הקדיש בט"ב לפני ההפטרה או אח"כ

[בונה ירושלים]

היום בתפילת שחרית דט"ב היה דיון מתי לומר הקדיש אם מיד אחר סיום קריאת התורה לפני ברכות ההפטרה, או אחר ההפטרה, ובלוח עתים לבינה הביא שמנהג בני אשכנז ובני עדות המזרח לומר החצי קדיש קודם ברכות ההפטרה ושכך נקטו קרוב לארבעים פוסקים עיי"ש, ולעומת זה דעת הגרע"י ז"ל שיש לשנות המנהג ושיברכו אחר ההפטרה (ומה עם הארבעים פוסקים?).

ואמר חכם אחד שהשנה נתפרסם בקובץ בית אהרן וישראל מאמר ארוך שדחה לדברי הגרע"י ותמה עליו מאוד ובפרט ממה שרצה להסתייע מתשובה הר"י מיגאש, מי בטובו יכול להעלות הדברים וייש"כ.

[יעקובי]

המאמר כבר הובא ע"י 'אורח' בקישור הבא:
viewtopic.php?f=43&t=23175#p541096

[יעקובי]

ובאמת הדברים הכתובים בספר חזו"ע בעניין זה תמוהים טובא, וכבר כתב מאן דהו שאין ספק שתלמיד טועה כתבם, ואין לתלות בוקי סריקי בגאון המחבר זצ"ל, כמצ"ב.

קדיש בט''ב.pdf

(215.93 KiB) הורד 449 פעמים

[בונה ירושלים]

ובאמת הדברים הכתובים בספר חזו"ע בעניין זה תמוהים טובא, וכבר כתב מאן דהו שאין ספק שתלמיד טועה כתבם, ואין לתלות בוקי סריקי בגאון המחבר זצ"ל, כמצ"ב.

קדיש בט''ב.pdf

יישר כח טובא, ולא ידעתי שיש על זה אשכול, ועיינתי בקובץ המצורף הנ"ל, ושם בעמ' קסה אות א' ראיתי דבר פלא שלא ניתן להאמר לפענ"ד, והנני מעתיק הדברים שכתב הרב הכותב אות באות:

"א. ראשית הביא {ר"ל הגרע"י בחזון עובדיה על ד' תעניות עמ' שפב} דברי הר"י מיגאש סי' פט המובאים לעיל אות ד', אולם בסיום דבריו העתיק {החזו"ע הנ"ל} בזה הלשון "לכך תיקנו שלא להפסיק בקדיש במנחת יום הכיפורים בין תורה לנביא, אלא יאמר הקדיש אחר ההפטרה" עכ"ל.

והנה סיום הלשון דיאמר הקדיש אחרי ההפטרה, אינם נמצאים כלל בשו"ת הר"י מיגאש שלפנינו וכן הוא בדפוס ישן וכן ובהוצאת מכון ירושלים עכ"ל הרב הכותב.

ושם המשיך לדחות ולסתור כל דברי הגרע"י ראה שם.

הנה עכשיו לא בדקתי הדברים, אבל אם נכון אמת הדבר, אזי הוא לא יאומן כי יסופר שלכאורה הגרע"י זצ"ל מעצמו הכניס שורה חדשה בתוך דברי הר"י מיגאש ומכח זה חלק על מנהג ישראל מקדמת דנא, מי יכול להסביר הדברים?

[יוצא פוניבז']

לא בדקתי בפנים, אך כנראה כוונת המעיר היתה שהדין שעולה מדברי הר"י מיגאש אינו מפורש בדבריו (אולי יש לו דרך אחרת).
זה די מצוי בספרי הגרע"י שלרוב המלאכה אשר לרגליו אינו מעתיק במדוייק, ופעמים אף מוסיף את הבנתו כחלק מן הציטוט.

[תם מה הוא אומר]

פוסק שמצטט וכותב "עכ"ל", האם זה אומר שהציטוט מדוייק בדוקא?

[ס''ט]

פוסק שמצטט וכותב "עכ"ל", האם זה אומר שהציטוט מדוייק בדוקא?

ראה בהקדמת הרמ"א לדרכי משה שכשהוא כותב 'עכ"ל' הכוונה לתורף הדברים ולא ללשון.
וכנראה בזה מנהג הגרע"י כהרמ"א.
וראה באשכול המצ"ב כמה דוגמאות לכך שהגרע"י מצטט כפי הבנתו. ויש עוד הרבה דוגמאות.
viewtopic.php?f=7&t=19904

[אישצפת]

קודם כל דבריי איני יודע על מה תדברון כי בשו"ת ר"י מיגאש שעמדי מהדורת מכון ירושלים כתוב במפורש את המילים הבאות.

