פורום אוצר החכמה

האם יש לדקדק מדרי רבינו האר"י כאן שיש לומר נחם רק במנחה כ"כ בס' פדה את אברהם (מונסה)בשם חכמי הישיבה, מה דעת החו"ר?
שער הכוונות - דרושי חג השבועות דרוש א
"ענין ט"ב מה שנהגו ביום ט"ב במנחה לומר פסוקים של נחמות וגם לקום ולשבת על הספסלים למעלה ואדרבא נראה מן התלמוד בבלי כי לעת ערב הציתו אש בהיכל ביום ט"ב ונשרף בעת המנחה וכפי"ז היה ראוי להחמיר במנחה יות' מבשחר אבל הענין יובן במה שדרשו בגמרא ע"פ מזמור לאסף אלהי' באו גוים כו' והקשו מזמור קינה מבע"ל ותי' כי בתחי' התחילו האויבים להרוג את בני ישראל ואז חשבו ישראל שלא יהיה ח"ו תקומה למפלת' ויכלו ח"ו בחרב האויבים ובראותם שהציתו' אש בהיכל לעת ערב שהוא זמן המנחה אז אמרו מזמור ושמחו שמח' גדולה וקבלו נחמה כי אם ח"ו לא היה הקב"ה משליך חמתו על העצים ועל האבנים לא היתה תקומה לשונאי ישראל וכמשז"ל כלה את חמתו ויצת אש בציון. ונמצא כי לעת מנחת ערב שהציתו אש בהיכל אז אמרו ישראל מזמור וקבלו נחמה על צרתם א"כ המנהג הנז' הוא טוב ונכון. ונלע"ד ששמעתי ג"כ ממוז"ל טעם אחר והוא כי אז במנחת ט"ב נולד המשיח הנקרא מנחם כנז' במדרש איכה רבתי."

נחם הוא קבלת נחמה או בקשה על הנחמה

לכאורה לדעת השו"ע שאומרים נחם בכל התפילות כיון שהוא בקשה על הנחמה והוא מענין ת"ב כמו הזכרה בשאר מועדים
וא"כ לכאורה אין שום הוכחה מדברים הנ"ל
ומסתמא גם אתה בשאלתך כוונת לזה

ומנהגינו מימות ראשונים לומרה בבונה ירושלים שבתפלת מנחה בלבד (הל' ריצ"ג ח"א עמ' כד, וכן כתבו עוד ראשונים).
כל ימי תמהתי למה נהגו שאין אומרים נחם אלא בתפלת המנחה כיון דקאמר יחיד בתשעה באב צריך להזכיר מעין המאורע מסתמא בכל התפלות קאמר ערבית ושחרית ומנחה כמו ראש חדש פורים ותענית. (רא"ש תענית ד לד)
והרב דוד אבודרהם (עמ' רנז) כתב שהוא מחלוקת בין רב עמרם (סדר רב עמרם ח"ב סי' צח) ורבינו סעדיה (עי' סדור רס"ג עמ' שי"ח הערה 16) ושפשט המנהג כדברי רבינו סעדיה שאינו אומר אותו אלא במנחה ונראה לי שטעם רבינו סעדיה משום דלעת ערב הציתו בו אש (עיי' תענית כט.) הלכך באותה שעה מזכירין שפלות ירושלים ואביליה ומתפללין על תנחומיה וזה לשון הריטב"א בתשובה (סי' סג) לענין נחם בתשעה באב דעתי דכיון דמשום המאורע אמרינן ליה על פי הירושלמי אומרו בכל תפלותיו ערבית שחרית ומנחה ככל מעין המאורע שבכל מקום אלא שבערבית ושחרית שהוא כמי שמתו מוטל לפניו ואינו בנחמה אומרים רחם ולמנחה אומרים נחם שדומה למי שנקבר מתו ומכל מקום שליח צבור אינו אומרו אלא במנחה כמו שנהגו עכ"ל: (ב"י או"ח תקנז)

מנהג בני איטליה לאומרה בכל התפילות.

בספר נחמת ציון להגרב"צ מוצפי כתב בשם סידור הרש"ש לומר נחם בשחרית רק בחזרת הש"צ ובמנחה גם בלחש,וכ"כ בספר בדברי שלום בשם רבו מהריט"א.