לו נזמת - מה הפירוש?

[אוצר החכמה]

כתב לי הרה"ג י"ח סופר שליט"א:
בקינות לט' באב נוסח בני ספרד, שאומרים בתפלת שחרית, בקינה המתחלת "אליכם עדה נאמנה", סידר הפייט המקונן: "ובני מואב והגרים להשמיד ולהחרים, לו נזמת בכל שנה לעם קטני אמנה".
וזה למעלה משלושים שנה אני מחפש ביאור למלה נזמת (נ' בקמץ, ז' בפתח, מ' בשוא, ת' קמץ ודגש באות ת') ולא מצאתי, ובדקתי וראיתי שכך הוא גם בספרי קינות ישנים, וגם בתכלאל לבני תימן נוסח ראדע עמ' תקפה. [וראה בנסמן בספר אוצר השירה והפיוט כרך א דף 235 סוף טור ב].
קרוב לודאי אצלי שיש כאן טעות הדפוס, אלא שאין אני יודע איך לתקן, ומה להציע. והאם יש מי שיכול לבדוק בדפוסים ראשונים של ספרי קינות דק"ק בני ספרד, עד כאן דבריו שליט"א.
ואמרתי להעלות שאלתו זו לפני חכמי הפורום, ותשועה ברוב יועץ, ישא ברכה מי שיכול להסביר להאיר ולפתור תעלומה זו.

[צופר הנעמתי]

אולי הכוונה מלשון נזם באף, דהיינו לעצור בעד אפו כמו למען אאריך אפי ותהילתי אחטם לך שפירש רש"י אסתום חוטמי מצאת עשן מנחירי ומקצוף עלייך.

[פלתי]

112.jpg (33.3 KiB) נצפה 7804 פעמים

[חכם באשי]

לוינסקי, בספר המועדים (חלק ז, עמ' 405) מסביר 'נזמת' - הסגרת.
ואיני יודע על מה נסתמך וכיצד הפיוט מובן יותר.

[מה שנכון נכון]

בתכלאל זכור לאברהם עמוד רפא הגרסה לו נזפת בכל שנה. והכונה לו - לעם, שתחת היות בניו שרים עכשיו נזופים ומרוחקים. [וצ"ל לו בחולם ולא בשורוק].
ומש"א בכל שנה אולי היינו כעין מש"א שכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו, וחשיב כבכל שנה מחדש. או משום שאין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, וא"כ בכל שנה מצבם פוחת והולך.

1.GIF (7.79 KiB) נצפה 7769 פעמים

ועדיין צריך בדיקה אם נשתמרה כאן הגרסה המקורית, או שזהו תקון מסברא, ובפרט שהרי הנוסח הנ"ל בנוי על סידורי זכור לאברהם מליוורנו.

יתכן שכונת הפייטן ב'לו' ליום תשעה באב, שנקבע ליום בכיה לדורות בגלל חטא המרגלים שהיו ישראל קטני אמנה. אך לא ידעתי להלום הלשון נזמת או נזפת לפי"ז.

[אביאסף]

היכן נדפסה קינה זו לראשונה? (כמדומה שהיא מאוחרת מאוד ואינה נמצאת לפני שנות ה'תק"ל).

[מה שנכון נכון]

הקינה הזו חוברה כנראה כהמשך לקינה הנפוצה יותר אליכם עדה קדושה אשאל מכם שאלות מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. קינה זו נדפסה בסדר ארבע תעניות ונציה שפד, ונזכרה [לשלילה] בהלק"ט ח"ב סימן קלט.
והקינה הנ"ל היא מה נשתנה הלילה וגם נאמרת בלילה, וקינה זו היא מה נשתנה היום, ונאמרת ביום.

[אביאסף]

טוב ויפה, אבל אין כאן תשובה מתי נדפסה לראשונה הקינה אליכם עדה נאמנה, אני ראיתיה לראשונה בתפלת ישרים אמסטרדם תקל"ט ואני משער שנדפסה לראשונה בתפלת ישרים ונציה תקלה או אולי בסדר תעניות שבמחזור ונציה תקלב, שתי מהדורות אלו אינם אינם זמינות ברשת.