ולסיבה זו תיקנו שלא לומר קדיש במנחה ביום הכפורים ובתשעה באב בין התורה לנביא

אמנם לא כתב במפורש שיאמר הקדיש אחר ההפטרה. אבל כך מובן מתוך דבריו שאם אומר קדיש בין התורה לנביא צריך לחזור ולקרא עוד בתורה.
וכעת לעצם הדברים אביא כאן מה שכתוב בילקוט יוסף ארבע תעניות עמוד תקל ואילך.

[אישצפת]

פוסק שמצטט וכותב "עכ"ל", האם זה אומר שהציטוט מדוייק בדוקא?

בחזון עובדיה לא כתב וז"ל בפתיחת הדברים ולא עכ"ל בסיום הדברים.
על כל פנים בדפוס שבספרייתי.
והעתיק את תורף הדברים והמובן מהם. ועיין בהודעתי הקודמת מה שהבאתי מדברי בנו שליט"א.

[יעקובי]

אחר המחילה, הילקו"י הנ"ל חוזר על כל הדברים התמוהים.

מה שהביא מהאו"ז והרוקח שכתבו לומר קדיש אחר ההפטרה, זה לגבי מנחה של יוה"כ כמבואר בדבריהם, אבל הם עצמם כתבו במפורש ובאופן שלא משתמע לתרי אנפי שבשחרית של ט' באב יש לומר הקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה. ומה טעם בהתפתלות? והילקו"י כתב על כך: "וכבר עמדו האחרונים על הסתירות שיש בדברי האו"ז והרוקח", אבל זו זריית חול בעיניים, ואין כאן שום סתירה בדברי רבותינו הראשונים, והחילוק הוא פשוט בין תפילת שחרית שכבר התפללו עמידה, לבין מנחה שטרם התפללו עמידה ויש צורך לעמוד בתפילה מתוך קדיש, כמבואר בדבריהם.

וכן הוא בנוגע לשאר הראשונים שהזכיר הילקו"י, כולם מדברים על מנחה של יוה"כ, ואין זה עניין לנידוננו גבי שחרית.

ומה שהביא מהרשב"ץ, זהו ציטוט מקוטע, וכוונת הרשב"ץ לדברים אחרים לגמרי, כמבואר בקובץ שצירפתי למעלה. ואדרבה הרשב"ץ עצמו כותב שם שהמנהג בכל יום שמוציאים שני ספרי תורה (שקריאת המפטיר היא חובת היום ונתקנה עליו אמירת קדיש), כמו שבת חנוכה ושבת ראש חודש, שאומרים הקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה. והובא זה גם בבית יוסף סימן רפב, וכתב שכך מנהג הספרדים. וכך באמת המנהג עד היום כידוע. וכל זה שלא כדברי החזו"ע והילקו"י הנ"ל שאין להפסיק בקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה.

ומה שהביא הילקו"י בשם הר"ד אבודרהם, שוב פעם זהו לעניין מנחה של יוה"כ, אבל בשחרית דט' באב כתב הרד"א עצמו להדיא שאומרים קדיש בין מפטיר להפטרה, והחילוק ברור כנ"ל.

[250]

פוסק שמצטט וכותב "עכ"ל", האם זה אומר שהציטוט מדוייק בדוקא?

ראה בהקדמת הרמ"א לדרכי משה שכשהוא כותב 'עכ"ל' הכוונה לתורף הדברים ולא ללשון.
וכנראה בזה מנהג הגרע"י כהרמ"א.

ראה בזה בשדי חמד כללי הפוסקים סימן טז סקס"ג. [ולפי הנראה מדבריו שם לא ידע שמחבר משפט צדק ע"ס תהלים הוא הוא מחבר ס' תיקון שבת כך שרק הוא לבדו כתב כן]

וכמדומני (ואולי אני טועה) שלא מצינו חברים לרמ"א ז"ל בזה, וחידוש שבזה נהג הגרע"י כרמ"א ולא כמרן וש"פ, ובפרט שהרמ"א הודיע לנו כן במפורש בהקדמתו לד"מ שכך דרכו כשהוא כותב עכ"ל, אבל היכן הגרע"י הודיע לנו כך?

