שתה יין כזית האם ימשיך לשתות?

[פרי יהושע]

יש לדון מה הדין שתה יין כזית בתשעת הימים האם ימשיך לשתות עד רביעית משום ספק ברכה אחרונה ויבטל המנהג, או שיסמוך על סב"ל דסו"ס נפסק דשיעור שתיה הוא ברביעית.
ואת"ל דיש להחמיר ולהוסיף לשתות ולבטל המנהג מה הדין בסעודה מפסקת שהוא מעיקר הדין, ואם יש לו מזונות יכול לאכול מזונות ולהוסיף את היין כמש"כ הח"א, אולם מה הדין כשאין לו ולא פירות משבעת המינים וצ"ע.

[עזריאל ברגר]

יש לדון מה הדין שתה יין כזית בתשעת הימים האם ימשיך לשתות עד רביעית משום ספק ברכה אחרונה ויבטל המנהג, או שיסמוך על סב"ל דסו"ס נפסק דשיעור שתיה הוא ברביעית.
ואת"ל דיש להחמיר ולהוסיף לשתות ולבטל המנהג מה הדין בסעודה מפסקת שהוא מעיקר הדין, ואם יש לו מזונות יכול לאכול מזונות ולהוסיף את היין כמש"כ הח"א, אולם מה הדין כשאין לו ולא פירות משבעת המינים וצ"ע.

ספק ברכות להקל - זו הלכה פסוקה.
הוא רוצה להחמיר על עצמו - על זה אמרו "לא עם הארץ חסיד" ואין שום היתר לנהוג בחומרא שמובילה להקל במנהג ישראל, וכ"ש באיסורים גמורים.

[פרי יהושע]

יש לדון מה הדין שתה יין כזית בתשעת הימים האם ימשיך לשתות עד רביעית משום ספק ברכה אחרונה ויבטל המנהג, או שיסמוך על סב"ל דסו"ס נפסק דשיעור שתיה הוא ברביעית.
ואת"ל דיש להחמיר ולהוסיף לשתות ולבטל המנהג מה הדין בסעודה מפסקת שהוא מעיקר הדין, ואם יש לו מזונות יכול לאכול מזונות ולהוסיף את היין כמש"כ הח"א, אולם מה הדין כשאין לו ולא פירות משבעת המינים וצ"ע.

ספק ברכות להקל - זו הלכה פסוקה.
הוא רוצה להחמיר על עצמו - על זה אמרו "לא עם הארץ חסיד" ואין שום היתר לנהוג בחומרא שמובילה להקל במנהג ישראל, וכ"ש באיסורים גמורים.

נו נו אז יש בינינו ויכוח אמתי, אני חושב בפירוש לא כך, מנהג ישראל לא עומד במקום ספק ברכה שהיא לדעות רא' דאו' וא"כ יש כאן ספק ביטול עשה, אולם אם ניטש ויכוח זה בינינו צריך להביא ראיה, ולפחות לשאול לחכמים מה דעתם, וה' יעזרנו על דבר תורתו.

[אליהו בן עמרם]

לשאלת הרב פרי יהושע שליט"א:
למיטב זכרוני כתב בשערי תשובה בהלכות תעניות בנידון מקרה בו ברך ברכה ראשונה על דבר מאכל ונזכר שהוא בתענית, שיאכל פחות מכשיעור, ואולם נשאר בצ"ע אם בד' צומות גם נאמר כך, או שנכריע שלא יאכל כלום.
והנה לדבריו איסור האכילה בתענית איננו גובר על על איסור ברכה ראשונה לבטלה, ואם כן אולי נימא שהו"ה בביטול עשה. ואם נימא, שחמיר לאו דלא תשא שיש בברכה לבטלה מאשר ביטול מצות עשה שיש במקרה שימנע עצמו מלברך ברכה אחרונה, בל נשכח שגם האיסור דלא תשא אינו דאורייתא לכו"ע, ובכל אופן עדיף שיאכל פחות מכשיעור. ואת"ל שכוונתו לומר שאין איסור כלל באכילת פחות מכשיעור בתענית, ולכן התיר לאכול קצת כדי למנוע עצמו מאיסור ברכה לבטלה, אך לא יתיר לאכול כשיעור כדי להציל עצמו, הנה גם זה יהיה ראיה לנידון שדיברת בו, שכן כל ההיתר להציל עצמו מברכה לבטלה הוא רק בגלל שבפחות מכשיעור אולי לא עושה איסור של ביטול תעניתו, אך אם גם בכה"ג אמרינן דינא דחצי שיעור אסור, אז לא יתיר לעבור על איסור בחצי שיעור להדיא כדי להינצל מאיסור ברכה לבטלה, והו"ה להינצל מביטול עשה.
ובמחשבה שניה, העלתי לעייל שני צדדים לביאור ההיתר שלו. מצד אחד אולי רוצה לומר שאיסור ברכה לבטלה גובר על איסור חצי שיעור בתענית, ולפי זה צריך לשקול האם איסור הנובע ממנהג או מדינא דגמרא שווה לאיסור חצי שיעור בתענית או פחות ממנו.
ומצד שני, אם נימא שכוונת דבריו שבחצי שיעור בתענית אין כלל איסור, אם כן, כל מה שאפשר להתיר לאכול זה רק מה שאין בו איסור ממש, אך איסור כלשהו הנובע מנהג או מדינא דגמרא, זה לא יתיר.
הנראה לעניות דעתי בשלב זה כתבתי ותן לחכם ויחכם עוד

