פורום אוצר החכמה

זוג שהתגיירו שאלו אם מותר להם להתחתן בשלושת השבועות ורב מפורסם פסק שאסור אבל התיר להם רק קידושין בלי נישואין ולא דמי למחזיק גרושתו שמותר בשלושת השבועות כי קטן שנולד חמיר טפי וזה לכאורה תמוה כי סוף סוף אין כזו שמחה.

ישוע הסיפור בר' אברהם מצכנוב שאמר בנוגע לבישול בכלי שני שאם התורה פוסקת שזה לא מבשל, כיצד יתכן להגיד שזה חם [הרבי מקוצק אמר על זה מי יכולל להידמות לאיש קדוש כזה שכל מעשיו ע"פ תורה].
כנ"ל ניתן לומר כאן, אין הדברים נוגעים כלפי כל אדם אם יש לו שמחה או לא, כיון והתורה חשבה אותם כקטן שנולד הוי הנישואין שלהם גמורים כנישואין שלא היה קודם לכן, ולא נכנסים להרגשות העצמיות אם יש שמחה או לא, מבחינת התורה הנישואין העכשווים שלהם הם כחדשים וגורמים שמחה.
ותו בעיינו נראה, וכי חסר ל"ע מקרים של אנשים שהתחתנו ע"מ להתגרש ביודעין לאחמ"כ מכל סיבה שהיא, ואסור להם להתחתן בשבועות אלו [לפסק הרמ"א, ולב"י בתשעת הימים] אף ששמחתם אינה שלימה כשל כל חתן וכלה.

יכולים להתגייר על דעת להיות ספרדים ואז יהיה להם יותר קל.

קראקובער כתב:זוג שהתגיירו שאלו אם מותר להם להתחתן בשלושת השבועות ורב מפורסם פסק שאסור אבל התיר להם רק קידושין בלי נישואין ולא דמי למחזיק גרושתו שמותר בשלושת השבועות כי קטן שנולד חמיר טפי וזה לכאורה תמוה כי סוף סוף אין כזו שמחה.

א. מדינא דגמרא מותר לארס (לקדש) אפילו בתשעה באב עצמו, אבל בדורותינו נזהרים שלא לקדש כ"א בשעת החופה.
ב. אכן יש דיונים בהלכה בשאלה זו האם גר שנתגייר הוא ואשתו הוי כמחזיר גרושתו, ונפק"מ גם לשאלת "חתן שפירסה כלתו נדה" אם מותרים בייחוד, וכמדומני שנוהגים להחמיר לכתחילה.

שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסט סעיף ט: גר שנתגייר ואשתו עמו, צריכים לפרוש זה מזה ג' חדשים, להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה. הגה: ואם אינו רוצה לקיימה, אין צריכה גט אלא יוצאה ממנו בלא גט (נ"י פ' נושאין על האנוסה).
פתחי תשובה יורה דעה סימן רסט ס"ק ב: צריכים לפרוש עיין בדגול מרבבה שכתב דאם היא זקינה אין צריך הפרשה ואף שהח"מ באה"ע סימן י"ג סק"ד נסתפק בזה היינו בנתגיירה היא ונשאת לאחר אבל בנתגיירו שניהם ונשארו יחד א"צ הפרשה ע"ש. עוד כתב שאחר שלשה חדשים כשמחזירה א"צ שבעה נקיים אם לא פרסה נדה בינתיים ואף שכתוב לעיל סוף סימן קצ"ב שמחזיר גרושתו צריכה ז"נ שאני התם שגירשה לחלוטין משא"כ הכא ע"ש.
בפשטות משמע מכאן שבזוג גרים יש פחות שמחה וחידוש ממחזיר גרושתו, שאף אין דם חימוד.

דרומי כתב:יכולים להתגייר על דעת להיות ספרדים ואז יהיה להם יותר קל.

מר"ח לכו"ע אסור מעיקר הדין אם כי בערוה"ש מביא יש מי שאומר שאם לא קיים פו"ר מותר ובאנו למחלוקת ר"י ור"ל בהיה לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר.

קראקובער כתב:זוג שהתגיירו שאלו אם מותר להם להתחתן בשלושת השבועות ורב מפורסם פסק שאסור אבל התיר להם רק קידושין בלי נישואין ולא דמי למחזיק גרושתו שמותר בשלושת השבועות כי קטן שנולד חמיר טפי וזה לכאורה תמוה כי סוף סוף אין כזו שמחה.

ולהעיר: משב"ז א"א תקנא,ט מסתפק אי שרי להחזיר גרושתו מר"ח מנחם אב עד התענית.

מרן החזון איש (יו"ד צט, ד) מסתפק בגיורת שיש לה ווסת מימי גיותה, אי הוי וסת לאחר גירות

ועיי"ש שבהמשך דבריו כתב בזה הלשון:
"והעיקר נראה, דהטומאה והטהרה יפעלו גם בטבע, וימי הטהרה הם בעצמותם אינם אות לראיית יום הזה בימי טומאתה, כי הטבע תלויה במזל על פי השגחת ד', ואף אם ראתה ראייה שאינה מטמאה לא תראה ראייה המטמאה".

הדמיון ברור,

צ'חנוב ובני ברק נפגשו

להחזיר גרושתו שממנו דנים כאן ק"ו מותר בספירת העומר
ולמיטב זכרוני לגבי מר"ח אב המ"ב מסתפק.

תורה מפוארת כתב:ישוע הסיפור בר' אברהם מצכנוב שאמר בנוגע לבישול בכלי שני שאם התורה פוסקת שזה לא מבשל, כיצד יתכן להגיד שזה חם [הרבי מקוצק אמר על זה מי יכולל להידמות לאיש קדוש כזה שכל מעשיו ע"פ תורה].
כנ"ל ניתן לומר כאן, אין הדברים נוגעים כלפי כל אדם אם יש לו שמחה או לא, כיון והתורה חשבה אותם כקטן שנולד הוי הנישואין שלהם גמורים כנישואין שלא היה קודם לכן, ולא נכנסים להרגשות העצמיות אם יש שמחה או לא, מבחינת התורה הנישואין העכשווים שלהם הם כחדשים וגורמים שמחה.
ותו בעיינו נראה, וכי חסר ל"ע מקרים של אנשים שהתחתנו ע"מ להתגרש ביודעין לאחמ"כ מכל סיבה שהיא, ואסור להם להתחתן בשבועות אלו [לפסק הרמ"א, ולב"י בתשעת הימים] אף ששמחתם אינה שלימה כשל כל חתן וכלה.

יש לציין לדברי התוספת ביבמות:

רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה. אע"ג דלענין כמה דברים אמרינן (לעיל כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר: