האם משיח חי בינינו?

[אישי]

בגליון המצו"ב מובאת דעת הגרח"ק שליט"א שנשמת משיח נמצאת באדם החי בינינו ויודע שהוא משיח אלא שלא הגיע זמנו להתגלות.
יש מי שיכול להביא מקור לזה?

[מה שנכון נכון]

מסתמא מהא דיושב בשערי רומא וכו'.
אמנם ראה שו"ת חת"ס ח"ו סימן צח.

והנה בהא דביאת בן דוד צריך אני להציע הצעה א' והוא כמו שהי' משרע"ה שהי' הגואל הראשון נזדקין שמנים שנה ולא ידע ולא הרגיש בעצמו שהוא יהי' גואל ישראל ואפי' כשאמר לו הקב"ה לך כי אשלחך אל פרעה מ"מ סירב ולא רצה לקבל על עצמו כן יהי' אי"ה הגואל האחרון ומיום שחרב בהמ"ק מיד נולד א' הראוי' בצדקתו להיות גואל ולכשיגיע הזמן יגלה אליו השי"ת וישלחו ואז יערה עליו רוחו של משיח הטמון וגנוז למעלה עד בוא וכאשר מצינו בשאול אחר שנמשח באה עליו רוח ממשלה ורוח הקודש אשר מלפנים לא הרגיש בעצמו כן הי' בגואל הראשון וכן יהי' בגואל האחרון והצדיק הזה בעצמו אינו יודע ובעונותינו כי רבו כבר כמה וכמה מתו ולא זכינו שיערה עליהם רוחו של משיח גם כי הם ראוי' לכך אבל הדור לא הי' ראוי' אולם כשיגיע אי"ה יגלה אליו ה' כמו למשה בסנה וישלחהו או לישראל לבד או למלך א' כמו לפרעה לומר שלח עמי

.
[ויש גם לשון במכתב ר גרשון מקיטוב בשם הבעש"ט על ר"ח בן עטר שהוא ניצוץ משיח ואינו יודע מזה].

[זקן ששכח]

[ויש גם לשון במכתב ר גרשון מקיטוב בשם הבעש"ט על ר"ח בן עטר שהוא ניצוץ משיח ואינו יודע מזה].

האם תוכל להעתיק לשונו? הרי כתב רבינו חיים בספרו אור החיים ורמז אודות כך שהוא משיח. שאמר: משיח ה' שמו חיים!
ואולי כתב ספרו אחר זמן מכתב זה, אך לא כל כך מסתבר.

[מחולת המחנים]

להעיר מגמ' סנהדרין דף צ"ח ע"ב "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות", וברש"י שם הביא ב' פירושים: "אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש - אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.), ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא, ל"א כגון רבינו הקדוש כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש חמודות.

[אישי]

להעיר מגמ' סנהדרין דף צ"ח ע"ב "אמר רב אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש אי מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות", וברש"י שם הביא ב' פירושים: "אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש - אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש דסובל תחלואים וחסיד גמור הוה כדאמרינן בבבא מציעא (דף פה.), ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורין בגוב אריות וחסיד גמור היה והאי כגון לאו דווקא, ל"א כגון רבינו הקדוש כלומר אם יש דוגמתו בחיים היינו רבינו הקדוש ואם דוגמא הוא למתים היינו כגון דניאל איש חמודות.

מבואר מדברי רש"י שיש ב' תנאים: א' מסובל ביסורים. ב' חסיד גמור.
אלא שצע"ק דר"נ קאמר התם אי מן חייא כגון אנא, ולא מצינו שהיה בעל ייסורים, אדרבה היה חתנא דבי נשיאה וראש בי"ד.

[אישי]

מדברי הרמב"ם באגרת תימן מבואר עוד כמה תנאים. א' שיהא חכם גדול בתורה. ב' שיהא נביא קרוב למשה רבינו. ג' שיתגלה בארץ ישראל. ד' שלא יהא ידוע מקודם בשם אביו ומשפחתו, עי"ש.

[סגי נהור]

הקדמונים כבר כתבו שבכל דור ודור ישנו אדם הראוי להיות משיח. אלא שלכאורה לא מצינו מפורש שהוא מוכרח לדעת זאת.