[מה שנכון נכון]

לא באתי להשיב, רק להוסיף מידע כללי...

[אוהב אוצר]

נראה לי שבכל מקרה 'נזפת' זה לא תיקון.

[אוהב אוצר]

דיברתי כרגע עם הרב ניסן שרוני ולא היה לו פירוש.
לאחריו התקשרתי לרב מנחם אביטן [עורך מחדש את קול התחינה החדש - מנחם ציון] אמר לי שזו שאלה ותיקה שאין לו עליה תשובה וגם הרב מזוז שליט"א פנה אליו בבקשת הסבר לפני מס' שנים מכיון שגם לו היה קשה עם הביאור ואף הרב מזוז ניסה לומר שאולי מדובר בנזפת אולם לא הכריע כך למעשה לומר.

נקווה שבבוא הגואל נקבל הסבר למה שאמרנו.

[יעקובי]

לענין הצעת התיקון ע"פ התכלאל זכור לאברהם, הנה כבוד הרה"ג משנ"נ שליט"א הציע לגרוס 'לוֹ נזפת', היינו לעם, שתחת היות בניו שרים עכשיו נזופים ומרוחקים, עכ"ד. אולם יורשה לי הקטן להעיר, שקשה מאד שיוציא המחבר מתחת קולמוסו כינוי גנאי שכזה על עם הקדש - 'קטני אמנה' - כדקתני סיפא, וח"ו נשמע קטגוריה ועוד בט"ב, ובפרט שבכל הקינה הוא מהדר בכבודה של ה'עדה הנאמנה', ול'ו רגל על לשונו שאר כינויי שבח על ישראל וירושלים ('עיר נאמנה', 'שבטי ישורון', ועוד), וכאן לפתע יהפך מאוהב לאויב, דבר הקשה לשמוע.

אבל המציעים לתקן 'לוּ נזפת' (כבתכלאל הנ"ל), הוי כלשון משאלה וכעין תחנה, לוּ נזפת באותם רשעי עם קטני אמנה. והולם.

ואם יורשה להציע ביאור נוסף ללא תיקון גירסא, וע"פ הרעיון אותו העלה הרב הנעמתי דלעיל, אך במשמעות שונה, יתכן דהכי קאמר: לוֹ נזמת, היינו ענדת נזם ותכשיט, דרך גדולה וחשיבות, בכל שנה מחדש (כל עוד לא זכינו לגאולה הקרובה והשלמה בב"א), לאותו עם קטני אמנה צורר ישראל. בעוד העדה הנאמנה מושפלת ונטושה ביד זרים וכו'.

אם כי יצויין שלכל הפירושים וההצעות, עדיין שורה זו זרה לסגנונו הפשוט והברור של המחבר (כפי שניתן לראות מכלל הקינה כדלהלן), אשר אין דרכו לדבר בחידות ומליצות קשות או ביטויים מחודשים, ואילו שורה זו כמו נטע זר בדבריו. ועדיין צ"ב.

אליכם עדה נאמנה, אשאל מכם טענה, מה נשתנה יום זה מכל השנה:

מדוע ביום פסח מתפללים בקול ערב, עתה בעונותינו קול יללה כעורב,
כי עיר קדש נשחתה ברמחים ובחרב. איכה היתה כאלמנה העיר הנאמנה:

מדוע ביום פסח כל ישראל שמחים, עתה בעונותינו אבלים ונאנחים,
כי אמונים עלי תולע הרג שר טבחים. יום מר כלענה היתה [היה?] לעדה נאמנה:

מדוע בזמן קדמון שבטי ישורון שָׂרִים, עתה בעונותינו נטושים ביד זרים,
ובני מואב והגרים להשמיד ולהחרים. לו נזמת בכל שנה לעם קטני אמנה:

