ליקוטי ידיעות בעניני תשעה באב

[שטיינער]

לתועלת הצבור הקדוש ולזכוי הרבים ראינו לפרסם ליקוטי ידיעות בעניני תשעה באב, ויבואו המשתתפים בפורום ויוסיפו, ומיני ומינך יתקלס עילאה ב"ה
א. כתב הגאון הקדוש רבינו יוסף חיים זצ"ל בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה (פרשת דברים בדברי אגדה שלפני ההלכות): חודש זה נקרא אב, שהוא עתיד להיות אב לכל חדשים, מאחר שנעשו בו רעות רבות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות, יותר מכל חדשים, על דרך מה שאמר הכתוב שמחנו כימות עניתנו, גם נראה לי שנקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמו שאמרו רז"ל אל"ף בי"ת אלף בינה, ולכן שבטו יששכר.
ב. כתב הגאון מהרש"ם מברעזן זצ"ל בתכלת מרדכי תהלים (קט"ז א'): שבת חזון, תפילת ישראל בימי בין המצרים שמתפללים בלב נשבר, מתקבלת לרצון יותר מבכל השנה, כמו ששמעתי בשם הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זי"ע שאמר שהתפילה שבשבת חזון צריך ליזהר בה בכונה, כי היא מעלה כל התפילות של השנה, מטעם הנ"ל שהיא בבחינת תפילה לעני". [ולכאורה יש ללמוד מזה על מעלת התפילה של תשעה באב עצמו שאז לב בני ישראל שבור ונדכה]
ג. כתב בספר פסקי תשובה ח"ב (סימן קצ"ד בהגה): סיפר לי כבוד ידידי הרב הגאון מהור"ר אברהם אהרן לענטשיצקי שליט"א ששמע מפי קדשו של חו"ז הגה"ק מסוכטשוב זצ"ל שסיפר כי הגה"ק מהור"ר ישראל יהושע מקוטנא זצ"ל היה נוהג לאכול בשר בליל מוצאי תשעה באב על סמך סיום מגילת איכה שלמד ביום תשעה באב", [והוא חידוש לכאורה, ומדוע כתב בשלחן ערוך (סימן תקנ"ח): בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי, והרי בתשעה באב כל בית ישראל קורין מגילת איכה ויש להם סיום, וצריך לומר שהגאון מקוטנא "למד" מגילת איכה].
ד. בענין קיום מצות כיסוי הדם בתשעה באב [דברי הגרי"ח סופר שליט"א].
שמעתי מזקני עדת בני פרס, ק"ק היזדים - וכן נוהגים הם בבית הכנסת תפארת ירושלים של עדתם - דבתשעה באב לפני תפילת מנחה הם שוחטים עופות, ולקיים מצות כיסוי הדם. ואת העופות נותנים לנצרכים.
ומריש אמינא דטעם מנהג זה על פי מה שאמרו בברכות ו ב: "אמר מר זוטרא אגרא דתעניתא צדקתא". ופירש רש"י ז"ל: "אגרא דתעניתא צדקתא, שנותנין צדקה "לערב" לפרנסת העניים שהתענו היום", ובסנהדרין ל"ה א': אמר רבי אלעזר אמר רבי יצחק כל תענית שמלינין בו את הצדקה כאילו שופך דמים וכו', והני מילי בריפתא ותמרי, אבל בזוזי וחיטי ושערי לית לן בה", ופירש רש"י: כל תענית וכו', רגילין היו בלילי תענית לעשות צדקה, והיו עיני עניים נשואות לכך, ואם ילינו נמצאו עניים רעבים שנשענו על כך, והני מילי במקום שרגילים לחלק ריפתא ותמרי דבר המוכן לאכול, אבל זוזי וחיטי ושערי לא נשענו העניים עליהם אותו הלילה ולית לן בה עד למחר". ועיין בזה בחיבורי מנוחת שלום חי"ב סימן יג.
ואחר כך עלה בדעתי שיתכן שיש בדבר טעם נוסף, והוא על פי מה שאמרו במדרש פסיקתא דרב כהנא (פיסקא טו, איכה): "רבי יודן שאל לרבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת הנשי', א'מר ליה לא בעזרת ישראל ולא בעזרת הנשים אלא בעזרת הכהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל ולא כדם הציפור, תמן כתיב ואיש אים מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר ברם הכא, כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו, וכל כך למה, להעלות חימה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע", (ובהערות שם צויינו המקבילות).
מבואר שאם אכן היו מכסים דמו של זכריה היה פוחת קטרוג מידת הדין והקפידא והתרעומת על ישראל, אבל כיון שלא עשו כן נתקים להעלות חימה וגו' רח"ל.
ולפיכך נהגו בק"ק הנ"ל לקיים מצות כיסוי הדם בתשעה באב שיהיה בזה תיקון למעשה זכריה. [והנזהר בזה יש לו תוספת ברכה להשלים מאה ברכות בתשעה באב].
כך אמרתי להסביר מנהג ישראל קדושים, ושמחתי למצוא בספר קדוש ישראל - תולדותיו והנהגותיו בקודש של אוהבן של ישראל כ"ק אדמו"ר אהבת ישראל מוישניץ זי"ע - ח"א עמ' קס"ה: לפרקים היה מהדר ומשתדל לקיים מצות כיסוי הדם בתשעה באב, והובא הטעם על פי מדרש רז"ל הנ"ל ונראה שמצות כיסוי הדם יש בו ענין של המתקת דינים עיין שם באריכות. [ונטעמו של דבר כי כיסוי הדם הוא כעין קבורה ככתוב באור החיים הקדוש ויקרא (י"ז י"ג) והגר"י ענגיל בשו"ת בן פורת ח"א (סימן ב' ד"ג ע"ג) הביא מקור לדבר זה מדברי רש"י בכריתות (ד' ב'), ומדברי רז"ל במדרש הנ"ל ע"ש, ועיין בספרו בית האוצר ח"א (כלל ח' אות ב' ד"ה וע"ע כ"א ע"ב), ע"ש].
ובספר חסידים מכת"י (סימן תתרע"ט הוצאת מק"נ): "אמרו לזקן במה הארכת ימים. [אמר להם] כשהייתי שוחט, או אחרים שוחטים, עוף או חיה הייתי מכסה הדם, אחרים לא היו זהירים לכסות הכל, ואני הייתי מכסה אחריהם" ע"ש.
רבינו הגדול בעל חתם סופר ז"ל בחידושיו למסכת חולין (פ"ט א'): "לעולם עיקר מצות כיסוי הדם שלא יהיה הדם מגולה על פני שדה כדרך עובדי עבודה זרה לקיבוץ השעירים אשר ירקדו שם, שכל עיקר כיסוי הדם היא לביטול עבודה זרה", ועיין לרמב"ם ז"ל בספר המורה ח"ג (פרק מ"ו), ונתבארו הדברים היטב בחיבורי שנות חיים (ערך כיסוי הדם) בס"ד.