[אישי]

בנדרים ל"ח א' איתא אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו וכולהו ממשה, עי"ש. ובשבת צ"ב א' איתא גם בעל קומה עי"ש. ולפ"ז לא יוכל להיות משיח אלא אדם גבור ועשיר וחכם ועניו ובעל קומה. וזה מלבד התנאים שהוזכרו לעיל.

[ש. ספראי]

מה כתב על הנושא בספר 'אוצרות אחרית הימים' של הרב יהודה חיון?

[פלגינן]

המשיח מסתובב בינינו, אז נדברו, חוקת תשעז.jpg (250.14 KiB) נצפה 9042 פעמים

[חד ברנש]

אני דווקא מכיר את הסיפור עם השידוך, ולסיפור המוכר לי, דווקא ה'שווער' התלהב מהבחור והשידוך נסגר באותו יום פלוס סידור מלא-מלא לבחור.

[עקביה]

הנושא באמת לא ברור דיו.

מהרמב"ם נשמע שבכלל לא אמורה להיות הופעה פתאומית של המשיח, אלא זהו תהליך טבעי שיתפתח עד "הרי זה משיח בודאי".

רמב"ם הלכות מלכים פרק יא
הלכה ד
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה', הרי זה בחזקת שהוא משיח, אם עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי. ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו.

וראה עוד כאן viewtopic.php?t=24355

מאידך מסוגיית הגמ' (עירובין מג.:) "הריני נזיר ביום שבן דוד בא" וכו', נראה שכן ציפו למשהו פתאומי.

וישנו גם הסיפור הנחמד הזה:

כך אמר הגאון רבי חיים מוואלז'ין: "הבה ואצייר לכם כיצד יבוא המשיח. נכנס אני בסתם יום של חול מן הישיבה לביתי. השעה היא שעת בוקר לאחר תפילת שחרית. הרבנית שואלת אותי: חיים רצונך בפת שחרית מיד עכשיו? ואני משיב לה: "רלקה" (כך נקראת) "עדיין שיעורי של היום אינו מוכן, לא אוכל עד אשר אעיין קצת בסוגיא שאני צריך ללמד היום בישיבה", טוב, חיים, היא אומרת לי, יהא כך עד שאתה תכין את שיעוריך, אגש לשוק לקנות משהו, בינתיים אשאיר את הרוטב על הכירה, שים נא לב, חיים, כי לא יישרף. אנא, שים לב, הרי מכירה אני אותך שאתה שוכח הכל כשאתה מעיין בסוגיא. הרבנית יוצאת לשוק ואני פותח ספר ומתחיל לעיין בסוגיא שלפני. פתאום אני מרגיש כי השמש התחילה מאירה באור גדול פי-כמה ממה שהאירה עד עתה, איזו בהירות! פתאום אני שומע כיצד הצפורים על העצים שבגינה פוצחות פיהן במנגינה חדשה, מרנינה, כובשת לבבות. והנה אני שומע קול רחש עולה מן הרחוב. אני מושיט ראשי בעד החלון ואני רואה את אלי הסנדלר רץ בבהלה "מה קרה, אלי, מה קרה לאור השמש, מנין נגינת הצפורים המקסימה, מה קרה לעצים שהתחילו מלבלבים לפתע בניצה חדשה, מה קרה?" מה אינך יודע רבי, נותן בי הסנדלר את עיניו, הרי משיח בא! מיד רץ אני לארון להוציא מלבוש של שבת שלי כדי להתעטף בו ולצאת לקראת המלך המשיח. מוציא אני את המלבוש והנה, אויה, חסר בו כפתור, במוצאי שבת נשר הכפתור וכשאמרתי לרבנית לחייטו, אמרה לי, מה אתה מאיץ בי, הרי לא תשתמש במלבוש עד לערב שבת. ועכשיו, צריך אני ללכת לקבל פני המלך המשיח ובמלבוש שלי שני כפתורים במקום שלשה! עד שאני עומד ודן עם עצמי מה לעשות, האם להתעטף בקפוטה הפגומה או לא להתעטף בה ואני תוהה אם אפשר לצאת לקראת המלך המשיח בבגד של חול, והנה באה במרוצה הרבנית, כולה נושמת נושפת: גוואלד, חיים, איפה היית, הנה הרוטב שעל האש נשרף, "פתיה", אני אומר לה, "מה לך ולרוטב שנשרף, מהרי והתעטפי בשמלת .השבת שלך וצאי לקבל את פני המשיח!" (רי"ד סולובייצ'יק בספר על התשובה עמ' 236).