מדוע בזמן קדמון היינו ראש לאומים, עתה בעונותינו תחת כל העמים,
גרושים ועגומים ביד אנשי דמים. עד מתי ועד אנה רבתי עם כאלמנה:

[מה שנכון נכון]

האם מצאנו כנוי 'קטני אמנה' לגויים בכלל, וכשמזכירים רשעתם ואכזריותם - להשמיד ולהחרים - בפרט?!
מצאנו זאת אצל ישראל כשאין אמונתם בשלמות הנדרשת, ועל דרך בקרו טלה, אבל אצל אומ"ה ובפרט אצל רשעיהם אבדה האמונה נכרתה מפיהם.

הטענה שאי"ז מתאים לשאר הפיוט שבו מדבר בשבחן של ישראל, אינה טענה כ"כ. מדובר רק על ג' בתים מתוך ד', ואי"ז מספיק לקבוע סגנון מוחלט לקינה. [מש"א בבית זה שבטי ישורון אי"ז סתירה כ"כ לקטני אמנה, מה גם שמדבר על 'זמן קדמון' כנגד 'עתה']. ומלבד זאת עשו הפיטנים 'עבירות' חמורות יותר בשביל החרוז.
ומש"כ כבודו שמזכיר בליל ת"ב קטגוריא, הנה הקינות מלאות מלשונות כאלו. ואי"ז קטגוריא אלא ע"ד מה יתאונן אדם חי - גבר על חטאיו, וכדברי הרמב"ם בהלכות תעניות: "כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר התודו את עונם ואת עון אבותם וגו".

---

האם מישהו יכול לבדוק איך הנוסח בסידורי זכור לאברהם הספרדיים.

[יעקובי]

כבוד הרה"ג משנ"נ, אפשר יתכן כדברי מר, ואיש איש כטעמו. (ועל הקושיא היכן נקראו הגויים 'קטני אמנה' ובפרט וכו', אפש"ל היא גופה 'עבירה' מפני החרוז...)

...מתי נדפסה לראשונה הקינה אליכם עדה נאמנה, אני ראיתיה לראשונה בתפלת ישרים אמסטרדם תקל"ט ואני משער שנדפסה לראשונה בתפלת ישרים ונציה תקלה או אולי בסדר תעניות שבמחזור ונציה תקלב, שתי מהדורות אלו אינם אינם זמינות ברשת.

זה עתה ראיתיה מופיעה בסידור תפלת ישרים אמשטרדם ת"ק. וכמובן הנוסח שם 'לוֹ נזמת'. (אולם יצויין שב'סדר תפלה לתענית' אמשטרדם תפ"ה טרם נמצאת!)

[מה שנכון נכון]

ברשומי הסה"ל מצאתיה בכת"י מהמאה היח-יט, ותואם לשנים הנ"ל.
http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... base=NNL01

[זקן ששכח]

האם אין כתב יד לבדוק הענין?
אגב, האם מתאים 'ובני מואב', או שמא מובן יותר 'בני מואב'?
שאמר 'נטושים ביד זרים' ולא הסביר במה נטושים ומה קורה. אבל אם נאמר 'בני מואב', הרי זה המשך, שנטושים ביד זרים, והם בני מואב והגרים. ומה התוצאה? 'להשמיד ולהחריד'.

[יעקובי]

זה עתה ראיתיה מופיעה בסידור תפלת ישרים אמשטרדם ת"ק...

ובהקדמת המדפיסים שם:

הוספנו בו ג"כ כל תפלות המועדים וסדר ה' תעניות וימים נוראים... ועוד כמה דברים, תפלות, בקשות ופיוטים שאינם נוהגים כי אם בקצת קהלות, כדי שלא יחסר בו כל טוב, ובהפרש הנראה לעינים כדי שלא יבלבל הקורא בעירוב הפרשיות, כי מה שנוהגים ברוב הקהלות הדפסנו באותיות גדולות, והשאר עם הפרשיות וההפטרות באותיות קטנות...

