דרוש לתשעה באב / אני עתיד לבנותה באש

הלכות, חקרי מנהג, ומאמרים לעיון ולהורדה.
נוטר הכרמים
הודעות: 4627
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

דרוש לתשעה באב / אני עתיד לבנותה באש

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ב' יולי 23, 2018 11:50 pm

[א] כתיב באיכה (ד, יא), כִּלָּ֤ה ד' אֶת־חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ.

איתא בבבא קמא (ס, ב), כי תצא אש ומצאה קוצים - תצא מעצמה, שלם ישלם המבעיר את הבערה. אמר הקדוש ברוך הוא עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון, שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה, ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה... חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

והנה רעיון זה אנו אומרים גם בתפילת נחם בתשעה באב, כי אתה ד' באש הצתה ובאש אתנה עתיד לבנותה כאמור ואני אהיה לה וגו'.

וצ"ב טובא ענין זה, מהו ענין הבנין באש, ומהי ההגדרה של 'חומת אש'. וביותר, שגם אם נבין תוכן הענין של 'חומת אש' ובנין באש, היאך זה משתייך לאש של החורבן שהיא אש מכלה ושורפת, מה שאין כן חומת אש אינה שורפת ומכלה, אלא אדרבה תפקידה הוא להגן מכל צרה כמו חומה בצורה סביב.

ועוד יש להתבונן במה שמצינו בדברי רש"י בסנהדרין (ע, ב), וז"ל, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו - מדת הקדוש ברוך הוא: באיזמל שהוא מכה בו הוא מרפא, נס בתוך נס כמו ויצת אש בציון (איכה ד) וכתיב (זכריה ב) ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב.

ובדומה לזה איתא בדברי המדרש (איכה רבה פרשה א), חטאו באש, דכתיב (ירמיה ז') הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש, ולקו באש, דכתיב ממרום שלח אש, ומתנחמין באש, דכתיב (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב.

ויש להבין מהו ענין התקנה באש והתנחומין באש.

[ב] איתא בקידושין (לא, ב), איסתייעא מילתיה ודרש אבימי מזמור לאסף. ופירש"י, איסתייעא מילתא - בעודו גחין לפניו שהבין במדרש מזמור אחד שבספר תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן לדורשו. וי"מ שמקרא זה לבדו דרש מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך וגו' קינה לאסף מיבעי ליה ודרש כך שאמר אסף שירה על שכילה הקדוש ברוך הוא חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון (איכה ד).

ולכאורה צ"ב, אטו בית המקדש אינו אלא 'עצים ואבנים' והרי הוא המקום המיוחד להשראת השכינה ומקור כל הטוב והשפע שבעולם, ומחמת שנחרב בית מקדשנו באו עלינו כל הצרות והשמדות, וניטלה כל ברכה, וכתיב 'מלכה ושריה בגויים אין תורה', ולמה נחשב זה רק ל'עצים ואבנים' גרידא.

[ג] ונראה הביאור בכל האמור, בהקדם דברי הזוה"ק (פרשת בראשית דף כח עמוד א), וז"ל, ויבן ד' אלהים את הצלע הכא אתרמיז רזא דיבום דאמרו ביה כיון שלא בנה שוב לא יבנה הדא הוא דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו אבל לגבי קודשא בריך הוא אתמר ביה ויבן ד' אלהים אבא ואמא בני לה לגביה הדא הוא דכתיב בונה ירושלם ה'... ועלה אתמר ואני אהיה לה נאם יי' חומת אש סביב, ובגין דא בטורא דא אתבני בי מקדשא על ידא דקודשא בריך הוא יהא קיימא לדרי דרין ועליה אתמר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון דקדמאה אתבני על ידא דבר נש והאי על ידא דקודשא בריך הוא ובגין דא אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו.

ובפסיקתא רבתי (פיסקא לה - רני ושמחי) איתא, דבר אחר רני ושמחי בא וראה מה כתיב למעלה מן הענין ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה, [מה] ואני, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני וכל פמליא שלי נעשים לה חומה לירושלים לעתיד לבא ואני מצוה לה מלאכים לשומרה שנאמר על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים (ישעיה ס"ב ו'), וכי מאחר שהאש מוקף לה מי יכול להכנס [בתוכה] אלא לעתיד לבא צדיקים מהלכים באש כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצינה והיא עריבה עליו, ואם תמיהה אתה בדבר הזה, בא והסתכל בחנניה מישאל ועזריה, שבשעה שהטילם נבוכדנצר לתוך הכבשן האש היו מהלכים בה כאדם שהוא מהלך בחמה ביום הצינה והיא עריבה עליו.