[חיים]

הנושא באמת לא ברור דיו. מהרמב"ם נשמע שבכלל לא אמורה להיות הופעה פתאומית של המשיח, אלא זהו תהליך טבעי שיתפתח עד "הרי זה משיח בודאי". מאידך מסוגיית הגמ' (עירובין מג.:) "הריני נזיר ביום שבן דוד בא" וכו', נראה שכן ציפו למשהו פתאומי.

כנראה הם שתי אפשרויות המובאות בגמ' סנהדרין צח, א: "זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור".
ופרש"י: עם ענני שמיא... במהירות. עני ורוכב על החמור - כעני הבא על חמורו בעצלות

[עקביה]

הנושא באמת לא ברור דיו. מהרמב"ם נשמע שבכלל לא אמורה להיות הופעה פתאומית של המשיח, אלא זהו תהליך טבעי שיתפתח עד "הרי זה משיח בודאי". מאידך מסוגיית הגמ' (עירובין מג.:) "הריני נזיר ביום שבן דוד בא" וכו', נראה שכן ציפו למשהו פתאומי.

כנראה הם שתי אפשרויות המובאות בגמ' סנהדרין צח, א: "זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור".
ופרש"י: עם ענני שמיא... במהירות. עני ורוכב על החמור - כעני הבא על חמורו בעצלות

המהלך הטבעי עצמו יכול להתרחש במהירות או בעצלות.
בכל אופן לא נראה שהרמב"ם סבר שישנה אפשרות אחרת מזו שתיאר, שכן זהו המדד היחיד שהוא נותן לנו כדי לדעת מיהו המשיח.

[חלמישצור]

באגרת תימן כתב הרמב"ם (מהד' ר"י שילת, עמ' קנז-קנט):

ואולם איך יעמוד המשיח ואנה יעמוד - הוא יעמוד בארץ ישראל דוקא, ובה יתחיל להגלות... ואולם איכות עמידתו היא, שלא יודע כלל קודם עמדו, בעוד שאינו משיח, עד שיאמר עליו שהוא בן פלוני וממשפחה פלונית, אבל יעמוד איש לא יודע קודם היגלותו, והאותות והמופתים אשר יראו על ידו יהיו ראיה על אמיתת טענתו ואימתת יחוסו... ואחר היגלותו בארץ ישראל וקבצו ישראל לירושלים ושאר ערי ישראל - יתפשט ימה וקדמה, עד שיגיע אליכם לתימן ולאשר אחריכם בהודו... ואולם רוב מעלותיו... המיוחדות שבהן, כאשר יראה - יבהיל ה' כל מלכי הארץ משמעו, ותפסד מלכותם, וימנעו מעמוד כנגדו לא בחרב ולא במרד... יבהלו מן האותות והנפלאות שיראו על ידו, וידומו...

ושם כתב הרב שילת בהערה:

ע' הלכות מלכים פי"א (בדפוסים שלא צונזרו), ובמיוחד הלכה ד'. הרמב"ם מתאר שם את הופעת המשיח כתהליך, המתפתח והולך מהקמת מלכות בישראל. ממועמדים למשיחות, דרך 'בחזקת משיח', אל המשיחות הוודאית בשכלולה - 'משיח בוודאי'... והדברים מתאימים עם האמור כאן: הן עם הקביעה ש'הוא יעמוד בארץ ישראל דוקא', שהרי אין מצות העמדת מלך נוהגת אלא בארץ ישראל וכשיש בה ציבור מישראל (ע' ספר המצוות מ"ע קע"ג, הל' מלכים א, א), והן עם הקביעה 'שלא יוודע כלל קודם עמדו בעוד שאינו משיח', כלומר: אי אפשר יהיה לומר מראש בוודאות שפלוני יהיה המשיח, ואף יחסוו לזרע דוד ושלמה דרך משפחה פלונית לא יהיה ידוע ומוכר, ורק בהצלחתו בהגשמת יעודיו תאמת את משיחותו. מובן, איפוא, שקיבוץ נידחי ישראל, שהוא אחת ממשימותיו של המשיח, כמתואר כאן ובהל' מכלים, הוא קיבוץ כל עם ישראל לארץ ישראל... שהרי חלק מעם ישראל כבר יושב בארץ ישראל בעת הופעת מלכותו, והוא הוא המאפשר את היגלותו.

