פורום אוצר החכמה

אוצרניק כתב:קונטרס שלם בענין זה.
http://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?158651

מחצד חקלא כתב:עי' בזוה"ק חלק ב דף קל"ה ע"א (כמדומני פרשת תרומה)
"ותולעת שני, דא איהו ט"ו באב, דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת, כמה דאת אמר (איכה ד ה) האמונים עלי תולע".
ושם "ט"ו באב איהו קיימא בחדוה על בנות ישראל".

ועי' שם כל הענין שהזוה"ק מונה אותו ביחד עם שאר הימים טובים.

בבא בתרא (קכא, א), אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו.
וכתב הריטב"א, וז"ל, בכלי לבן. פי' ללמד כי יצר הרע מסולק מהם ושהם נקיים מחטא כמה דכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ובמדרש אמרו שראוי ללבוש לבנים ביוהכ"פ על שם כך, וזהו שהיו בנות ישראל אומרות בחור שא נא עיניך וראה וכו', ולא היו חוששין ליצה"ר.
ובזוהר הק' (פרשת תרומה דף קלה עמוד א), ותולעת שני דא איהו ט"ו באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת כמה דאת אמר (איכה ד) האמונים עלי תולע.
ונראה להוסיף נופך בזה, דיש לומר דכלי לבן זה אות לסליחה ולכפרה דוגמת לשון של זהורית שמתלבן ביום הכיפורים, וכמבואר בדברי הריטב"א שם דזה סימן לנקיות מחטא, ויש להמתיק בזה דברי החת"ס (דרשות ח"א מ"ג ע"א) שכתב טעם חדש דיש שייכות גדול בין ט"ו באב ליוהכ"פ, דהנה בימי שלמה בחנוכת בית המקדש עשו שבעה ושבעה ימים חנוכת הבית, ואכלו ביוהכ"פ, ויצאה בת קול שנמחל להם אותו עון כדאיתא במו"ק (ט' ע"א), והאיך ידעו שנמחל להם אותו עון, שילדו כל נשיהם זכרים.
והנה אחרון שבישראל מגיע לנהר פרת בז' מרחשון (תענית י, א), וכשתמנה רע"א ימי עיבור (כדאיתא בנדה לח, א), נמצא שנגמרו בט"ו באב, ואז ילדו כולם זכרים, ונודע אז לרבים למפרע שנמחל להם החטא מה שאכלו ביום הכיפורים, וזהו השמחה של ט"ו באב.

ונחזור לענייננו. כבר פירשנו טעם שהיו נוהגות כן בט"ו באב למה, וכן ביום הכפורים פירשו בגמרא בפר' בתרא דתענית מפני שהוא יום סליחה וכפרה שנתנו בו הלוחות השניות ונמחל עון העגל, ובו נאמר סלחתי כדבריך, פי' ג' פעמים עלה ונתעכב בכל עלייה מ' יום. הראשון לקבל הלוחות הראשונות, אמצעים של ענין העגל, אחרונים לקבל לוחות שניות ונשלמו בעשרה בתשרי, וכן תמצא כי אלול מעובר היה, ועל זה היו מיחדים שני זמנים הללו לישא נשים לפריה ורביה שהוא קיום העולם ולכוין אדם בה למצוה ולקדושה ולטהרה, כמו אלו הזמנים. וכמו שיום הכפורים אין בו אכילה ושתיה ויצר הרי, כן יכוין אדם במצות לא לתאוה של יצר מצורף עם זה, כי האוכל ושותה בימי השמחה והמועדות הרי היא קדושה כתענית יום כפורים והיא עבודת השם ית' ונקרא קדוש.
ולכן נהגו לעשות השבת הזה אחר ט' באב ביום טוב והיא מצוה גדולה שהוא יום נחמה. ואף על פי שאינו יום טוב ממש, עשו אותו יום מקודש לכבוד השבת ביום ט"ו, ולפעמים הוא [חמשה עשר ממש] כמו עתה בזו השנה, וכל השמח בו זוכה בנחמת בנין בית המקדש, כמו שנאמר צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו. ודרשינן ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו.

וט"ו באב שבו ידעו שכלו מתי מדבר בשנת הארבעים, ומפני זה נהגו לעשות סעודה בשבת שלאחר ט' באב.

מי אנוכי כתב:או עכ"פ חיוב סעודה (כמו בר"ח)

דרומי כתב:חכמינו תיקנו בכל יום יום ובכל סעודה וסעודה את ברכת 'הטוב והמטיב'!

דבר נדיר ביותר

מקדש שביעי כל שביעי כתב:

מי אנוכי כתב:או עכ"פ חיוב סעודה (כמו בר"ח)

בראש חודש אין חיוב סעודה

בברכה המשולשת כתב:לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

מי אנוכי כתב:

בברכה המשולשת כתב:לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

תירוץ יפה!
אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??

בברכה המשולשת כתב:

מי אנוכי כתב:

בברכה המשולשת כתב:לכאורה אפשר לומר בפשטות שט"ו באב הוא יו"ט של מג"ת, ובטל עם המגילה (שלא שכמו חלק ממועדי המגילה, נותר בו זכר של אי אמירת תחנון למ"ד)

תירוץ יפה!
אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??

כי בטלה מגילת תענית, מלבד חנוכה ופורים, ולכן אין איסור הספד בימי מג"ת (מלבד אלו שהם בימים שמסיבה אחרת יש בהם איסור הספד)

בברכה המשולשת כתב:ייש"כ על ההבהרה, הבנתי עכשיו את עומק השאלה.
לכאורה, ההסבר הוא שזה היה יו"ט גדול רק כשנהגה מג"ת.
זאת אומרת, שכשהיה את הרובד הבסיסי של עצם היו"ט (מכוח מג"ת), חל על גביו הרובד הגדול של "לא היו ימים טובים" וכו'
ואז מן הסתם גם היו מציינים זאת בסעודת מצווה וכו'.
אבל בנפול הרובד הבסיסי, נופל הכל.

מי אנוכי כתב:

בברכה המשולשת כתב:ייש"כ על ההבהרה, הבנתי עכשיו את עומק השאלה.
לכאורה, ההסבר הוא שזה היה יו"ט גדול רק כשנהגה מג"ת.
זאת אומרת, שכשהיה את הרובד הבסיסי של עצם היו"ט (מכוח מג"ת), חל על גביו הרובד הגדול של "לא היו ימים טובים" וכו'
ואז מן הסתם גם היו מציינים זאת בסעודת מצווה וכו'.
אבל בנפול הרובד הבסיסי, נופל הכל.

יפה, אך מעניין שהגמ' או המפרשים לא מזכירים את מגילת תענית כלל ובחנוכה כן מזכירים.
יכול להיות שחכמים מסתמכים על מג"ת אפי' בלי שמזכירים אותה בגלל עצם הידיעה הזאת שזה כתוב במג"ת.
אך לפי הטעם שאמרתם שאין את הרובד הפנימי קשה הפוך - קשה למה לא אומרים תחנון ביום זה הרי נפל כל הטעם והתבטל ומ"ש משאר ימים טובים המוזכרים במג"ת?

בברכה המשולשת כתב:ולגבי תחנון- באמת בחלק מימי מג"ת לא אומרים תחנון.

מי אנוכי כתב:אך עדיין קצת קשה למה השו"ע לא פוסק את איסור הספד בט"ו באב שכתוב במגילת תענית כמו שפוסק בחנוכה ופורים??