בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה

[צורב מתחיל]

האם לפי מימרא זו היה הארון בקוה"ק בשעת החורבן?

[סגי נהור]

בפשטות אין מדובר בכרובים שעל הארון, עיין בגמרא ובפרש"י.

גם שמעתי פעם שהכרובים שבארון מוכרחים להיות פניהם איש אל אחיו תמיד, שהרי זה חלק מצורת הכלי ובלא"ה הכלי פסול.

[איש גלילי]

מה המניעה לומר שבעל מימרא זו סבר כמ"ד דארון גלה לבבל.

[יראה- שלם]

האם לפי מימרא זו היה הארון בקוה"ק בשעת החורבן?

שלמה המלך ע"ה עשה כרובי זהב בקודש הקדשים, ולפי משמעות המימרא שהבבליים סובבו את הכרובים בכל העיר לאמר ראו שגם הם כמונו, היה זה בכרובים אלו שלא נאמר שם שסובבו את הארון עצמו.
גם בבית שני היו כרובים מצוירין על קיר קוה"ק וגם שם היה הנסים של מעורין או לא מעורין.

[צורב מתחיל]

גם בבית שני היו כרובים מצוירין על קיר קוה"ק וגם שם היה הנסים של מעורין או לא מעורין.

היה לי מחשבה שמא מדובר בכרובים שעשה שלמה, דהיינו שגם כשנגנז הארון לא נגנז עמהם כרובים אלו. (אע"פ שהיה מקום להבין כי כל הכרובים שייכים רק כשיש ארון). ומכח זה התקשיתי למה לא עשו כן גם בבית שני.
ואתה פתרת שני השאלות, כי אכן היה כרובים גם בבית שני.
תוכל לציין לי מקור לזה?

[צורב מתחיל]

בפשטות אין מדובר בכרובים שעל הארון, עיין בגמרא ובפרש"י.

גם שמעתי פעם שהכרובים שבארון מוכרחים להיות פניהם איש אל אחיו תמיד, שהרי זה חלק מצורת הכלי ובלא"ה הכלי פסול.

א"א בת"ב להאריך, אבל כמדומה שהסתירה בפסוקים שעליהם כת' רש"י שהיה עיתים כך ועיתים כך זה בפסוקים של עשיית הארון וא"כ משמע שלא כדבריך.

[בקרו טלה]

פרשת דרכים - דרוש שלשה ועשרים
ונקדים דהנה המפרשים ז"ל תירצו לקושית הריטב"א הנזכר דאיך יתכן דבשעה שנכנסו עכו"ם להיכל ימצאו הכרובים פניהם איש אל אחיו, ואמרו שנעשה להם נס לטובה והוא ע"פ מ"ש רבותינו ז"ל שהקב"ה מצטער בצרתן של ישראל דכתיב בכל צרתם לו צר, ומטעם זה כל מקום שגלו שכינה עמהם לומר שגם הוא מצטער בצערם. והנה באותה שעה שנכנסו עכו"ם להיכל שהיתה שעת חירום, כדי שלא יעלה על דעתנו כי מאוס מאס את ישראל ובציון געלה נפשו, וכההיא דאמרינן בפרק חלק שאמרו ישראל עבד שמכרו רבו ואשה שנתגרשה מבעלה כלום יש לזה על זה כלום, וכדי לבטל סברא זו הנפסדת רצה הקב"ה להורות לנו דאכתי חביבותיה גבן והשרה שכינתו בינינו להורות שהוא מצטער בצרותינו:
ועיין בשמות רבה סדר פקודי פר' נא סי' (ג) [ד] ותראה דהשראת שכינתו יתברך הוא הוראה לעכו"ם שהקב"ה מחל לישראל עונם, ואמרינן במדרש תם עונך בת ציון אותו היום נטלו ישראל איפוכא גדולה על עונותיהם. ואפשר שכדי שידעו העכו"ם שהקב"ה נתרצה להם, הוצרך להראות לעכו"ם שהשכינה עמנו ודוק:

[יראה- שלם]

גם בבית שני היו כרובים מצוירין על קיר קוה"ק וגם שם היה הנסים של מעורין או לא מעורין.

היה לי מחשבה שמא מדובר בכרובים שעשה שלמה, דהיינו שגם כשנגנז הארון לא נגנז עמהם כרובים אלו. (אע"פ שהיה מקום להבין כי כל הכרובים שייכים רק כשיש ארון). ומכח זה התקשיתי למה לא עשו כן גם בבית שני.
ואתה פתרת שני השאלות, כי אכן היה כרובים גם בבית שני.
תוכל לציין לי מקור לזה?

גמ' יומא נ"ד ב:
אלא במקדש שני מי הוו כרובים? לעולם במקדש ראשון ומאי פרוכת פרוכת דבבי דאמר רבי זירא אמר רב שלשה עשר פרוכות היו במקדש שבעה כנגד שבעה שערים שתים אחת לפתחו של היכל ואחת לפתחו של אולם שתים בדביר ושתים כנגדן בעליה. רב אחא בר יעקב אמר לעולם במקדש שני וכרובים דצורתא הוו קיימי דכתיב {מלכים א ו-כט} ואת כל קירות הבית מסב קלע {מלכים א ו-לה} כרובים ותמרות ופטורי ציצים וצפה זהב מישר על המחוקה וכתיב {מלכים א ז-לו} כמער איש ולויות