ועוד בדבריו שם על האותות והמופתים:

ויש ליישב את מה שנראה כסתירה [בין הל' מלכים לאגרת תימן] בשני אופנים: א. הכוונה שם לאותות ומופתים החורגים מטבעו של עולם... שאותם אין המשיח צריך לעשות, אבל צריך הוא להביא אות ומופת על נביאותו בדרך של אמירת עתידות, וכמו שכתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה י, א... ב. מה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים שהמלך המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים, מתייחס לתחילת תהליך המשיחיות, כלומר: מלך ישראל אשר אנו מצפים שיגשים את היעודים המשיחיים ויהיה המשיח - אינו צריך לתת לנו אותות ומופתים בתחילת מלכותו, כי העמדתו כמלך, והרצון לקדם את תהליך המשיחיות, אינם מותנים בהצלחתו, אלא הם מצוה כשלעצמם. אמנם, בהגיע תור המשיחיות לבוא - אכן ייראו על ידי המלך המשיח אותות ומופתים: הן אותות ומופתים לאימות טענת הנבואה, לכשיטעננה (שהרי נביא גדול יהיה, כנ"ל), והן 'אותות ומופתים' במובן של: סימנים לאמיתת היותו משיח, כגון אלו הנזכרים להלן... [תדע שזהו הפירוש הנכון, שהרי בהמשך הלכה ג' מוכיח הרמב"ם את קביעתו שאין צורך באותות ומופתים מזה שהחכמים לא שאלו מבר כוכבא אות ומופת. ובוודאי שאילו היה בר כוכבא טוען שהוא הוא המשיח, וממילא גם נביא, היה חיוב הלכתי לשאול ממנו אות ומופת, כדי לאמת את נביאותו. אלא כוונת הרמב"ם לומר שבתחילת דרכו, גם אם יש ציפייה ותקוה שיהיה משיח, כפי שהיה לגבי בר כוכבא, אין צורך לשאול ממנו אות ומופת עד שלא יטען טענת נבואה ומשיחיות ודאית].

[עקביה]

יישר כח!
ועדיין צ"ע.

[מיכאל1]

כמדומני שיש ירושלמי שנולד תינוק בשם ט' באב שאימו רצתה לחונקו שהרי מזלו רע, ובאה רוח סערה וחטפתו, ואמר ההוא טייעא לאחד האמוריאם שהוא משיח בן דוד.

[עקביה]

כמדומני שיש ירושלמי שנולד תינוק בשם ט' באב שאימו רצתה לחונקו שהרי מזלו רע, ובאה רוח סערה וחטפתו, ואמר ההוא טייעא לאחד האמוריאם שהוא משיח בן דוד.

זה הסיפור:

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ב הלכה ד
עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מוקדשא געת זמן תניינות א"ל בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא א"ל מה שמיה מנחם א"ל ומה שמיה דאבוי א"ל חזקיה א"ל מן הן הוא א"ל מן בירת מלכא דבית לחם יהודה אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפקא קרייה עד דעל לההוא קרתא והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא א"ל רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי א"ל לית לי פריטין א"ל והוא מה איכפת ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומך יומא דין בתר יומין אנא אתי ונסיב בתר יומין עאל לההיא קרתא אמר לה מהו מיינוקא עביד א"ל מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי. א"ר בון מה לנו ללמוד מן הערבי הזה ולא מקרא מלא הוא [ישעי' י לד] והלבנון באדיר יפול מה כתיב בתריה [שם יא א] ויצא חוטר מגזע ישי.

