שייף נפיק כתב:הויכוח - שכפי שנראה הוא מסתיים ב'נצחונה' של אהליבה ניתן לב להבין גודל החורבן שלא היה כמוהו וגול מכל גלות י' השבטים.
שש ושמח כתב:שייף נפיק כתב:הויכוח - שכפי שנראה הוא מסתיים ב'נצחונה' של אהליבה ניתן לב להבין גודל החורבן שלא היה כמוהו וגול מכל גלות י' השבטים.
באמת לא זכיתי להבין איך אהליבה מנצחת, הרי ודאי שאהלה סבלה יותר, שנכרתו לגמרי מעם ישראל, ולא זכו לבית שני וכו', ואיך אומרת אהליבה "דמי אהלה כי יגוני זכרתי נדדת את אחת ורבות נדדתי" וכו', ואטו היה עדיף לנו שלא ייבנה בית שני כלל ונשאר עד היום בגלות בבל?
שייף נפיק כתב:צריך להבין ענין הויכוח בין אהליבה לאהלה, מה משנה מי סבל יותר, שניהם סבלו, ומה הנידון מי סבל יותר מחבירו, ואולי כן דרך המקונן והמצטער ברוב צערו שבטוח הוא שלא שייך צער גדול יותר משלו, והוא סבל הרעה הגדולה ביותר, ומתוך הויכוח - שכפי שנראה הוא מסתיים ב'נצחונה' של אהליבה ניתן לב להבין גודל החורבן שלא היה כמוהו וגול מכל גלות י' השבטים.
ונתנו ידידים כתב:שייף נפיק כתב:צריך להבין ענין הויכוח בין אהליבה לאהלה, מה משנה מי סבל יותר, שניהם סבלו, ומה הנידון מי סבל יותר מחבירו, ואולי כן דרך המקונן והמצטער ברוב צערו שבטוח הוא שלא שייך צער גדול יותר משלו, והוא סבל הרעה הגדולה ביותר, ומתוך הויכוח - שכפי שנראה הוא מסתיים ב'נצחונה' של אהליבה ניתן לב להבין גודל החורבן שלא היה כמוהו וגול מכל גלות י' השבטים.
באמת לא משנה מי סבל יותר אלא שהוא דרך להגדיל הקינה והיגון
שייף נפיק כתב:צריך להבין ענין הויכוח בין אהליבה לאהלה, מה משנה מי סבל יותר, שניהם סבלו, ומה הנידון מי סבל יותר מחבירו, ואולי כן דרך המקונן והמצטער ברוב צערו שבטוח הוא שלא שייך צער גדול יותר משלו, והוא סבל הרעה הגדולה ביותר,
צורב מתחיל כתב:(בקינות עם פי' לב אהרן, יש מהלך שלם בקינה זו, אלא שלא התיישבו הדברים על ליבי, אולי יהנו מזה אחרים).
אבא יודן כתב:עיין עוד זוהר חדש לאיכה.
שייף נפיק כתב:וזה אשר נתחדש השנה בס"ד
צריך להבין ענין הויכוח ביניהם, מהו הענין שכל אחת מתווכחת עם השניה שצרתה גדולה, אמנם נראה, שכידוע אם יש מי שמצטער כמותו הרי מתנחם בזה, וכאן אמרו זל"ז שאין שברם דומה לזה, ואם כן אין בכלל שום שייכות בין זל"ז שתהיה נחמה מזה שאף להם אירע כך. ודוק.
וכמוש"כ ב' יג ''מה אעידך מה אדמה לך הבת ירושלים מה אשוה לך ואנחמך כי גדול כים שברך מי ירפא לך'' ועיי"ש בביאור רבינו יוסף שם טוב מה שפירש הפסוק עד"ז,
ומה שאומרת אהליבה 'ולשבעים שנה בבבל נפקדתי ושבתי לציון והיכל יסדתי'' הוא ביטוי לעומק הצער המיוחד של אהליבה, שכביכול נעשה נסיון נוסף והיא לא עמדה בו, ולשומרון – אהלה – לא ניתן כלל הזדמנות נוספת, ולהחמיץ הזדמנות של פעם שניה הוא דבר נורא יותר.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 14 אורחים