ידוע מה שהעולם מתקשה בדברי הגמ' בכתובות סו' ב' שבכה ריב"ז ואמר "אשריכם ישראל כשאתם עולים וכו' וכשאתם יורדים וכו'"
והדברים מפליאים איזה "אשריכם" הוא זה? שירידה של כלל ישראל הוא לאין שיעור.
וידוע בזה ב' הסברים עיקריים. א' על דרכו של המהר"ל וא' על דרכו של בעל היערות דבש והדברים מפורסמים ועתיקים.
אך יש להוסיף ביאור חדש בזה בע"ה [כתבתי בקיצור ותן לחכם וגו'].
בהקדם הקו' המפורסמת שכבר העירו רבותינו הראשונים ביומא נד' אהא דכשנכנסו נכרים להיכל מצאו כרובים מעורים זב"ז וכו', והוא צ"ע הלא כשאין עושין רצונו של מקום היו הכרובים פניהם איש אל הבית כמבואר בב"ב צט'. [וזכור לי בבחרותי שהיה ביתד נאמן ע"ז למעלה מעשרה תירוצים]
ואענה חלקי בע"ה,
שהנה פלא הוא שדוקא כלל ישראל הם שהכי סובלים מחורבן הבית, לעומת שאר אומות העולם. ומדוע זה כך.
והסביר הגרש"ד פינקוס, שהרי מפעל שמצליח ומרויח, הרי בני הבית מתנהלים כמו גבירים, גבינת נפוליאון כל יום וגבינה צהובה כל ערב, ויוצאים לטיול כל חודש וכו' כמנהג גבירים. אבל הפועלים? הם מקבלים את המשכורת שסיכמו איתם, גם כשהמפעל בהצלחה.
ומאידך,
כאשר ה מפעל נתקל בקשיים גדולים, מי שמרגיש זאת הם בני הבית, כבר אין גבינה צהובה, ולא קונים מה שלא מוכרחים וכו', אבל הפועלים? הם נשארים עם אותה משכורת. למה? כי מי שהוא מבני הבית, אצלו מרגישים את העליה וגם את הירידה, לפי שהם לא מקבלים משכורת, אלא הם חלק מבעל הבית.
ומובן היטב למה כלל ישראל הם המפסידים העיקריים מחורבן הבית. וקיצרתי.
ולפי זה הקב"ה אומר לכלל ישראל כשהם יוצאים לגלות,
בני חביבי,
איני זורק אתכם לגלות ככלי שאין חפץ בו. ח"ו. דעו לכם אתם תחזו בגלות דברים נוראיים שלא הסכנתם לראות. אין זה מפני שזרקתי אתכם ללא השגחה ח"ו.
רק, כיון ששכינתא בגלותא, ובעה"ב כביכול בקשיים, הרי שבני הבית סובלים יחד איתו!!!! הם לא יכולים לעמוד מהצד כמו הפועלים. וזה מה שרימז לנו הקב"ה בכך שהיו הכרובים מעורים, לאמר בגלל קירבתנו הגדולה אתם תהיו בסבל בגלות.
ולפי זה מובן מהו האשריכם. דוקא בגלל החרון אף המיוחד שיש לכלל ישראל בגלות, הרי זה מעיד על עוצמת הקשר ווכו' וקיצרתי.