ואכן קינת 'אליכם עדה נאמנה' המדוברת, מופיעה בתוך רצף הקינות באותיות קטנות, בעוד הקינות שלפניה ואחריה באותיות גדולות ובולטות, ובהפרש הנראה לעינים...

ללמדנו על מנהג חדש ההולך ומתהווה.

[מה שנכון נכון]

ובתפלת ישרים תקלט עדיין היתה באותיות קטנות...
[ולא מטעם שחששו להלק"ט, כי אליכם עדה קדושה באותיות גדולות].

[יעקובי]

מכיון שהזכיר כת"ר דברי הלק"ט, מעודי תמהתי על מה יצא קצפו, עד שאמר כי "סידר דברים תפלים מבלי טעם, מה הוקשה לו ממה שעושים בליל פסח לליל ט' באב" וכו'. ובאמת עינינו הרואות כי כל דבריו דברי טעם, מתובלים בעניני עגמת נפש ושברון לב מרטיטים, ובלשון מהודר ונקי. ומה שטען מה הוקשה מליל פסח לליל ט"ב, מעודי הבנתי שהוא בנוי על משקל הרמז הידוע 'השביעני במרורים הרוני לענה'.

קינת 'אליכם עדה קדושה' עתיקת יומין, ומופיעה כבר בכ"י ליסבון (הקדום עוד לגזירות קנ"א), ומשם לסידורי ספרד הראשונים שבדפוס (נאפולי ר"נ, ויניציאה רפ"ד) וכו'.

[מה שנכון נכון]

גם בעיני יפלא.
וכמובן לא 'הוקשה' לפייטן כלום, ולא הניח תמיהותיו בצע"ג, אלא אלו שאלות רטוריות שבאות לעורר ולהחריד הלב.
וכמו ביומא כג. על מי עלינו להביא ע"ע על העיר או על העזרות, געו כל העם בבכיה. וכמו בקינת למי אבכה וכף אכה... הלמקדש או כרובים. וכהנה רבות מאד.

ולפלא שבארץ חיים סתהון כתב שנהגו לדלגם מטעם הלק"ט. וראה גם בכה"ח תקנט,יב שכן הסכים היד אהרן. וצ"ע.

וראה מש"כ מהרי"ץ בע"ח, וכדברי מר.

עץ חיים.GIF (11.01 KiB) נצפה 7525 פעמים

[אביגדור]

לענ"ד נזמת לשון זממת.

[יעקובי]

להרב משנ"נ ייש"כ גדול על דברי מהרי"ץ.

[אום אני חומה]

וכמו ביומא כג. על מי עלינו להביא ע"ע על העיר או על העזרות, געו כל העם בבכיה. וכמו בקינת למי אבכה וכף אכה... הלמקדש או כרובים. וכהנה רבות מאד.

.GIF[/attachment]

אגב, עד ימינו ממש גועים כל העם בבכייה בקינה זו הנאמרת בניגון עצוב ונוגע ללב.

[אביאסף]

...מתי נדפסה לראשונה הקינה אליכם עדה נאמנה, אני ראיתיה לראשונה בתפלת ישרים אמסטרדם תקל"ט ואני משער שנדפסה לראשונה בתפלת ישרים ונציה תקלה או אולי בסדר תעניות שבמחזור ונציה תקלב, שתי מהדורות אלו אינם אינם זמינות ברשת.

זה עתה ראיתיה מופיעה בסידור תפלת ישרים אמשטרדם ת"ק. וכמובן הנוסח שם 'לוֹ נזמת'. (אולם יצויין שב'סדר תפלה לתענית' אמשטרדם תפ"ה טרם נמצאת!)

תודה!
לפי שראיתי בסדר תעניות אמסטרדם תקל"א שאיננה סברתי בטעות שמסתמא אינה בתפלת ישרים אמסטרדם ת"ק, בכל מקרה זה מלמד שאף אחרי שנדפסה בסידור מפורסם זה עדיין לא זכתה להתקבל עשרות שנים אחר כך.