ובצורה קצת שונה אבל יותר קלה להבנה

מדרש זוטא - איכה (בובר) נוסח ב פרשה א
[ב] אין לה מנחם מכל אוהביה (שם שם /איכה א' ב'/). אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש, היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו, וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה את עצמה לארץ, ולא היתה רוצה לחרוש, אלא תמיד היתה גרעה [גערה], ראה אותה האיש ונבהל מאד, והיה מכה את הפרה כדי שתחרוש, ולא היתה רוצה, אלא תמיד היתה מפלת עצמה לארץ, והוא מכה אותה תמיד, עד ששמע קול אומר מה לך לפרה הנח אותה, שהיא צועקת על חורבן הבית ועל מקדש שנשרף היום. שמע האיש, מיד קרע את בגדיו, ותלש את שערו וצעק, ונתן אפר על ראשו ובכה ואמר אוי נא לי, אוי נא לי. לאחר ב' או ג' שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאד, שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זאת נולד משיח, שמע האיש רחץ פניו וקם ושמח הלך לביתו ולקח רצועות ארוכות של משי לתינוקות להעציבם בעריסם, לקחם והלך לירושלים, וכשבא לעיר לקחם ונתנם על זרועותיו, וקרא ברחוב העיר, מי יקנה פרה לבנו או לבתו, שמעה שכינת אם משיח, ואמרה לו לך לבית פלוני, שהרי ילד יולד לה, הלך ונכנס לבית ואמר להם קנה לבנך רצועה, אמרה לו לא אקנה לו, כי הוא נולד יום שנחרב בית המקדש, ארור היום שהוא נולד בו, מיד בא האיש אצל הילד ונשקו על ראשו ונתן לו רצועה, ובקש האם עליו והלך לו לביתו, ובכל שנה ושנה בא לירושלים לראותו. ושם הילד מנחם בן עמיאל, שנה אחת בא לירושלים ונכנס לבית, מיד הרימה אם הילד קולה, ואמרה אין לה מנחם שהרי נגנז, והוא שכתוב אין לה מנחם מכל אוהביה. ד"א אין לה מנחם. אלו נביאי השקר שנתנבאו לישראל ולא הניחו לחזור בתשובה.

ישנה התייחסות מעניינת של הרמב"ן לסיפור בויכוחו עם המומר מול המלך.

[עקביה]

ישנה התייחסות מעניינת של הרמב"ן לסיפור בויכוחו עם המומר מול המלך.

כעת שלח לי אחד מחו"ר הפורום את דברי הרמב"ן,

מאמר הויכוח לרמב"ן ז"ל (הנקרא מלחמות ה')
יט. חזר פראי פול וטען כי בתלמוד אמרו שכבר בא המשיח, והביא אותה הגדה שבמדרש איכה בההוא גברא דהוא (רדי) וגעת תורתיה עבר חד ערבי ואמר ליה, בר יהודאי בר יהודאי, שרי תורתך שרי פדנך שרי קנקנך, דאיתחרב בית המקדש. שרא תורתיה שרא פדניה שרא קנקניה. געת זמן תנינית. אמר ליה, אסור תורתך אסור פדנך אסור קנקנך, דאיתיליד משיחכון:
כ. ואען ואומר - איני מאמין בהגדה זו [כלל] אבל ראיה היא לדברי:
כא. אז זעק אותו האיש (ואמר) - ראו שהוא מכחיש בספרים שלהם:
כב. אמרתי - באמת שאיני מאמין שנולד המשיח ביום החרבן, וההגדה הזאת או שאינה אמת או שיש לה פירוש אחר מסתרי החכמים. אבל אקבל אותה כפשטה כאשר אמרת, כי ראיה היא לי. הנה היא אומרת כי ביום החרבן אחרי שנחרב (הבית) בו ביום נולד המשיח. אם כן אין ישו משיח כאשר אמרתם, שהוא קודם החרבן נולד ונהרג, ולידתו קרוב למאתים שנה קודם החרבן לפי האמת, ולפי חשבוניכם ע"ג שנה. אז נשתתק האיש:

בהמשך דבריו מתייחס הרמב"ן למה שאמר שאינו מאמין להגדה זו, וב'כתבי הרמב"ן' הוצאת מוסד הרב קוק מביא המהדיר הרב שעוועל ויכוח האם הרמב"ן אמר את דבריו בפיו ובטלם בלבו, או שנתכוון באמת למה שאמר.

[אוצר החכמה]

מעניין הדיון הזה.
הלא הפשטות היא שמדובר על תהליך רוחני של לידת המשיח ולא שנולד בפועל, כמו שמפרשים הרבה מאגדות חז"ל על הפנימיות. וגם הרמב"ן אמר שאינו מאמין ופירש אח"כ או שאינה אמת או שיש סוד כי לא רצה להכנס לויכוח על הנושא.

[מכון חכמי ספרד]

לעניין השאלה האם המשיח יודע על היותו משיח.
ביודעי ומכירי קאמינא,
יהודי בירושלים (וזקן לבן לו), גלה את אזני בחשאי שהוא הוא המשיח, ובינתיים הוא היחידי שיודע זאת. ואני השני.

