יל"ע אם גם לגבי ת"ב אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל, ולכאורה כ"ש הוא, כיון שהיא אבילות ישנה. והנפק"מ בזה להרבה דברים שנחלקו בהם הפוסקים אם יש לנקוט כהמיקל. ולא מצאתי למי מפוסקי זמנינו שעמד בזה.
ועי' ב"ח יו"ד סי' שצ"ו סק"ב שהוכיח שאין אומרים הלכה כדברי המיקל לתלמיד במקום רבו, והוכיח כן מד' הרא"ש בתענית, וז"ל: "וכן כתב הרא"ש גופיה בפרק בתרא דתענית (סי' לב) בדין דבר שבצנעא כשחל תשעה באב בשבת דרבינו יצחק אור זרוע מווינא (הל' אבל סי' תלז) מחמיר ומהר"ם תלמידו (הל' שמחות סי' קנג) מיקל וסוף דבריו (של מהר"ם) מיהו נכון להחמיר כדברי מורי אפילו הוא מיקל ואני מחמיר היה לנו לעשות כדבריו וכל שכן שהוא מחמיר ואני מיקל. אלמא דאפילו באבלות ישנה ומדרבנן אין להקל מטעם הלכה כדברי המיקל באבל אלא אין הלכה כתלמיד במקום רבו כלל כו'.
ומבואר בדבריו שיש בת"ב הלכה כדברי המיקל באבל, אם לא שהיה זה תלמיד במקום רבו.
ובאמת יל"ע גם בדברים שבצינעא שהחמיר מהר"מ מטעם שרבו מחמיר, שהרי סוכ"ס פלוגתא גדולה היא בין הראשונים, שהרי הרא"ש שם והרשב"א ח"א סי' תק"כ מקילין בזה להדיא, וא"כ אף שמהר"מ מחמיר מטעם חומרת רבו, אך אולי להלכה יש להקל כיון שגם ראשונים אחרים מקילין, והלכה כד' המיקל באבל.
אשמח לשמוע דעת חו"ר דפה.