והיינו שישנו חילוק מהותי בין מציאות בתי המקדש הראשון והשני שהיו מעשי ידי אדם, ולכך נחשבים לעצים ואבנים, לבין מציאות בית המקדש השלישי שתבנה על ידי הקב"ה בעצמו. כל מציאות החורבן והכילוי ע"י האש היה מחמת שהבנין היה מעשה ידי אדם, והיה רק מקום להשראת השכינה, ולכן נחשב שהקב"ה כילה חמתו בעצים ובאבנים, שהם היו הכלי והמקום להשראת השכינה.

אולם בית המקדש השלישי העתיד בב"א היה ע"י הקב"ה עצמו ולכן יהיה בבחינת חומת אש, שלא יהיה שייך בו חורבן ח"ו, ויהיה עשוי כביכול מאש.

ולכאורה ניתן לבאר הביטוי 'חומת אש סביב', כי אמנם גם בבתי המקדש הראשון והשני ובמשכן תוכו היה רצוף אהבה – השראת השכינה, אמנם הבנין החיצוני היה עשוי מעצים ומאבנים, ואילו בית המקדש השלישי יהיה בבחינת חומת אש סביב, שגם הכלי והחיצוניות יהיה עשוי מאש שהוא נצחי ואינו מתכלה.

וזהו ענין התקנה באש, שהרי כל החורבן נגרם מחמת סילוק השכינה מתוך בית המקדש, וכמו דאיתא בסנהדרין (צו, ב), נפקא קלא ואמר שוור בר שוור. נבוזראדן, שוור, דמטא זימנא דמקדשא חריב והיכלא מיקלי. פש ליה חד נרגא, אתא מחייה בקופא ואיפתח, שנאמר יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות, הוה קטיל ואזל עד דמטא להיכלא. אדליק ביה נורא, גבה היכלא. דרכו ביה מן שמיא, שנאמר גת דרך ה' לבתולת בת יהודה. קא זיחא דעתיה. נפקא בת קלא ואמרה ליה עמא קטילא קטלת, היכלא קליא קלית, קימחא טחינא טחינת. ויעוי' מהרש"א ח"א שם דהיינו ענין סילוק השגחה.

ומה"ט נחשב שהקב"ה הבעיר את ההבערה והצית אש בציון, והתקנה היא בכך שתהיה מציאות שכביכול בנין בית המקדש עצמו לא יהיה כלי חיצוני מעצים ומאבנים, אלא גם הבנין עצמו יהיה מן הפנים – מהשראת השכינה.

וזהו ענין 'בדבר שנתקלקלו בו נתקנו', וכמ"ש מהרש"א שם שממכה עצמה מתקן רטיה, שהמכה היתה ע"י סילוק השכינה, והרטיה היא עי"ז שהבנין ג"כ עשוי מהשראת השכינה.

[ד] והנה אין לנו השגה ב'אש' הרוחנית שהיא תהא חומרי הבניה של בית המקדש השלישי, אך בדרשות רבינו החת"ס (ח"ב דף שלט) גילה לנו שהבכיה והצער של אבלי ציון המתאבלים על חורבן בית המקדש זה עצמות הבניה, וכשיגמר הבנין ויושלם ירד שלם מן השמים.

ובשפת אמת (דברים תרל"ד) איתא בזה"ל, כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו. קשה להבין שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהי' ראוי להיות נחרב בימיהם. ונראה לפרש כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בנ"י להיות ראוין לגאולה. כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כ"כ ראוין בזכותם בלבד לגאולה. רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בהמ"ק. והבנין נמשך כל ימי הגלות כמאמר בונה ירושלם. וז"ש שכל דור שאינו מסייע לבנינו. וז"ש שאינו נבנה בימיו שאין ימיו בכלל הבנין כנ"ל. וכל אדם בפרט ג"כ צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בהמ"ק. וכפי מה שמקבלין ע"ע עול מלכות שמים מסייעין לבנינו כמ"ש הכל מסייעין לבנינו של מלך כו'.

ולפי האמור מבואר היטב, שהרי הבנין בעצמותו זה השראת השכינה בתוכנו.

ובזה אנו מבינים יותר מה שביארו בדברי הגמ' בתענית (ל, ב), 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה', שאין כתיב כאן יזכה ויראה בשמחתה, אלא זוכה ורואה בלשון הווה, כי כבר עתה בעת אבילותו כאשר בוכה ומצטער ומשים אל לבבו את ירושלים יש בזה בחינה של ראיית שמחתה. [כך כתב בספר קהלת יצחק פרשת דברים בהערות פרחי ניסן בשם רבינו חיים מוואלאז'ין].