[הא לחמא עניא]

לתועלת הצבור הקדוש ולזכוי הרבים ראינו לפרסם ליקוטי ידיעות בעניני תשעה באב, ויבואו המשתתפים בפורום ויוסיפו, ומיני ומינך יתקלס עילאה ב"ה
א. כתב הגאון הקדוש רבינו יוסף חיים זצ"ל בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה (פרשת דברים בדברי אגדה שלפני ההלכות): חודש זה נקרא אב, שהוא עתיד להיות אב לכל חדשים, מאחר שנעשו בו רעות רבות, מוכרח שיהיו בו טובות מרובות, יותר מכל חדשים, על דרך מה שאמר הכתוב שמחנו כימות עניתנו, גם נראה לי שנקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמו שאמרו רז"ל אל"ף בי"ת אלף בינה, ולכן שבטו יששכר.
ב. כתב הגאון מהרש"ם מברעזן זצ"ל בתכלת מרדכי תהלים (קט"ז א'): שבת חזון, תפילת ישראל בימי בין המצרים שמתפללים בלב נשבר, מתקבלת לרצון יותר מבכל השנה, כמו ששמעתי בשם הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זי"ע שאמר שהתפילה שבשבת חזון צריך ליזהר בה בכונה, כי היא מעלה כל התפילות של השנה, מטעם הנ"ל שהיא בבחינת תפילה לעני". [ולכאורה יש ללמוד מזה על מעלת התפילה של תשעה באב עצמו שאז לב בני ישראל שבור ונדכה]
ג. כתב בספר פסקי תשובה ח"ב (סימן קצ"ד בהגה): סיפר לי כבוד ידידי הרב הגאון מהור"ר אברהם אהרן לענטשיצקי שליט"א ששמע מפי קדשו של חו"ז הגה"ק מסוכטשוב זצ"ל שסיפר כי הגה"ק מהור"ר ישראל יהושע מקוטנא זצ"ל היה נוהג לאכול בשר בליל מוצאי תשעה באב על סמך סיום מגילת איכה שלמד ביום תשעה באב", [והוא חידוש לכאורה, ומדוע כתב בשלחן ערוך (סימן תקנ"ח): בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי, ומפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי, והרי בתשעה באב כל בית ישראל קורין מגילת איכה ויש להם סיום, וצריך לומר שהגאון מקוטנא "למד" מגילת איכה].
ד. בענין קיום מצות כיסוי הדם בתשעה באב [דברי הגרי"ח סופר שליט"א].
שמעתי מזקני עדת בני פרס, ק"ק היזדים - וכן נוהגים הם בבית הכנסת תפארת ירושלים של עדתם - דבתשעה באב לפני תפילת מנחה הם שוחטים עופות, ולקיים מצות כיסוי הדם. ואת העופות נותנים לנצרכים.