[אליהו בן עמרם]

מה שכתבתי:
"בל נשכח שגם האיסור דלא תשא אינו דאורייתא לכו"ע"
כוונתי לומר בעניין ברכה לבטלה שיש בזה מחלוקת למיטב זכרוני אם עבר על לא תישא דאורייתא או רק דרבנן

[פרי יהושע]

לשאלת הרב פרי יהושע שליט"א:
למיטב זכרוני כתב בשערי תשובה בהלכות תעניות בנידון מקרה בו ברך ברכה ראשונה על דבר מאכל ונזכר שהוא בתענית, שיאכל פחות מכשיעור, ואולם נשאר בצ"ע אם בד' צומות גם נאמר כך, או שנכריע שלא יאכל כלום.
והנה לדבריו איסור האכילה בתענית איננו גובר על על איסור ברכה ראשונה לבטלה, ואם כן אולי נימא שהו"ה בביטול עשה. ואם נימא, שחמיר לאו דלא תשא שיש בברכה לבטלה מאשר ביטול מצות עשה שיש במקרה שימנע עצמו מלברך ברכה אחרונה, בל נשכח שגם האיסור דלא תשא אינו דאורייתא לכו"ע, ובכל אופן עדיף שיאכל פחות מכשיעור. ואת"ל שכוונתו לומר שאין איסור כלל באכילת פחות מכשיעור בתענית, ולכן התיר לאכול קצת כדי למנוע עצמו מאיסור ברכה לבטלה, אך לא יתיר לאכול כשיעור כדי להציל עצמו, הנה גם זה יהיה ראיה לנידון שדיברת בו, שכן כל ההיתר להציל עצמו מברכה לבטלה הוא רק בגלל שבפחות מכשיעור אולי לא עושה איסור של ביטול תעניתו, אך אם גם בכה"ג אמרינן דינא דחצי שיעור אסור, אז לא יתיר לעבור על איסור בחצי שיעור להדיא כדי להינצל מאיסור ברכה לבטלה, והו"ה להינצל מביטול עשה.
ובמחשבה שניה, העלתי לעייל שני צדדים לביאור ההיתר שלו. מצד אחד אולי רוצה לומר שאיסור ברכה לבטלה גובר על איסור חצי שיעור בתענית, ולפי זה צריך לשקול האם איסור הנובע ממנהג או מדינא דגמרא שווה לאיסור חצי שיעור בתענית או פחות ממנו.
ומצד שני, אם נימא שכוונת דבריו שבחצי שיעור בתענית אין כלל איסור, אם כן, כל מה שאפשר להתיר לאכול זה רק מה שאין בו איסור ממש, אך איסור כלשהו הנובע מנהג או מדינא דגמרא, זה לא יתיר.
הנראה לעניות דעתי בשלב זה כתבתי ותן לחכם ויחכם עוד

לכא' יש לחלק טובא בין חיוב תענית שהוא או נדר, או עשה מד"ק, להכא שאיסור שתית יין הוא לכל היותר בסעודה מפסקת איסור מדרבנן.

