פורום אוצר החכמה

בקינה יד (אשכנז לר"א הקליר) כתוב: "הדור יזמו דעת סוד ודפקו. השבעתי אתכם שמעו ופקקו. יחד בשמעם כן נתמקמקו. ועל כפיים ספקו". משמעות הענין (וכן מפרש הרב שישא בעל 'קינות המבוארות) שחכמי הדור ניסו לדעת סוד הגאולה ולא הצליחו, והצטערו מאוד. על איזה דור מדובר? ומה אירע שם בקורות עמנו?
בצפיתי אצפה ליודעים שיודיעני.

מצאתי את זה:

הַדוֹר יָזְמוּ דַעַת סוֹד וְדָפָקוּ. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שָׁמְעוּ וּפָקָקוּ. יַחַד כְּשָׁמְעָם כֵּן נִתְמַקְמָקוּ. עַל כַּפַּיִם סָפָקוּ:
הַדוֹר יָזְמוּ דַעַת סוֹד. בכמה וכמה דורות יזמו צדיקי הדור לידע סוד הגאולה. וְדָפָקוּ. דחקו את הקץ. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שָׁמְעוּ. דכתיב בשיר השירים (ב ז): הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִַם גו' אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, ופירשו רבותינו במסכת כתובות (קיא,א) זו שבועה לישראל שלא ידחקו את הקץ שלא בעונתו ושלא ימרדו באומות כו'. וּפָקָקוּ. סתמו פיהם כפקק. יַחַד כְּשָׁמְעָם כֵּן נִתְמַקְמָקוּ. לשון עינוי בתוחלת ממושכה, כדאמר בתענית (כה,ב): לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם המתינו לו עד שיתמקמק ויצטער ואח"כ תנו לו. עַל כַּפָּיִם סָפָקוּ. כדרך הסופדים. כענין הנ"ל פירשו המפרשים, אך למה שהעלנו עד כאן שהמקונן שמר סדר זמנים, נראה דחרוזה זו היא המשך ענין דורו של חזקיהו פו], ומוסב לגמרא בפרק חלק (צד,א): בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח כו' אמרה מידת הדין כו' עשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך כו' פתחה הארץ ואמרה לפניו רבש"ע אני אומרת לפניך שירה כו' אמר שר העולם לפניו רבש"ע צביונו עשה לצדיק זה, יצאה בת קול ואמרה רזי לי רזי לי, אמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי, יצאה ב"ק ואמרה (ישעיה כד טז): בֹּגְדִים בָּגָדוּ וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ כו', ע"כ. ולפי"ז נראה: הדור יזמו דעת סוד ודפקו, הם הארץ ושר העולם והנביא שהעתירו למקום לעשות חזקיהו משיח, וגם ביקשו לידע סוד הגאולה, כדמוכח ממה שהשיב להם הקב"ה רזי לי רזי לי, ופי' רש"י בסנהדרין שם: נסתרות שלי הן ואני יודע על מה מעכב, והיינו: השבעתי אתכם שמעו ופקקו, שכיון ששמעו כך שתקו, ואזי: יחד כשמעם כן נתמקמקו על כפים ספקו, היינו דאמר נביא אוי לי אוי לי עד מתי:
פו] וכשתדקדק תמצא שכל חרוזה הזכיר בו המקונן דור מסויים וכשלא הזכיר תהיה החרוזה המשך הקודמת.

לקוח מכאן https://sites.google.com/site/rebbarn1/kinnot14

לענ"ד בפירושו שבית זה מוסב על חזקיהו לא מובן מה הוא הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם שָׁמְעוּ וּפָקָקוּ. וכי לא עשאו הקב"ה לחזקיהו משיח מפני השבועה?
לכן יותר נראה שהכוונה כפי שפירש תחילה, וכדברי מדרש זה

שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ב
רבי אוניא אמר ד' שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, ואחד בימי דיניי, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הה"ד (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת, ויש אומרים אחד בימי עמרם, ואחד בדורו של שמד, ואחד בימי בן כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים וכו'

וּפָקָקוּ אין פירושו סתמו פיהם כפקק, אלא נכשלו, כלשון הכתוב וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב (שמואל א' כה לא), או שָׁגוּ בָּרֹאֶה פָּקוּ פְּלִילִיָּה (ישעיהו כח ז).
והצער הוא כמובן על ההרוגים הרבים שהיו בכל אותן דחיקות קץ (מלבד זו של בימי עמרם, שעניינה כנראה אחר) ועל כשלון דחיקת הקץ.

יישר כחך!