מדוע תפילת שמו"ע אינה כוללת בנין בית המקדש?

[החושב]

בתפילת שמונה עשרה מבקשים על בניין ירושלים. ועל השראת השכינה בתוכה.
אבל מדוע אין הזכרה מפורשת של בנין בית המקדש (או, לחילופין, הורדתו מן השמים)?
בוודאי אפשר לומר שבנין ירושלים השלם כולל בנין הבית. אבל עם כל זה, מדוע זה לא מוזכר במפורש?

[יהודי טבעי]

בית המקדש כולל כמה עניינים, הן כחלק משלימות בניין ירושלים, שעיקר בניין ירושלים הוא בית המקדש, ועל זה מבקשים בברכת בונה ירושלים,
ועוד יש בבית המקדש את חלק העבודה והשראת השכינה, ועל זה מבקשים בברכת רצה והשב את העבודה לדביר ביתך וכו' ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים.

[ישא ברכה]

בעז"ה

א. ברור שכשמתפללים ולירושלים עירך ברחמים תשוב הכונה שהקב"ה ישוב לשכון בתוך ירושלים, ובתוך ירושלים הקב"ה שוכן ומתגלה בבית המקדש, רק יש להעיר למה להכליל את בית המקדש בתוך ירושלים, אפשר לדבר על בית המקדש לחוד.

ופעם שמעתי מר' יצחק שלמה זילברמן הארה ויש בה לבאר גם הערה זו, שיש להבין את הדגש על ענין ירושלים בתנ"ך, הלוא לכאורה עיקר הענין הוא בית המקדש שהוא המקום שבחר ה' להשרות שכינתו, וירושלים היא בסך הכל המקום הקרוב ביותר לבית המקדש, ולמה כשמדברים על שכינת ה' בישראל, בדר"כ הנוסח בנביאים שהקב"ה נמצא בירושלים ומדברים על כלל העיר, ולא מציינים דוקא את בית המקדש.

וביאר שבית המקדש הוא מקום השראת השכינה בו בורא עולם מתגלה ומופיע לעמו, ושם מקום העבודה והדביקות לפניו ית', אבל בבית המקדש לא חיים כל הזמן אלא יהודי עולה אליו בזמנים מסוימים ומתמלא ידיעת הבורא וקרבת ה' עצומה, אבל ירושלים זו העיר שבה בני ישראל היו מתגוררים, והיה שם מצב תמידי שיהודי חי לפני ה', וזו מעלת העיר. והתכלית של בית המקדש היתה ליצור מצב לכל עם ישראל שהיהודי חי לפני ה' כל הזמן מכח הזמנים שהוא שם. לכן העיר ירושלים היא הסמל והמהות של עם ישראל כי מסמלת את העובדה שעם ישראל עומדים לפני הבורא ית' תמיד.

(והוסיף להמשיל עוד, כל יהודי קורא כל יום קריאת שמע ערבית ושחרית כדי לדעת ולזכור שיש בורא עולם והוא אלוקינו וכו', וברור שהמטרה של שתי הקריאות הללו היא כדי שהאדם יזכור כל היום כולו את הקב"ה).

[החושב]

ישר כוח!
אולי זה דומה לכיוון שחשבתי עליו: בית המקדש באשר הוא השלמת צורת ירושלים מבטא יותר את העניין של 'ושכנתי בתוכם' (לעומת בית המקדש כמקום השראת השכינה בפני עצמו - כלומר, שאינו קשור במהותו למדורם של ישראל).

[דעת נעימה]

בעז"ה

ופעם שמעתי מר' יצחק שלמה זילברמן הארה ויש בה לבאר גם הערה זו, שיש להבין את הדגש על ענין ירושלים בתנ"ך, הלוא לכאורה עיקר הענין הוא בית המקדש שהוא המקום שבחר ה' להשרות שכינתו, וירושלים היא בסך הכל המקום הקרוב ביותר לבית המקדש, ולמה כשמדברים על שכינת ה' בישראל, בדר"כ הנוסח בנביאים שהקב"ה נמצא בירושלים ומדברים על כלל העיר, ולא מציינים דוקא את בית המקדש.

וביאר שבית המקדש הוא מקום השראת השכינה בו בורא עולם מתגלה ומופיע לעמו, ושם מקום העבודה והדביקות לפניו ית', אבל בבית המקדש לא חיים כל הזמן אלא יהודי עולה אליו בזמנים מסוימים ומתמלא ידיעת הבורא וקרבת ה' עצומה, אבל ירושלים זו העיר שבה בני ישראל היו מתגוררים, והיה שם מצב תמידי שיהודי חי לפני ה', וזו מעלת העיר. והתכלית של בית המקדש היתה ליצור מצב לכל עם ישראל שהיהודי חי לפני ה' כל הזמן מכח הזמנים שהוא שם. לכן העיר ירושלים היא הסמל והמהות של עם ישראל כי מסמלת את העובדה שעם ישראל עומדים לפני הבורא ית' תמיד.

פשוט רעיון גשמעקט, יישר כח.

קראתי פעם רעיון המקשר זאת לטהרה מול קדושה.

[ונתנו ידידים]

אפשר לומר בנוסח אחר יותר בריסקאי.
מקום השראת השכינה הוא בירושלים כי היא נבחרה להשראת השכינה ולבנין מקדש כמבו' בספרי. המקדש לא נבחרה אלא שזוהי צורת ההשראה ע"י שיבנו בית לשמי, ובקיצור השכינה שורה בהבית שיבנו לה בירושלים.
וכלפי שאלת פותח האשכול אפש"ל עד"ז שעצם בקשת השכינה הוא הבקשה על בנין המקדש כי ליכא ענין מיוחד לבנין המקדש רק שיהי' בית להשכינה לשרות ונמצא שחלק של מילוי הבקשה שתשרה השכינה הוא עי"ז שייבנה המקדש ותוכל להיות שם.

[החושב]

ישר כח.
נושא שלפי דעתי קשור לזה מאוד - פתחתי ב'בית המדרש' viewtopic.php?f=17&t=41127&p=473001