בבגד מכובס. האיסור הוא רק ללבוש בגדים מכובסים. ולא כיונתי ל'התחיל בהיתר' דשאר מקומות אלא דכאן מה שעשה מותר, ועכשיו אינו 'עושה' שום דבר, ודו"ק.

פרנקל תאומים כתב:ולדידי פשיטא לי גם לגבי מצעים שאסור, שהרי למעשה הם עודם מכובסים (היות שעוד לא שכב עליהם) ומה אהני ביה זה שציפה בהם את המיטה טרם התקדש ר''ח?

ג"א סובר כמותך בעניין זה וכמו שכתבתי למעלה זולת אם נימא דלא חייבוהו לטרוח בזה.

לכאורה יש לדמות את כניסת ר"ח אב לרגע פטירת הקרוב.
פשוט לי שאדם שלבש בגד מכובס, ואפילו בגד חדש ויקר וכו', ורגע אחר כך נפטר אביו - אין עליו חיוב לפשוט את הבגד הזה!
ולכאורה ה"ה למצעים, שאם הציע מיטתו לפני שחלה עליו האבלות - אין מקום לחייבו לסלק את המצעים ולחזור ולהציע מצעים מלוכלכים...

גל של אגוזים כתב:

פרנקל תאומים כתב:

די לחכימא כתב:
וכמו שודאי מותר ללבוש בגדים מכובסים רגע קודם ר"ח אף שבתחילת ר"ח עדיין נחשבים למכובסים.

מי אמר שמותר?
אמנם התחיל בהיתר, אבל למעשה- אם לבש חולצה מכובסת חמש דקות קודם כניסת ר''ח אב, הרי שלאחר כניסת ר''ח, הוא למעשה לובש בגד מכובס בחודש אב (שהרי חמשת הדקות הנ''ל לא אהני ביה מידי להוציא את כיבוסו). ומהכ''ת שזה שהתחיל בהיתר יתיר לו להמשיך באיסור?

בזה גם אני מסכים להרב די לחכימא כיון שלא מצינו שאסרו להיות לבוש בבגד מכובס. האיסור הוא רק ללבוש בגדים מכובסים. ולא כיונתי ל'התחיל בהיתר' דשאר מקומות אלא דכאן מה שעשה מותר, ועכשיו אינו 'עושה' שום דבר, ודו"ק.

פרנקל תאומים כתב:ולדידי פשיטא לי גם לגבי מצעים שאסור, שהרי למעשה הם עודם מכובסים (היות שעוד לא שכב עליהם) ומה אהני ביה זה שציפה בהם את המיטה טרם התקדש ר''ח?

ג"א סובר כמותך בעניין זה וכמו שכתבתי למעלה זולת אם נימא דלא חייבוהו לטרוח בזה.

כאמור, לפי דבריכם, הפירוש הוא שכלל לא נאסר להיות לבוש בתשעת הימים בבגדים מכובסים, וכל מה שנאסר הוא פעולת הלבישה: אסור ללבוש בגדים מכובסים. והאמת היא שלכאו' ראיה לכך היא גם העובדה שא''צ במוצ''ש חזון מיד בצה''כ לפשוט את בגדי השבת (ורק לאחר שכבר הסירם אין לשוב וללובשם), היות שאין האיסור הוא להיות לבוש בבגדי שבת, כ''א פעולת הלבישה היא שאסורה, אסור ללבוש בגדי שבת.

פרנקל תאומים כתב:כאמור, לפי דבריכם, הפירוש הוא שכלל לא נאסר להיות לבוש בתשעת הימים בבגדים מכובסים, וכל מה שנאסר הוא פעולת הלבישה: אסור ללבוש בגדים מכובסים. והאמת היא שלכאו' ראיה לכך היא גם העובדה שא''צ במוצ''ש חזון מיד בצה''כ לפשוט את בגדי השבת (ורק לאחר שכבר הסירם אין לשוב וללובשם), היות שאין האיסור הוא להיות לבוש בבגדי שבת, כ''א פעולת הלבישה היא שאסורה, אסור ללבוש בגדי שבת.

לענ"ד קשה לפרש שיש איסור בפעולת הלבישה (מה היסוד לאיסור כזה בענייננו?!), אלא צריך להגדיר באופן שונה מעט: יש איסור להתחיל להיות לבוש בבגדים מכובסים, אבל אין איסור להמשיך להיות לבוש בבגדים מכובסים (וה"ה בבגדי שבת).

סגי נהור כתב:

פרנקל תאומים כתב:כאמור, לפי דבריכם, הפירוש הוא שכלל לא נאסר להיות לבוש בתשעת הימים בבגדים מכובסים, וכל מה שנאסר הוא פעולת הלבישה: אסור ללבוש בגדים מכובסים. והאמת היא שלכאו' ראיה לכך היא גם העובדה שא''צ במוצ''ש חזון מיד בצה''כ לפשוט את בגדי השבת (ורק לאחר שכבר הסירם אין לשוב וללובשם), היות שאין האיסור הוא להיות לבוש בבגדי שבת, כ''א פעולת הלבישה היא שאסורה, אסור ללבוש בגדי שבת.