[לוצאטי]

אולי יש לנקד לוֹ נזמת בחולם הל'.
ופירושו: לעם ישראל אתה מחדש עבדותם בכל שנה, כנזם של בהמה שמושכים אותה על ידו, מפני שהם קטני אמנה.

[יעקובי]

ר' לוצאטי, בכל המקומות מאז ומתמיד מנוקד 'לוֹ נזמת' בחולם (זולת בתכלאל הנ"ל שתיקנו בתרתי 'לוּ נזפת'), והצעתך לפירוש תתוסף לרשימת ההצעות המובאת פה.

[מה שנכון נכון]

האם מצאנו שקוראים לזמם של הבהמה נזם?
[אא"כ נתקן ל'לו זממת', ואם כבר מתקנים עדיף בהרבה לו נזפת].

[לוצאטי]

זמם הוא מחסום ואינו מקביל לנזם. ומכל מקום מדובר כאן בבני אדם..

[מה שנכון נכון]

קטרא דקטרי בזממא שבת קיא: אינו משמש למחסום אלא נקשר בטבעת שבחוטם הבהמה, ומשמש למשיכתה. וכ"ה בשבת נא:. וע"ע בערוך ע' זמם.
ובכל אופן מה זה שייך לנזם שפירוש רק תכשיט, לא חסימה ולא משיכה, לא אצל בנ"א ולא אצל בהמות.

[אלי כהן]

לענ"ד נזמת לשון זממת.

אכן גם אני חשבתי בהתחלה (לפני שראיתי את נוסח התכלאל) כדעת אביגדור, ואף חשבתי שמא הנוסח המקורי היה באמת "זממת", ונשענתי על הפסוק שבאיכה "עשה ד' אשר זמם...וישמח עליך אויב", ולפי זה "עם קטני אמנה" הם עם ישראל - הנקראים כך לפי המובא בהאזינו "בנים לא אֵמֻן בם", אשר לגביהם (ולצורך הענשתם) - ד' זמם [תיכנן] שהם יהיו בכל שנה "אבלים ונאנחים" (כפי שמובא כמה שורות קודם לכן באותו פיוט) ב"קול יללה כעורב" (שם).

אבל בראותי את נוסח התכלאל, מייד חשבתי את מה שטען "מה שנכון נכון", שאם כבר מנסים לשחזר את הנוסח המקורי, אז כבר עדיף לשחזר אותו ע"י החלפת "נזמת" ב"נזפת" - דהיינו ע"י החלפת אות אחת בלבד ותו לא, מאשר ע"י החלפת "נזמת" ב"זממת" - דהיינו ע"י החלפת האות ז' באות מ' וע"י הקפצתה שתי אותיות קדימה, שזה כבר שיחזור הרבה יותר מסורבל.

אלא שקשה גם לפי נוסח התכלאל - מה הפירוש "לו נזפת לעם וכו", לכאו' הול"ל: "בו נזפת בעם וכו" - שהרי "נוזפים ב" - לא "נוזפים ל".

ושוב חשבתי באופן חדש, איך לשחזר באופן יותר משביע רצון - אמנם בדומה לשיחזור של אביגדור - אבל הפעם ע"י החלפת אות אחת בלבד ותו לא, והיינו ע"י החלפת "נזמת" ב"יזמת" [כלומר תיכננת] - והוא לפי הפסוק שבפרשת נח "אשר יזמו לעשות"; ואמנם המשמעות תהיה אותה המשמעות של "זממת" - אלא שכך השיחזור מרווח ונוח יותר, וגם ברור לפי זה (ושלא כמו לפי נוסח התכלאל) - מדוע עלה על דעת הפייטן לכתוב "לו יזמת בכל שנה לעם קטני אמנה" (כלומר יזמת זאת לבני העם הנקראים בפרשת האזינו "בנים לא אֵמֻן בם"), שהרי מעין זה מובא כאמור בפסוק שבאיכה "עשה ד' אשר זמם...וישמח עליך אויב" (במשמעות דומה וגם בצליל דומה).