[אליהו בן עמרם]

נא לעיין היטב בדברים שכתבתי, ואכן רמזתי לדבריך בסיפא, כפי הצד הראשון שלי, והשאלה היא איך זה משתווה לחצי שיעור בתענית. אך לפי הצד השני, עדיין יש מכאן ראיה ואין לחלק.
וה' יאיר עינינו בתורתו

[פרי יהושע]

נא לעיין היטב בדברים שכתבתי, ואכן רמזתי לדבריך בסיפא, כפי הצד הראשון שלי, והשאלה היא איך זה משתווה לחצי שיעור בתענית. אך לפי הצד השני, עדיין יש מכאן ראיה ואין לחלק.
וה' יאיר עינינו בתורתו

הרב אליהו בן עמרם

מבית מדרשך למדתי שע"ת תקס"ח א'

ושם מבואר סברא דידיה שבחצי שיעור מקיים התענית [ובמוסגר] שיש לדון בשאר תעניות ומסתמא כי יש בהן איסור אכילה, ושם לגבי ברכה ראשונה יתכן דעדיף לומר בשכמ"ל.

ולפי זה אין הנדון דומה לראיה להכא כלפי ספק ברכה אחרונה שהוא ספק דאו' לכמה שיטות, ומהצד השני מנהג או איסור דרבנן ותו לא מידי, ועדין השאלה מהדהדת ברחבי בית המדרש דפה מחפשת פתרונה וראייתה ואין!!.

בברכה מרובה לאוהבי תורתיך שאין למו מכשול

פרי יהושע

[עזריאל ברגר]

א. עד כמה שידוע לי, בכל מקום שאי אפשר להחמיר כי גם בצד השני יש קולא - נקטינן ספק ברכות להקל.
ב. האם איכא למ"ד בפוסקים שברכה אחרונה על רביעית יין היא מדאורייתא?!
ג. באותה מידה, לדעת הרמב"ם יש כאן חשש לאו ד"לא תסור", כך שמשני הצדדים יש כאן ספק של תורה (אא"כ נאמר שהיציאה מספק ברכה לבטלה יש בה גדר של "סעודת מצווה" ואינו עובר על המנהג כלל).
ד. ברור שאם יכול לאכול מאכלים אחרים שאין בהם איסור ולפטור את היין בברכתם - זה וודאי עדיף.

[אליהו בן עמרם]

נא לעיין היטב בדברים שכתבתי, ואכן רמזתי לדבריך בסיפא, כפי הצד הראשון שלי, והשאלה היא איך זה משתווה לחצי שיעור בתענית. אך לפי הצד השני, עדיין יש מכאן ראיה ואין לחלק.
וה' יאיר עינינו בתורתו

הרב אליהו בן עמרם

מבית מדרשך למדתי שע"ת תקס"ח א'

ושם מבואר סברא דידיה שבחצי שיעור מקיים התענית [ובמוסגר] שיש לדון בשאר תעניות ומסתמא כי יש בהן איסור אכילה, ושם לגבי ברכה ראשונה יתכן דעדיף לומר בשכמ"ל.

ולפי זה אין הנדון דומה לראיה להכא כלפי ספק ברכה אחרונה שהוא ספק דאו' לכמה שיטות, ומהצד השני מנהג או איסור דרבנן ותו לא מידי, ועדין השאלה מהדהדת ברחבי בית המדרש דפה מחפשת פתרונה וראייתה ואין!!.

בברכה מרובה לאוהבי תורתיך שאין למו מכשול

פרי יהושע

אכן, יפה דיברת. אך עדיין צ"ע לי האם מה שרצית לבאר בתענית שהתיר חצי שיעור כי אין דין חצי שיעור בנדר, אכן נכון. שכן, לפי מטב זכרוני שיטת הרמב"ם היא שיש דין חצי שיעור בשבועה וכמדומני גם בנדר.

ומעניין לעניין באותו עניין נסתפקתי, מה יאמר השערי תשובה באחד שברך בטעות על פרי מסויים ברכת בורא פרי העץ, והנה הסתבר לו שהוא טבל מדרבנן? הנה היה מקום להסתפק בספק שלך, האם גם אז נתיר לו לאכול חצי שיעור כדי להנצל מברכה לבטלה ומ"לא תשא".
אך עלה בליבי לומר דבר נחמד, כי בעצם גם אם יאכל חצי שיעור מן האיסור לא יציל עצמו, כיון שכבר כשברך עבר על האיסור של ברכה לבטלה, כי אין ברכה על איסורים.
ואמנם עוד צ"ע לי בזה כי לא הספקתי לעיין אם אכן צדקתי בזה.
ומכל מקום, גם אם נאמר דבר נחמד זה, אך אין זה נוגע למי שברך על מאכל והוא בתענית חובה מדרבנן, כי שם אין איסור על המאכל עצמו שנאמר בגלל זה שאין עליו ברכה, אלא היום גורם.

