בשולחן ערוך (סימן תקנה סעיף א):
נוהגים שלא להניח תפילין בתשעה באב שחרית, ולא טלית, אלא לובשים טלית קטן תחת בגדיו בלא ברכה; ובמנחה מניחים ציצית ותפילין, ומברכים עליהם.
טעם המנהג שלא להתעטף בטלית מובא בכל הפוסקים (מג"א וביאור הגר"א ומשנ"ב ועוד) דהיינו ע"פ המדרש דדריש הפסוק באיכה 'בצע אמרתו' – בזע פורפירא דיליה דהיינו הטלית.
ויש לנו להבין מהי המשמעות של קריעת הטלית ע"י הקב"ה, והיאך זה מתקשר לכך שאין אנו מתעטפים בטלית, וביותר, שהרי לובשים טלית קטן תחת בגדיו, ובע"כ שיש כאן ענין מיוחד בעיטוף של טלית ולא בלבישה, ומה עניינו כנגד קריעת טליתו של הקב"ה.
ודבר זה כבר נפתח בגדולים, בדברי הרא"ש בתענית (פ"ד סי' לז) נראה דהיינו כמין פשרה שאין בטוחים בצדקת מנהג זה לבטל המצוה דאורייתא של ציצית, וז"ל,
ועוד כתב רבינו מאיר ז"ל אבל ציצית נהגו קדמונינו בכל ארץ אשכנז שלא להתעטף בציצית בתשעה באב ואסמכוה אקרא דכתיב (איכה ב) בצע אמרתו ואמרינן במדרש איכה בזע פורפרין דידיה. ואין מזה שום ראיה. ויש שאינם רוצים לשנות המנהג וגם אינם רוצים להיות בלא ציצית ומתעטפין בטלית קטן תחת בגדיהם.
וכ"כ בספר המנהגים (קלויזנר; סימן קלז):
ולמחר אין מתעטפין בציצית דאמרינן באיכה רבתי בצע אמרתו בצע פורפירא דידיה. ונראה לי דטעות דמנ"ל דהוא על ציצית בטלית נאמר, ועוד א"כ לא נתפלל דכתיב ושתם תפילתי, ועוד לא יהא אלא כאבל ביום ראשון והוא חייב בכל המצוות אפי' בתפילין.
ובהגהות שם:
וז"ל תשב"ץ... ולא היה מתעטף בטלית גדול בשביל המנהג, אבל בערב היה מניחו ומתעטף בטלית. גם טלית קטן שלו היה לובש בבקר משום בצע אמרתו ביזע פורפירא דידיה, לכך היה לובש טלית קטן לפי שאין נראה לעולם, עכ"ל.
אולם בכמה מן הקדמונים משמע שעיקר המנהג מעיקרא היה רק על טלית ולא על בגד ט"ק, יעויין בספר הרוקח סי' שי ורבינו ירוחם נתיב יח ועוד.
ולשון ספר המנהגים הנ"ל הועתק בספר מהרי"ל, ושם הוסיף עוד:
ואנו נוהגין דאין מתעטפין בציצית ואין מניחין תפילין בט' באב עד המנחה. מהר"י סג"ל היה לובש בט' באב סרבל רע וגרוע ולא הטוב המיוחד לו לבה"כ שלא להפסידו בישיבת הקרקע, ובמנחה החליף מן הגרוע אל הטוב.
ולכאורה נראה בכוונתו שמהרי"ל מצא את הרמז ללבוש גם בהחלפת לבושו אל הטוב, וצ"ע.