ולפי מה שנתבאר הרי ה'זוכה ורואה' הוא בכך שבאבילות ובדמעות ישנה את הבניה של בית המקדש שזה ריבוי של השראת השכינה.

ההוא דאמר
הודעות: 1037
הצטרף: ד' נובמבר 29, 2017 4:09 am

Re: דרוש לתשעה באב / אני עתיד לבנותה באש

הודעהעל ידי ההוא דאמר » ג' יולי 24, 2018 1:16 am

יישר כח על הדרוש הנפלא, אשר תוכו רצוף אהבה, באהבתה של תורה, ברוחב הידיעות הבלולים יחדיו כאשים ומנחה.
אני כשלעצמי, נהגתי לפרש את דברי הגמ' עצים ואבנים, כדברי הגמ' בסנהדרין צ"ו, שהוי היכלא קליא קלית, וכן הוא באיכ"ר [א, מא]
"אֶלָּא אָמְרָה יְרוּשָׁלָיִם לְבַת בָּבֶל, אִלּוּ מִמָּרוֹם לֹא עָשׂוּ בִי מִלְחָמָה אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לְהִלָּחֵם בִּי, אִלּוּ מִמָּרוֹם לֹא שָׁלְחוּ בִי אֵשׁ אַתְּ הָיִית יְכוֹלָה לִי, אֶלָּא אַרְיָא קְטִילָא קְטַלְתְּ, קִמְחָא טְחִינָא טְחַנְתְּ, קַרְתָּא יָקִידְתָּא אוֹקִידְתָּא, לְכָךְ אָמַר: מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה, מַהוּ וַיִּרְדֶּנָּה, נִסְּחָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שופטים יד, ט): וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו."

והיינו, כפירושו של הנפש החיים, שתוכנו האמיתי של בית המקדש הינו השראת השכינה, וזהו כלילת יופי של מכון הדרתו יתברך, אמנם כאשר חטאו ישראל, נסתלקה השכינה, ושוב אין זה אלא כעצים ואבנים. והשווה דברי רבינו הנפש החיים [א, ד]
כי הלא נ"נ וטיטוס לא עשו במעשיהם שום קלקול כלל למעלה כי לא להם חלק ושורש בעולמות העליונים שיהו יכולים לנגוע שם כלל במעשיהם. רק שבחטאינו נתמעט ותש כביכול כח גבורה של מעלה. את מקדש ה' טמאו כביכול המקדש העליון. ועי"כ היה להם כח לנ"נ וטיטוס להחריב המקדש של מטה המכוון נגד המקדש של מעלה. כמו שארז"ל (איכה רבתי) קמחא טחינא טחינת. הרי כי עונותינו החריבו נוה מעלה עולמות עליונים הקדושים. והמה החריבו רק נוה מטה. וזהו שהתפלל דוד המע"ה יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות. ביקש שיחשב לו כאלו למעלה בשמי מרומים הרס. אבל באמת לא נגעו שם מעשיו כלל כנ"ל:


להשלמת היריעה, יעויין עוד באיכה רבתי [ד, יד] על דרך זה:
מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ גּוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ, לָא הֲוָה קְרָא צָרִיךְ לְמֵימַר אֶלָּא בְּכִי לְאָסָף, נְהִי לְאָסָף, קִינָה לְאָסָף, וּמָה אוֹמֵר מִזְמוֹר לְאָסָף, אֶלָּא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה בֵּית חֻפָּה לִבְנוֹ וְסִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ וְצִיְּרָהּ, וְיָצָא בְּנוֹ לְתַרְבּוּת רָעָה, מִיָּד עָלָה הַמֶּלֶךְ לַחֻפָּה וְקָרַע אֶת הַוִּילָאוֹת וְשִׁבֵּר אֶת הַקָּנִים, וְנָטַל פַּדְגּוֹג שֶׁלּוֹ אִיבּוּב שֶׁל קָנִים וְהָיָה מְזַמֵּר. אָמְרוּ לוֹ, הַמֶּלֶךְ הָפַךְ חֻפָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְאַתְּ יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, אָמַר לָהֶם מְזַמֵּר אֲנִי שֶׁהָפַךְ חֻפָּתוֹ שֶׁל בְּנוֹ וְלֹא שָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל בְּנוֹ. כָּךְ אָמְרוּ לְאָסָף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֶחֱרִיב הֵיכָל וּמִקְדָּשׁ וְאַתָּה יוֹשֵׁב וּמְזַמֵּר, אָמַר לָהֶם מְזַמֵּר אֲנִי שֶׁשָּׁפַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמָתוֹ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְלֹא שָׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ.


חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 4 אורחים