[נחלי אפרסמון]

ועיין אורל"צ ח"ג פרק כ"ט תשובה כ"ג שהמנהג היה לברך לפני ההפטרה ואודה למי שיביא דבריו.
וכעת מצאתי שכן דעת רבי משה הלוי זצ"ל בשו"ת תפילה למשה ח"ב סימן ח"י.
וע"ע בס' ויעמוד פנחס מע"מ רמא ואילך אריכות עצומה בזה.

[יעקובי]

כן הוא גם בפשיטות בכף החיים סי' תקנט ס"ק מ, בשם כל הראשונים והאחרונים, בלא שני צדדים.

[בן שלום]

אחר המחילה, הילקו"י הנ"ל חוזר על כל הדברים התמוהים.

מה שהביא מהאו"ז והרוקח שכתבו לומר קדיש אחר ההפטרה, זה לגבי מנחה של יוה"כ כמבואר בדבריהם, אבל הם עצמם כתבו במפורש ובאופן שלא משתמע לתרי אנפי שבשחרית של ט' באב יש לומר הקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה. ומה טעם בהתפתלות? והילקו"י כתב על כך: "וכבר עמדו האחרונים על הסתירות שיש בדברי האו"ז והרוקח", אבל זו זריית חול בעיניים, ואין כאן שום סתירה בדברי רבותינו הראשונים, והחילוק הוא פשוט בין תפילת שחרית שכבר התפללו עמידה, לבין מנחה שטרם התפללו עמידה ויש צורך לעמוד בתפילה מתוך קדיש, כמבואר בדבריהם.

וכן הוא בנוגע לשאר הראשונים שהזכיר הילקו"י, כולם מדברים על מנחה של יוה"כ, ואין זה עניין לנידוננו גבי שחרית.

ומה שהביא מהרשב"ץ, זהו ציטוט מקוטע, וכוונת הרשב"ץ לדברים אחרים לגמרי, כמבואר בקובץ שצירפתי למעלה. ואדרבה הרשב"ץ עצמו כותב שם שהמנהג בכל יום שמוציאים שני ספרי תורה (שקריאת המפטיר היא חובת היום ונתקנה עליו אמירת קדיש), כמו שבת חנוכה ושבת ראש חודש, שאומרים הקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה. והובא זה גם בבית יוסף סימן רפב, וכתב שכך מנהג הספרדים. וכך באמת המנהג עד היום כידוע. וכל זה שלא כדברי החזו"ע והילקו"י הנ"ל שאין להפסיק בקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה.

ומה שהביא הילקו"י בשם הר"ד אבודרהם, שוב פעם זהו לעניין מנחה של יוה"כ, אבל בשחרית דט' באב כתב הרד"א עצמו להדיא שאומרים קדיש בין מפטיר להפטרה, והחילוק ברור כנ"ל.

חוץ מהתמיהות הנמרצות שכתובים כאן על דברי הילקוט יוסף, הרי הביאו לעיל שיש כארבעים פוסקים שכתבו שהקדיש יאמר קודם ההפטרה כנ"ל ומדוע זה בילקוט יוסף הנ"ל אינו מזכיר אפילו מקצת מהם וקיים והתעלמת?

[נחלי אפרסמון]

אחר המחילה, הילקו"י הנ"ל חוזר על כל הדברים התמוהים.

מה שהביא מהאו"ז והרוקח שכתבו לומר קדיש אחר ההפטרה, זה לגבי מנחה של יוה"כ כמבואר בדבריהם, אבל הם עצמם כתבו במפורש ובאופן שלא משתמע לתרי אנפי שבשחרית של ט' באב יש לומר הקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה. ומה טעם בהתפתלות? והילקו"י כתב על כך: "וכבר עמדו האחרונים על הסתירות שיש בדברי האו"ז והרוקח", אבל זו זריית חול בעיניים, ואין כאן שום סתירה בדברי רבותינו הראשונים, והחילוק הוא פשוט בין תפילת שחרית שכבר התפללו עמידה, לבין מנחה שטרם התפללו עמידה ויש צורך לעמוד בתפילה מתוך קדיש, כמבואר בדבריהם.

וכן הוא בנוגע לשאר הראשונים שהזכיר הילקו"י, כולם מדברים על מנחה של יוה"כ, ואין זה עניין לנידוננו גבי שחרית.

ומה שהביא מהרשב"ץ, זהו ציטוט מקוטע, וכוונת הרשב"ץ לדברים אחרים לגמרי, כמבואר בקובץ שצירפתי למעלה. ואדרבה הרשב"ץ עצמו כותב שם שהמנהג בכל יום שמוציאים שני ספרי תורה (שקריאת המפטיר היא חובת היום ונתקנה עליו אמירת קדיש), כמו שבת חנוכה ושבת ראש חודש, שאומרים הקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה. והובא זה גם בבית יוסף סימן רפב, וכתב שכך מנהג הספרדים. וכך באמת המנהג עד היום כידוע. וכל זה שלא כדברי החזו"ע והילקו"י הנ"ל שאין להפסיק בקדיש אחר המפטיר קודם ההפטרה.

ומה שהביא הילקו"י בשם הר"ד אבודרהם, שוב פעם זהו לעניין מנחה של יוה"כ, אבל בשחרית דט' באב כתב הרד"א עצמו להדיא שאומרים קדיש בין מפטיר להפטרה, והחילוק ברור כנ"ל.

חוץ מהתמיהות הנמרצות שכתובים כאן על דברי הילקוט יוסף, הרי הביאו לעיל שיש כארבעים פוסקים שכתבו שהקדיש יאמר קודם ההפטרה כנ"ל ומדוע זה בילקוט יוסף הנ"ל אינו מזכיר אפילו מקצת מהם וקיים והתעלמת?

ואח"כ יאמרו על הגריח"ס שהוא מעלים כאן נתגלה ........................

[צורבא מדרבנן]

פוסק שמצטט וכותב "עכ"ל", האם זה אומר שהציטוט מדוייק בדוקא?

ראה בהקדמת הרמ"א לדרכי משה שכשהוא כותב 'עכ"ל' הכוונה לתורף הדברים ולא ללשון.
וכנראה בזה מנהג הגרע"י כהרמ"א.
וראה באשכול המצ"ב כמה דוגמאות לכך שהגרע"י מצטט כפי הבנתו. ויש עוד הרבה דוגמאות.
viewtopic.php?f=7&t=19904

ראיתי דבריך שם אבל שם ראיתי שכתבת בנחרצות: מצאתי דבר מצער בספר חזון עובדיה (חנוכה, עמ' פה אות ה) שגרע והוסיף בלשון שו"ת אבקת רוכל כרצונו, ועשה בו כבשלו. וזה לשון החזון עובדיה שם: וכו' וכו', הרי שהעלים לגמרי הכתוב באבקת רוכל כי נידו למקילים שלא להפריש תרו"מ, ותמורת זה "שתל" בדברי האבק"ר (כבר ברישא ובעיקר בסיפא) כי נידו לנוהגים דין שביעית בפירות של גויים. ואולם כאמור להד"ם (כלומר בנוסח ובלשון האבק"ר). ע"כ לשונך, הרי שכאן אין ציטוט כפי הבנתו של הגרע"י אלא שגורע ומוסיף ועושה כבשלו, ושם באשכול ההוא אכן הובאו עוד דוגמאות כאלה שלו ושל בנו הראשל"ץ ראה שם.

[צורבא מדרבנן]

וראה עוד

viewtopic.php?f=43&t=23218&p=231708&hilit=%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%94+%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%94#p231708

[רצון]

אמר לי ח"א כי בחוברת יתד המאיר שנת תשעו חודש אב נדפס מאמר בענין זה של אמירת הקדיש אם קודם ההפטרה מי יכול להעלותו ייש"כ

[דרופתקי דאורייתא]

פוסק שמצטט וכותב "עכ"ל", האם זה אומר שהציטוט מדוייק בדוקא?

ראה בהקדמת הרמ"א לדרכי משה שכשהוא כותב 'עכ"ל' הכוונה לתורף הדברים ולא ללשון.
וכנראה בזה מנהג הגרע"י כהרמ"א.

ראה בזה בשדי חמד כללי הפוסקים סימן טז סקס"ג. [ולפי הנראה מדבריו שם לא ידע שמחבר משפט צדק ע"ס תהלים הוא הוא מחבר ס' תיקון שבת כך שרק הוא לבדו כתב כן]

וכמדומני (ואולי אני טועה) שלא מצינו חברים לרמ"א ז"ל בזה, וחידוש שבזה נהג הגרע"י כרמ"א ולא כמרן וש"פ, ובפרט שהרמ"א הודיע לנו כן במפורש בהקדמתו לד"מ שכך דרכו כשהוא כותב עכ"ל, אבל היכן הגרע"י הודיע לנו כך?

