עושה חדשות כתב:אגב, יש בדברי הרמב"ם תוספת ביאור בפסוק הנ"ל.
דברי הימים ב לו -
בֶּן עֶשְׂרִים וְאַחַת שָׁנָה צִדְקִיָּהוּ בְמָלְכוֹ וְאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְיָ אֱלֹהָיו לֹא נִכְנַע מִלִּפְנֵי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא מִפִּי יְיָ: וְגַם בַּמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ בֵּאלֹהִים וַיֶּקֶשׁ אֶת עָרְפּוֹ וַיְאַמֵּץ אֶת לְבָבוֹ מִשּׁוּב אֶל יְיָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: גַּם כָּל שָׂרֵי הַכֹּהֲנִים וְהָעָם הִרְבּוּ למעול לִמְעָל מַעַל כְּכֹל תֹּעֲבוֹת הַגּוֹיִם וַיְטַמְּאוּ אֶת בֵּית יְיָ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ בִּירוּשָׁלִָם: וַיִּשְׁלַח יְיָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם עֲלֵיהֶם בְּיַד מַלְאָכָיו הַשְׁכֵּם וְשָׁלוֹחַ כִּי חָמַל עַל עַמּוֹ וְעַל מְעוֹנוֹ: וַיִּהְיוּ מַלְעִבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹהִים וּבוֹזִים דְּבָרָיו וּמִתַּעְתְּעִים בִּנְבִאָיו עַד עֲלוֹת חֲמַת יְיָ בְּעַמּוֹ עַד לְאֵין מַרְפֵּא: וַיַּעַל עֲלֵיהֶם אֶת מֶלֶךְ כשדיים כַּשְׂדִּים וַיַּהֲרֹג בַּחוּרֵיהֶם בַּחֶרֶב בְּבֵית מִקְדָּשָׁם וְלֹא חָמַל עַל בָּחוּר וּבְתוּלָה זָקֵן וְיָשֵׁשׁ הַכֹּל נָתַן בְּיָדוֹ: וְכֹל כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים הַגְּדֹלִים וְהַקְּטַנִּים וְאֹצְרוֹת בֵּית יְיָ וְאֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו הַכֹּל הֵבִיא בָבֶל: וַיִּשְׂרְפוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים וַיְנַתְּצוּ אֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם וְכָל אַרְמְנוֹתֶיהָ שָׂרְפוּ בָאֵשׁ וְכָל כְּלֵי מַחֲמַדֶּיהָ לְהַשְׁחִית:
רמב"ם תשובה ו,ג -
ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה, הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו השמן לב העם הזה וגו', וכן הוא אומר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה...
ולכאו' כל זמן שהנביא ירמיה היה מתנבא על החורבן ומעורר את העם לחזור בתשובה, בהכרח לא ננעלו דלתות התשובה, וצריך לבאר אם כן מתי נגזרה גזירת מניעת התשובה.
לכאורה קושיית הרב עו''ש שישעיהו הנביא התנבא ( כמ''ש הרמב''ם) שיהיה כך לעתיד,
וזה לאחר נבואת ירמיהו.
אכן מבואר במדרש שה' חיכה כל הזמן לתשובתם.
נ''ל שהיו עשר גלויות של השכינה, ובכל גלות קשה יותר לחזור בתשובה שלימה.
( כתב רבינו יונה בתחילת שע''ת ''והתבאר בתורה כי יעזור ה' לשבים כאשר אין יד טבעם משגת ויחדשבקרבם רוח טהורה להשיג מעלת אהבתו'' הרי שתשובה שלימה מביאה לאהבת ה' . ונראה שבזה השלמת התשובה)
גם ברמב''ם מבואר שלא ננעלו דלתי התשובה, אלא ננעל הלב מלהבין דרכי ההבנה והתשובה,
( וזה לפי דרגות הריחוק מהשכינה)
( וגם י''ל ברמב''ם שאין מניחין לו לעלות בדרכי התשובה,
ולא מונעים אותו מלפרוש מהחטא עצמו,
(( וכשפורש החטא גם כשלא מבין כלל את טהרת הנפש שבריחוק מהחטא ( כי מונעין ממנו הרגשה זו)
וגם כשאינו מובטח כלל על עתיד רוחני ואמיתי, הרי יש בפרישתו מהחטא קידוש ה' כמ''ש הרמב''ם בפ''ה מה' יסודי התורה סוף הלכה י'. וי''ל שבזה יכול לזכות לתשובה, וכעין מ''ש הרמב''ם בפ''ג הלכה ב' מהל' תשובה - ''יען כי נמצא בו דבר טוב'' ))
( וכתבו הספרים, אדם שחוזר בתשובה ויש תקופה שלא מרגיש הרגשה רוחנית במעשים מתוקנים,
נחשב לו תרופה זו במקום עונש מיתה ח''ו)
מי שסבור שדברי כאן נכונים, יכול לאומרם ולהעתיקם בלא להזכיר שמי