[חלמישצור]

יהודי בירושלים (וזקן לבן לו), גלה את אזני בחשאי שהוא הוא המשיח, ובינתיים הוא היחידי שיודע זאת. ואני השני.

נפל פותא בבירא. הרמב"ם כותב במפורש באגרת לעיל, "שלא יודע כלל קודם עמדו".

[המעיין]

לעניין השאלה האם המשיח יודע על היותו משיח.
ביודעי ומכירי קאמינא,
יהודי בירושלים (וזקן לבן לו), גלה את אזני בחשאי שהוא הוא המשיח, ובינתיים הוא היחידי שיודע זאת. ואני השני.

ג"א מכיר אותו ועוד כמה מחברי ולכל אחד מאתנו לחש בסוד שאנחנו השניים. רפו"ש.

[מיכאל1]

לעניין השאלה האם המשיח יודע על היותו משיח.
ביודעי ומכירי קאמינא,
יהודי בירושלים (וזקן לבן לו), גלה את אזני בחשאי שהוא הוא המשיח, ובינתיים הוא היחידי שיודע זאת. ואני השני.

ג"א מכיר אותו ועוד כמה מחברי ולכל אחד מאתנו לחש בסוד שאנחנו השניים. רפו"ש.

לידיעה כללית בכפר שאול נמצאים כעת שלשה הטוענים לכתרו של משיח, והשמועה אומרת שבשאר ביה"ח הדומים לזה, יש עוד מעל למנין שכאלו.
ולגופם של דברים שלא נכשל בליצנות בימים אלו, ובכל השנה בכלל אם נקבל את הדברים כפשוטו שמשיח יושב בשערי רומי וקושר קשר אחד בכל פעם, כדי שלא להתעכב ע"כ הוא יודע את תפקידו ומעלתו?

[מה שנכון נכון]

אג"מ אה"ע ח"א סי' קכ

והנה לבד היתר זה יש גם לדון דאין להחשיבו שוטה כלל בזה שמחזיק עצמו למשיח כמו שלא נחשב מי שעובד ע"ז עץ ואבן לשוטה אף שודאי הוא שטות גדול להאמין בעץ ואבן אלא אמרינן דהוא פקח ורשע ומחייבין ליה מיתה וכ"כ זה שמחזיק עצמו למשיח אף שהוא שטות גדול אין להחשיבו לשוטה אלא דגאותו היתירה הטעתו שראוי להיות משיח. וממילא אפשר לדון עוד יותר שגם כל מעשיו השטותים שנמשך מצד טעותו שהוא משיח שלפי דעתו הרעה הוא תקון העולם אינם מחשיבים אותו לשוטה דכל דבר שאדם עושה מצד חשבון איזה שיטה ודרך שמחזיק בדעתו אף שהיא סכלות גדולה לא נחשב שוטה בזה כדמוכח מעובדי ע"ז שהרבה מעשה שטותים עשו וכל דרכי האמורי שנאמרו בשבת דף ס"ז הם מעשה שטות ויש להם דיני פקח.

כמדומני שבנפש הרב מובא שהריד"ס התפלא על הדברים, כי בפועל ידוע שזהו סימן מובהק לשוטה.

[עקביה]

כמדומני שבנפש הרב מובא שהריד"ס התפלא על הדברים, כי בפועל ידוע שזהו סימן מובהק לשוטה.

הוא לא רק התפלא, אלא "הקפיד מאד על זה שסיפר לו (כמספר לה"ר על הגרמ"פ) דהלא זה אחת מסימני השוטה האוניברסליים והמפורסמים, והיאך אפשר להסתפק בזה ולצדד לומר שאין כאן שגעון אלא גאווה".

[שש ושמח]

"הקפיד מאד על זה שסיפר לו (כמספר לה"ר על הגרמ"פ) דהלא זה אחת מסימני השוטה האוניברסליים והמפורסמים, והיאך אפשר להסתפק בזה ולצדד לומר שאין כאן שגעון אלא גאווה".

לא הבנתי מה פי' "זה מסימני השוטה האוניברסליים" הכוונה להנחה מציאותית שמי שסובר כך הוא שוטה בעוד דברים, או להגדרה בעלמא? כי אם הכוונה להנחה מציאותית, הגרמ"פ מדבר על מציאות שהוא שוטה רק לזה, ומה משנה שבד"כ אינו כך [קשה להניח שיש 100% שכל הסובר כך הוא שוטה בעוד דברים], ואם מדובר על הגדרה, מה התוקף שלה לגבי שאלה הלכתית?