האם מרן ז"ל בבית יוסף לא נוהג וכותב "עכ"ל" על ציטוט שאינו מדוייק בלשון אלא על תוכן הדברים?!

אני זוכר שבהרבה מקומות אין הנוסח מדוקדק. ולא תמיד אפשר לתלות בנוסחאות אחרות.

והרגע נתקלתי בדוגמא שמביא "עכ"ל" ואין זה הלשון המקורית (ולענ"ד יש בה שינוי מהותי, ואכמ"ל), והנני לציינה כאן לשם דוגמא [ויבואו אחרים ויוסיפו עוד], ראה ב"י או"ח סי' פה בשם רבינו מנוח, והשווה לדברי רבינו מנוח בעצמו בספר מנוחה פ"ג מהק"ש ה"ד.

[בראנסוויל]

עיין הס'י תקנ"ט סעי' ד' בהגרעק"א :

סעיף ד בהג״ה וקורין בתורה כי תוליד. מימי תמהתי על שראיתי הנהוג שאומרים קדיש אחר שקרא השלישי בתורה קודם שאומרים ההפטרה הא מבואר דהמפטיר צריך לקרות בתורה תחלה שלא יהא כבוד ההפטרה ככבוד התורה לעלות בשביל ההפטרה לחוד אלא דמדינא השביעי הוא המפטיר דמפטיר עולה למנין הקרואים. אלא כיון דמוסיפים בשבת
(וכן ביו״ט יש דעות) עבדי׳ ככ״ע לקרות מנין הקרואים זולת המפטיר אבל עכ״פ המפטיר צריך שיקרא בתורה תחלה וא״כ אם מפסיקים בקדיש כשאומר אח״כ ההפטרה והוי כעולה להפטרה לחוד ויהי׳ הכרחי לעלות אחר לקרות בתורה ולהפטיר ומה״ט כ׳ המג״א סי׳ רפ״ב סט״ז אההי׳ דהתם יפטיר מי שעולה לז׳ ואל יאמר הקדיש אחריו וא״כ מה בין אם השביעי הוא המפטיר דאין מפסיקין בקדיש לקריאתו לאמירת ההפטרה ומה בין ט״ב דהשלישי הוא המפטיר שיאמרו קדיש ומצאתי במנהגים כתב כן לומר קדיש קודם אמירת ההפטרה וכן ראיתי בלבוש וכי הטעם שלא לומר הקדיש קודם קריאת השלישי כיון דעדיין לא נגמר מנין הקרואים. עיי״ש אבל מ״מ אינו מעלה ארוכה על אמירת הקדיש בין קריאה לאמירת ההפטרה ולא מלאני לבי לבטל המנהג, ותה״ל מצאתי היום בתשובת הר״י מינ׳ץ שנשאל על מה אין נוהגים לומר קדיש בט״ב וכן ביוה״כ במנחה אחר קריאת השלישי קודם אמירת ההפטרה והשיב כדברים הנ״ל דא״א לומר הקדיש דהוי הפסק ויהיה הכרחי לעלות עוד לקרות בתורה ולהפטיר וזהו א״א עיי״ש הנראה דהמנהג היה שלא לומר הקדיש עד שעמד השואל אמאי א״א הקדיש ולענ״ד כך הוא מעיקר הדין לומר בט״ב הקדיש אחר אמירת ההפטרה דהקדיש קאי על קריאת התור׳ וההפטרה לא הוי הפסק כמ״ש המג״א סי׳ רפ״ב סקט״ו ובמנחה ביוה״כ הקדיש שאומרים מיד אחר הקריאה לפני התיבה קודם תפלת מנחה עולה על הקריאה ומה״ט הייתי נהוג בהיותי בק״ק פרידלאנד שהמנהג שבמנחה הולכים קצתם לבהכנ״ס זוטא לקרות שם בתורה לומר קדיש אחר אמירת ההפטרה כיון דאין מתפללים שם מנחה והולכים לחזרה לבהכנ״ס הוי הפסק. ולא קאי הקדיש של תפלת מנחה על הקריאה וה״נ בט״ב שאומרים הקינות אחר הקריאה הוי הפסק הרבה וראוי לומר קדיש אחר קריאת ההפטרה.

[לב חיים]

אמר לי ח"א כי בחוברת יתד המאיר שנת תשעו חודש אב נדפס מאמר בענין זה של אמירת הקדיש אם קודם ההפטרה מי יכול להעלותו ייש"כ

באדיבות יתד המאיר מעמ' 676