לסיכום, המובן של שורת הפיוט יהיה זה:

[את כל זה, שעם ישראל יהיו "אבלים נאנחים"...ב"קול יללה כעורב" - כפי שמובא כמה שורות קודם לכן בפיוט], "לוֹ [לעם ישראל - לצורך הענשתו], (נ)[יָ]זַמְתָּ [תיכננת שכך יקרה] בכל שנה; לעם קטני אמנה [לצורך הענשת בני-העם הנקראים "בנים לא אֵמֻן בם", תיכננת את כל זה]".

ואולם שוב חככתי בדעתי שמא עדיף נוסח התכלאל, כי אולי התכלאל מתבסס על נוסח כתב יד, וא"כ שמא לכן הוא עדיף יותר מאשר שיחזור הנשען על השערה בלבד. עד שראיתי הבוקר את הערתו של אביגדור, שתאמה להשערה שלי, ולכן החלטתי לפרסם גם את מה שאני חשבתי בעניין.

[אביגדור]

אני לא באתי להגיה אלא לפרש שנזמת משמעו זממת.
ע"פ הדקדוק הפעלים הכפולים קרובים ומתחלפים בפעלים שמתחילים בנ'.

[אלי כהן]

אני לא באתי להגיה אלא לפרש שנזמת משמעו זממת.
ע"פ הדקדוק הפעלים הכפולים קרובים ומתחלפים בפעלים שמתחילים בנ'.

אם תבדוק טוב בשורה הראשונה של הודעתי הקודמת, תראה שלא ניסיתי לרמוז שהתכוונת להגיה (אלא אני הוא זה שהתכוון לעשות זאת).

על כל פנים, מה שכתבת נכון, שאכן מצינו פעלים כפולים המתחלפים בפעלים המתחילים בנו"ן, כפי שמוכח מהפסוק "ורחבה ונָסְבָה למעלה למעלה", ועוד.

[זקן ששכח]

היות וככל הנראה אין כתב יד לבירור הענין, והיות שיתכן מאד שיש אות אחת בלתי מדוייקת, אציעה בזה השערה נוספת להבנת הקטע המצוטט.

יתכן שיש לומר 'לו נדמת', (ולדעתי יודה כל קורא שהטעות בין ז-ד גדולה מהטעות בין מ-פ) כלומר אתה הקב"ה, לו - לעם ישראל, נדמת - שתקת, ולא התערבת בהיותם מנודים וענושים על ידי העמים הנזכרים, בכל שנה ושנה - במיוחד בתאריך זה של ט' באב, שעליו נקבע מפי הבורא יום בכיה לדורות להשמיד ולהחרים. וסיבת הדבר שהעניש לעם, הוא בגין היותם קטני אמנה - אז ביום חזרת המרגלים, שלא האמינו בדבר הבורא וגם באימרת שני הצדיקים שנשלחו לארץ ישראל, והם יהושע וכלב.
אשמח לשמוע חות דעת החברים בנידון.

אגב אעלה שוב השערתי שיש 'בני מואב והגרים' ולא 'ובני'.

[סיפרון]

יש חדשות בענין?

[מה שנכון נכון]

אם כבר הוקפץ האשכול, אציין שקינת "אליכם עדה קדושה" שנדונה לעיל הוזכרה גם בנוהג כצאן יוסף, ועם הביאור הנ"ל. וז"ל בענין ליל פסח אות ב: "דת"ב חל באותו יום שחל ראשון של פסח... (ולזה מקוננים הספרדיים בליל ת"ב ששואלין מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות וכו' הלילה הזה כולו מרור). עכ"ל.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הגר"ס מוצפי לא היה נוהג לומר קינה זו, כמו שהעיד בנו הגרב"צ הי"ו.