היה איש אחד [יום פטירתו בתחילת חודש זה] ש[כנראה] חשב שהוא משיח והצליח לשכנע אלפי אנשים, האם לדעתכם הוא וכל חסידיו מוגדרים הלכתית כשוטים?

[אוצר החכמה]

אני לא כל כך מבין את הדיון כאן בכיוון שאליו התפתח. זה לא שאלה עקרונית אלא תלויית מציאות.
אם אני אחליט מחר שאני משיח יהיה סביר להניח שנטרפה דעתי עלי, למה שאדם נורמלי שקצת לומד ומקיים מצוות יעלה בדעתו שהוא משיח.
אבל אם אדם מסויים שרבים חושבים ואולי גם הוא עצמו שהוא צדיק שעליו קיים העולם ועושה מופתים והקב"ה נענה לכל תפילותיו, ומחשבה זו נראית נורמלית וסבירה, למה שלא תתעורר בליבו השאלה אולי מלבד שהוא הצדיק שבדור או מגדולי הצדיקים שבדור, אולי הקב"ה עתיד לבחרו כמשיח? אפשר לטעון שזו גאווה או הגזמה אבל למה שיהיה טירוף הדעת?

[שש ושמח]

אמנם "סביר להניח" שמי שטוען שהוא משיח הוא מטורף, וגם הגרמ"פ מודה לזה, אבל לא תמיד זה כך.
ענין משיח הוא ענין לא רציונלי ואינו כחכמת התשבורת [אני לא מאלו שחושבים שבודאי המשיח יהיה זו שיודע הכי טוב את כל הש"ס עם הישיבישע רייד, או זה שמתפלל הכי הרבה זמן. מסתבר שזה יהיה משהו שאנחנו לא מכירים כלל , ותלוי בעיקר בטהרת הלב], לכן אין הבדל מהותי בין מי שטוען שהוא משיח לבין מי שטוען שהוא החכם ביותר בדור [יש הרבה אנשים שחושבים כך ...] או בין האברך הממוצע בכולל שחושב ששכלו הישר ביותר מכל חבריו [או שהוא צדיק יותר מכל חבריו], זה רק הבדל ברמת הסטייה אך לא במהותה. שוטה הוא מישהו שעובד נגד הרציונליות, או שאינו נוהג כמנהג בנ"א כלל,

[יותר סביר שהאדם שעליו דן הגרמ"פ היה באמת משיח, או שאני בעצמי הוא המשיח, מאשר לומר שאדם שכבר עלו עשבים בלחייו הוא עדיין חי והוא המשיח. בקשר לעצמי אני עוד שוקל את זה ויש לי כמה ראיות לענין, בינתיים אני מבקש לא לגלות לאף אחד ...].

[מיכאל1]

אני לא כל כך מבין את הדיון כאן בכיוון שאליו התפתח. זה לא שאלה עקרונית אלא תלויית מציאות.
אם אני אחליט מחר שאני משיח יהיה סביר להניח שנטרפה דעתי עלי, למה שאדם נורמלי שקצת לומד ומקיים מצוות יעלה בדעתו שהוא משיח.
אבל אם אדם מסויים שרבים חושבים ואולי גם הוא עצמו שהוא צדיק שעליו קיים העולם ועושה מופתים והקב"ה נענה לכל תפילותיו, ומחשבה זו נראית נורמלית וסבירה, למה שלא תתעורר בליבו השאלה אולי מלבד שהוא הצדיק שבדור או מגדולי הצדיקים שבדור, אולי הקב"ה עתיד לבחרו כמשיח? אפשר לטעון שזו גאווה או הגזמה אבל למה שיהיה טירוף הדעת?

לכאורה המחשבה שעתיד הקב"ה לבחור בו כמשיח היא לא יוצאת מגדר גאווה ויש שאמרו שהיא גאווה בחינת ויגבה ליבו בדרכי ה' אך יש להבדיל בין אדם החושב שהוא כבר משיח אלא שהוא מחוסר זמן שאינו כמחוסר מעשה, לבין אדם שחושב שהוא ראוי להיות משיח.