[פרי יהושע]

אכן, יפה דיברת. אך עדיין צ"ע לי האם מה שרצית לבאר בתענית שהתיר חצי שיעור כי אין דין חצי שיעור בנדר, אכן נכון. שכן, לפי מטב זכרוני שיטת הרמב"ם היא שיש דין חצי שיעור בשבועה וכמדומני גם בנדר.

ומעניין לעניין באותו עניין נסתפקתי, מה יאמר השערי תשובה באחד שברך בטעות על פרי מסויים ברכת בורא פרי העץ, והנה הסתבר לו שהוא טבל מדרבנן? הנה היה מקום להסתפק בספק שלך, האם גם אז נתיר לו לאכול חצי שיעור כדי להנצל מברכה לבטלה ומ"לא תשא".
אך עלה בליבי לומר דבר נחמד, כי בעצם גם אם יאכל חצי שיעור מן האיסור לא יציל עצמו, כיון שכבר כשברך עבר על האיסור של ברכה לבטלה, כי אין ברכה על איסורים.
ואמנם עוד צ"ע לי בזה כי לא הספקתי לעיין אם אכן צדקתי בזה.
ומכל מקום, גם אם נאמר דבר נחמד זה, אך אין זה נוגע למי שברך על מאכל והוא בתענית חובה מדרבנן, כי שם אין איסור על המאכל עצמו שנאמר בגלל זה שאין עליו ברכה, אלא היום גורם.[/quote]

כשמקבל ע"ע "תענית", לא שייך חצי שיעור.

"אין זה מברך אלא מנאץ", לכא' הוא רק במזיד וכוונת מרד ויש לעיין.

[עזריאל ברגר]

"אין זה מברך אלא מנאץ", לכא' הוא רק במזיד וכוונת מרד ויש לעיין.

קשור למחלוקת רמבם וראבד הלכות ברכות.

[פרי יהושע]

"אין זה מברך אלא מנאץ", לכא' הוא רק במזיד וכוונת מרד ויש לעיין.

קשור למחלוקת רמבם וראבד הלכות ברכות.

אולי לפרט? [זכור לי משהו]

[עזריאל ברגר]

"אין זה מברך אלא מנאץ", לכא' הוא רק במזיד וכוונת מרד ויש לעיין.

קשור למחלוקת רמבם וראבד הלכות ברכות.

אולי לפרט? [זכור לי משהו]

רמב"ם פ"א מהלכות ברכות הלכה יט:
יט * כָּל הָאוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאָכַל טֶבֶל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלוּ תְּרוּמוֹתָיו אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שָׁתָה יֵין נֶסֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
הראב"ד כל האוכל דבר האסור כו' עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק. כתב הראב''ד ז''ל טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם לומר שאין להם חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר האסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ''ל:

ועיין בארוכה בכס"מ ולח"מ שם, ובטושו"ע וכו'.

[פרי יהושע]

רמב"ם פ"א מהלכות ברכות הלכה יט:
יט * כָּל הָאוֹכֵל דָּבָר הָאָסוּר בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו לֹא בַּתְּחִלָּה וְלֹא בַּסּוֹף. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁאָכַל טֶבֶל שֶׁל דִּבְרֵיהֶם אוֹ שֶׁאָכַל מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלוּ תְּרוּמוֹתָיו אוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ כְּהִלְכָתָן אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת אוֹ שָׁתָה יֵין נֶסֶךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ:
הראב"ד כל האוכל דבר האסור כו' עד לא בתחלה ולא בסוף עד סוף הפרק. כתב הראב''ד ז''ל טעה בזה טעות גדולה שלא אמרו שאין מברכין אלא שאין מזמנין עליהם לומר שאין להם חשיבות קביעות הואיל ואוכלין דבר האסור והוא כעין אכילת פירות שאין להם קבע לזימון אבל ברכה תחלה וסוף למה לא יברכו הואיל ונהנו עכ''ל:

ועיין בארוכה בכס"מ ולח"מ שם, ובטושו"ע וכו'.

"ברוך מזכיר נשכחות", אמנם בין כה הדיון היה כאן עפ"י הרמב"ם. ואכן הרמב"ם כתב "בין בשגגה" אבל צריך ביאור סברתו ומקורו [והב"י כתב דבאונס מודה הרמב"ם].