לענ"ד קשה לפרש שיש איסור בפעולת הלבישה (מה היסוד לאיסור כזה בענייננו?!), אלא צריך להגדיר באופן שונה מעט: יש איסור להתחיל להיות לבוש בבגדים מכובסים, אבל אין איסור להמשיך להיות לבוש בבגדים מכובסים (וה"ה בבגדי שבת).

חושבני שההיגיון הוא שמדרכי האבילות היא שלא יבוא אדם וילבש לכתחילה בגד מכובס, כביכול אנו אומרים: לא יתכן שאדם אבל ירהיב עוז ברוחו לבוא ולהתקשט בבגד מכובס. אבל אם הבגד כבר היה עליו עוד מקודם שהחלה האבילות, אין טענה עליו.
כלומר הטענה היא: איך הראש שלך נתון עכשיו לחפש בגד מכובס? הדאגה לבגד מכובס לא ראוי לה שתעסיק אותך עכשיו.

כך שלמעשה האיסור הוא פעולת הלבישה.

ואי לא נימא הכי, לא יהיה מובן מה הסברא לחלק לעניין אבילות בין "להתחיל" או "להמשיך".

פרנקל תאומים כתב:

סגי נהור כתב:

פרנקל תאומים כתב:כאמור, לפי דבריכם, הפירוש הוא שכלל לא נאסר להיות לבוש בתשעת הימים בבגדים מכובסים, וכל מה שנאסר הוא פעולת הלבישה: אסור ללבוש בגדים מכובסים. והאמת היא שלכאו' ראיה לכך היא גם העובדה שא''צ במוצ''ש חזון מיד בצה''כ לפשוט את בגדי השבת (ורק לאחר שכבר הסירם אין לשוב וללובשם), היות שאין האיסור הוא להיות לבוש בבגדי שבת, כ''א פעולת הלבישה היא שאסורה, אסור ללבוש בגדי שבת.

לענ"ד קשה לפרש שיש איסור בפעולת הלבישה (מה היסוד לאיסור כזה בענייננו?!), אלא צריך להגדיר באופן שונה מעט: יש איסור להתחיל להיות לבוש בבגדים מכובסים, אבל אין איסור להמשיך להיות לבוש בבגדים מכובסים (וה"ה בבגדי שבת).

חושבני שההיגיון הוא שמדרכי האבילות היא שלא יבוא אדם וילבש לכתחילה בגד מכובס, כביכול אנו אומרים: לא יתכן שאדם אבל ירהיב עוז ברוחו לבוא ולהתקשט בבגד מכובס. אבל אם הבגד כבר היה עליו עוד מקודם שהחלה האבילות, אין טענה עליו.
כלומר הטענה היא: איך הראש שלך נתון עכשיו לחפש בגד מכובס? הדאגה לבגד מכובס לא ראוי לה שתעסיק אותך עכשיו.

כך שלמעשה האיסור הוא פעולת הלבישה.

ונפק"מ בספק הנ"ל במצעים מכובסים...

סגי נהור כתב:

פרנקל תאומים כתב:

סגי נהור כתב:

פרנקל תאומים כתב:כאמור, לפי דבריכם, הפירוש הוא שכלל לא נאסר להיות לבוש בתשעת הימים בבגדים מכובסים, וכל מה שנאסר הוא פעולת הלבישה: אסור ללבוש בגדים מכובסים. והאמת היא שלכאו' ראיה לכך היא גם העובדה שא''צ במוצ''ש חזון מיד בצה''כ לפשוט את בגדי השבת (ורק לאחר שכבר הסירם אין לשוב וללובשם), היות שאין האיסור הוא להיות לבוש בבגדי שבת, כ''א פעולת הלבישה היא שאסורה, אסור ללבוש בגדי שבת.

לענ"ד קשה לפרש שיש איסור בפעולת הלבישה (מה היסוד לאיסור כזה בענייננו?!), אלא צריך להגדיר באופן שונה מעט: יש איסור להתחיל להיות לבוש בבגדים מכובסים, אבל אין איסור להמשיך להיות לבוש בבגדים מכובסים (וה"ה בבגדי שבת).

חושבני שההיגיון הוא שמדרכי האבילות היא שלא יבוא אדם וילבש לכתחילה בגד מכובס, כביכול אנו אומרים: לא יתכן שאדם אבל ירהיב עוז ברוחו לבוא ולהתקשט בבגד מכובס. אבל אם הבגד כבר היה עליו עוד מקודם שהחלה האבילות, אין טענה עליו.
כלומר הטענה היא: איך הראש שלך נתון עכשיו לחפש בגד מכובס? הדאגה לבגד מכובס לא ראוי לה שתעסיק אותך עכשיו.

כך שלמעשה האיסור הוא פעולת הלבישה.

ונפק"מ בספק הנ"ל במצעים מכובסים...

נפלא מאד.
לכאו' אתה צודק. שלפי''ז ה''ה במצעים שאם הציעם קודם חלות האבילות שרי ואף שלא הספיק להשתמש בהם.