עוד אפשר להוסיף מה שכתוב בספר אמרי פנחס, שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ אמר דבעת שיושבים על הרצפה ביום ת"ב הוא אז זמן ועת רצון גדול ואפשר רבות לפעול אז.

[ישורון250]

הא לחמא עניא כתב: אפשר להוסיף מה שכתוב בספר אמרי פנחס, שהרה"ק רבי פנחס מקאריץ אמר דבעת שיושבים על הרצפה ביום ת"ב הוא אז זמן ועת רצון גדול ואפשר רבות לפעול אז. יש לבדוק אם הריא"ז מרגליות במאמר עת רצון הזכיר זה ואולי הוסיף בזה.

וראה דברי הגאון מבבל זצל בספר בן איש חי פרשת דברים: גם נראה לי שנקרא אב שהוא יתוקן ויתגבר בזכות התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אל"ף בית אלף בינה, ולכן שבטו יששכר, והנה נודע, כי תוקף ימים רעים של חדש זה, הוא בכניסתו בלבד, שהם תשעה ימים, שיש בהם רי"ו שעות, כמנין גבורה, וכמנין אריה, לכן מזל חודש זה הוא אריה, תוציא מהם ארבע שעות, שהוא שליש אחרון של יום תשעה באב, שאז נולד המשיח מושיען של ישראל, נשאר רי"ב שעות, ונעשו רי"ב שעות אלו רעים לישראל בחורבן, בשביל שביזו תלמידי חכמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא חרבה ירושלים, אלא עד שביזו בה תלמידי חכמים, וידוע כי תלמידי חכמים של ארץ ישראל נקראים רבי כמו שאמרו חז"ל, כל רב מבבל, וכל רבי מארץ ישראל, ומאחר שביזו את רבי, לכך לקו ברי"ב שעות קשות אלו, של תשעה ימים הנזכרים, והנה אנחנו בוטחים, כי רי"ב שעות רעות אלו, יתהפכו לעתיד לטובה שיהיו מספר אור"ה, שעולה רי"ב, ויתקיים בימים אלו, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון:

ולפי דברים אלו ששליש אחרון של יום ט"ב שנולד בו המשיח מושיען של ישראל ופקע ממנו דין שעות רעות י"ל שגם הוא עת רצון, ולא רק כשיושבים על הרצפה, ובפרט לפמ"ש בכלי יקר ויקרא [ו ב] : תפלת מנחה קרובה ביותר אל ה' מדת הרחמים כי בלילה מדה"ד שולטת על כן אין הערבית כל כך עת רצון ולפיכך הוא רשות, והשחרית קרוב קצת אל הלילה שעברה, אבל המנחה שבצהרים רחוקה משני גבולים אלו, כמ"ש (תהלים לז ו) ומשפטך כצהרים", וראה להגרי"ש אלישיב ז"ל בס' הערות מסכת ברכות [ד"ח ע"ב עמ' לא] שכ' זמן המנחה עת רצון ע"ש, ובערוך השלחן ר"ס רלב כתב: רבותינו בעלי התוס' בפסחים [ק"ז.] הקשו למה נקראת תפלה זו מנחה, דאי משום מנחת התמיד והחביתין הלא בתמיד של שחר היה ג"כ מנחות אלו ותרצו דאמרינן בברכות [ו':] דאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה ושמא בשעת הקרבת המנחה נענה ולכך קרי לה תפלת המנחה שאז היה שעת רצון עכ"ל, ועדיין אינו מובן למה באמת בעת הקרבת מנחה של ערב נענה ולמה היה אז שעת רצון, והרי גם בשחרית כן הוא ונ"ל דהעניין כן הוא דידוע שבשעת הקרבת המנחה היו מנסכין נסוך היין ושרו הלוים בכלי שיר וזהו בין בתמיד של שחר ובין בתמיד של בין הערבים ואין לך עת רצון גדול מזה, אלא שבין הערבים הוי יותר עת רצון משום שהמנחה היא בסוף כל העבודות כדאיתא ביומא [ל"ד.] ונמצא שהמנחה של בין הערבים היא העבודה האחרונה של היום וחביבה ורצוייה כמו תפלת נעילה ביום הכיפורים ולכן אז הוא העת רצון וכן אמר דוד [תהלים קמא, ב] תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב הרי דמנחת ערב היא החביבה יותר עיי"ש.

[אביגדור דרור]

חת"ס תורת משה

[רצון]

א) שלש השבתות של בין המצרים הן כנגד שלושת הרגלים

"רב לך שבת בעמק הבכא". ימי המצרים בין י"ז בתמוז לת"ב, המה 'עמק הבכא', ואז 'רב לך שבת': יום השבת קודש בימי בין המצרים הוא יותר גדול מכל ימות השנה. וזאת מפני שבימי החול גדול הצער, לכן בש"ק נתרבה השמחה למעלה, כמ"ש 'ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו'. הגם שבנ"י המה בצער, אבל להש"י אין לו בש"ק שום צער כלל (תפארת שלמה).

ובספר 'שער יששכר' (מאמרי חודש תמח אב אות ט) כתב בשם הרה"ק החוזה מלובלין זיע"א, ששלש השבתות של בין המצרים הן כנגד שלושת הרגלים, פסח שבועות וסוכות.

ב) בשבת חזון היא עת רצון גדולה, ומעלתה גבוהה בפרט כשחל תשעה באב בשבת

שבת חזון היא עת רצון גדולה. שכמו שבזמן מנחה של שבת קודש, מפני שהיא עת דין, השבת קודש מהפכת הדין לרחמים, ולכן זהו זמן רעוא דרעווין כך כל השבת קודש הזה, ע"י שהזמן הוא עת דין, כל השבת קודש היא בחינת רעוא דרעווין (רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע).

ובספר 'אוהב ישראל' להרה"ק מאפטא כתב: "שבת חזון גדולה יותר במעלה מכל שבתות השנה, ובפרט כשחל יום תשעה באב בשבת".

ג) התפילות בשבת חזון מעלות את התפילות של כל השנה

צריך להיזהר לכוון בתפילה של שבת חזון, כי היא מעלה את התפילות של כל השנה, וזאת מכיון שהיא בבחינת תפילת העני, ואיתא בזוה"ק שתפילת העני כשצר לו, מעטפת ומעלה את כל התפילות. ומטעם זה כל התפילות של ימי בין המצרים מתקבלות יותר, כי עם ישראל בצרה ובבחינת עני (תכלת מרדכי למהרש"ם מברעזאן, ח"ב תהילים פרק קט"ז, בשם הרה"ק מסטרליסק).

ד) בשבת חזון קדושת השבת נראית ונרגשת ביתר שאת וביותר עוז

הטעם שחסידים הרבו להפליא ולהגדיל מעלת שבת חזון, משום כי אחר שהימים הם ימי בין המצרים, בהם גדול מאד הסתר פני כבודו ית' והחושך יכסה ארץ לפיכך האדת וקדושת השבת הבאה בימים הללו נראית ונרגשת ביתר שאת וביתר עוז למי אשר קרבת אלקים יחפוץ (דברי דוד, ליקוטים עט' סה, בשם הרה"ק רבי דוד משה מטשארטקוב זצ"ל).

ה) שבת חזון מלשון 'חזה', כי אז אפשר לחזות ולראות

הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע אמר: הטעם שנקרא 'שבת חזון', שאז 'חוזים' ורואים את הביהמ"ק שחרב ושמם, ואז רואים באמת ומרגישים את החורבן. וזהו הטעם שיש קהילות שלא לבשו בגדי שבת בשבת חזון. ולפי"ז נמצא, שבשבת חזון, מי שראוי ועיניו זכות וטהורות, זוכה ורואה בית ראשון ושני בחורבנן והבית השלישי בתפארתו (קונטרס תפארת שמואל). ופעם בשבת חזון אמר הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין: "למה נקרא 'שבת חזון'? מלשון 'חזה', כי ביום זה אפשר לראות עתידות"

(מתוך גיליון 'אוצר המעלה', ועוד)