פורום אוצר החכמה

לכאורה היה הדיון הזה צריך להיות חלק מהדיון הכללי על תעניות בתקופת הקורונה:
viewtopic.php?f=73&t=49924

לא ולא כי אינו נוגע בכלל עניין הקורונה אלא בדין חולה בכלליות.

לענ"ד אי אפשר לומר כדברי אותו כותב שכל מי שפטור מהתענית פטור גם משאר העינויים.

א] מפני שלא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים לומר כדבר הזה.

ב] מפני ששורשו בהנחה שעיקור האבילות מתקיים ע"י התענית, וברמב"ם מבואר דהתענית היא משום תשובה [ולא משום אבילות] וכן נפסק במשנה ברורה [שהביא רק טעם זה], ודלא כשאר ראשונים שסוברים שהיא מצד האבילות.
ואפילו לשיטת הראשונים שהתענית משום אבילות מ"מ אין כל סיבה לומר שבה תלוי שאר העינויים, וכמש"כ דלא אישתמיט לשו"א מהפוסקים לומר כן.

לחתם סופר פשיטא ליה להיפוך!

לא קרית
הכותב מזכיר ד' החת"ס, ומביא החולקים ע"ז

גל של אגוזים כתב:לענ"ד אי אפשר לומר כדברי אותו כותב שכל מי שפטור מהתענית פטור גם משאר העינויים.

א] מפני שלא אישתמיט לשום אחד מהפוסקים לומר כדבר הזה.

ב] מפני ששורשו בהנחה שעיקור האבילות מתקיים ע"י התענית, וברמב"ם מבואר דהתענית היא משום תשובה [ולא משום אבילות] וכן נפסק במשנה ברורה [שהביא רק טעם זה], ודלא כשאר ראשונים שסוברים שהיא מצד האבילות.
ואפילו לשיטת הראשונים שהתענית משום אבילות מ"מ אין כל סיבה לומר שבה תלוי שאר העינויים, וכמש"כ דלא אישתמיט לשו"א מהפוסקים לומר כן.

לגבי א] אני גם התפלאתי שהוציא הרב פסק הלכה מנידון בדרך אפשר, כי הסברא נכונה אבל כמובן צריך סמך נוסף להלכה
לגבי ב] אפשר מ"מ למשנ"ב הנ"ל?

אראל כתב:

ספרים וועלט כתב:לחתם סופר פשיטא ליה להיפוך!

הכותב מזכיר ד' החת"ס, ומביא החולקים ע"ז

אין הכותב מביא החולקים, רק מביא שיש הרבה פוסקים שפקפקו בדבריו.

מה שכתב הכותב על הערוך השלחן, 'ולא כ' שעות ושיעורים משום דחולה לא גזרו רבנן'
איך לא שתו עיניו לדברי הערוך השלחן בסוף דבריו 'ופחות מכשיעור לא שייך בט"ב שהוא מדרבנן'. והוא סברא חדשה.
כן גם בערוה"ש סי' תקמ"ט ואף מי שצריך לאכול מפני חולשתו לא יאכל סעודתו כבכל הימים אלא מאכל ומשקה לקיום גופו בלבד וכן אנו נוהגים.

ודברי האבני נזר אינם שייכים לענין, כי השואל רצה להתענות עד חצות, ועז"כ לו, שלא יתענה כלל, כי במקום חולי לא גזרו ביה רבנן, ולכן יאכל בבוקר מיד. במקום חולי ממש.

גם, הביאור הלכה בסי' תקנד ס"ו פירש להדיא 'שבזה לא נעקר התענית לגמרי' והיינו, להורות לשואל בט"ב במקום שאין המחלה חאלערי חזקה כו' שיאכל בשיעורים. (אגב, לשון הביאור הלכה הוא לשון הצמח צדק מלה במלה בתשובה).

לגבי שאר עינויים, גם זה מפורש בערוה"ש שבחסר דעה שצריך שמירה וכל מה שצריך אפילו משארי עינויים וכו'. הרי א. דמוסיף אפילו משארי עינויים, גם מטעם שצריך שמירה, והול"ל שלא גזרו ותו לא מידי, והכל מותר אין כאן לא תענית ולא עינוי. ב. בזה שמוסיף כאן אפילו משארי עינויים, ולא כתב לה בריש הסעיף לגבי חולים ומעוברות דקמיירי ביה, הרי אף דלא גזרו ביה רבנן, הוא רק לגבי התענית, ולא לגבי הענויים.

וזה שאמר במקום חולי לא גזרו רבנן, כתב בשו"ת דברי נחמיה סי' מ' בד"ה ומעתה: ר"ל גזירת התענית דווקא לא גזרו משום שעי"ז יש לפעמים חשש סכנה.

אראל כתב:

ספרים וועלט כתב:לחתם סופר פשיטא ליה להיפוך!

לא קרית
הכותב מזכיר ד' החת"ס, ומביא החולקים ע"ז

מי חולק?

אהרן תאומים כתב:אפשר מ"מ למשנ"ב הנ"ל?

סי' תקמ"ט ס"ק א'

ייש"כ וקצת פלא שהמשנ"ב כתב לכאורה להלכה שזה מדין תשובה, דהרי כל התעניות בטלו וחזור ויסדום מפני שנחרב הבית שוב, ויותר סברא שהוא כראשונים שזה מפני אבילות על חורבנו
ויש לאוסיף ששיטת רש"י אף שאינה להלכה שבטלו הצומות לגמרי , ובימינו בוודאי שיש יסוד גדול להקל שאין שיעבוד מלכויות

הפצת המעיינות כתב:

לבקוביץ-1.pdf

נשמע כמעתיק דברי אדמו"ר מגור שליט"א ומוסיף עליהם.
אכן כך?

גם, הביאור הלכה בסי' תקנד ס"ו פירש להדיא 'שבזה לא נעקר התענית לגמרי' והיינו, להורות לשואל בט"ב במקום שאין המחלה חאלערי חזקה כו' שיאכל בשיעורים. (אגב, לשון הביאור הלכה הוא לשון הצמח צדק מלה במלה בתשובה).

ביאור הלכה סימן תקנד
דבמקום חולי וכו' - עיין בספר פתחי עולם דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורי' בשו"ע סימן תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי) ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם ח"ו יש ליועצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפע"ר ומעט עשב מיאט"ע עכ"ל:

אהרן תאומים כתב:ייש"כ וקצת פלא שהמשנ"ב כתב לכאורה להלכה שזה מדין תשובה, דהרי כל התעניות בטלו וחזור ויסדום מפני שנחרב הבית שוב, ויותר סברא שהוא כראשונים שזה מפני אבילות על חורבנו

ראיתי פעם בתשו' חת"ס שכתב דע"כ צריך לומר כהרמב"ם שהיא תענית צשום תשובה ולא משום צער ואבילות דלא מצינו בתורה מושג של תענית אלא על תשובה [יוהכ"פ]. איני מוצא עכשיו התשובה, ואודה למי שיחזיר אבידתי.

ועיי' עוד בתשובתו או"ח סוף סי' ק"ג [שנקט טעם הרמב"ם להלכה].

גל של אגוזים כתב:ראיתי פעם בתשו' חת"ס שכתב דע"כ צריך לומר כהרמב"ם שהיא תענית צשום תשובה ולא משום צער ואבילות דלא מצינו בתורה מושג של תענית אלא על תשובה [יוהכ"פ]. איני מוצא עכשיו התשובה, ואודה למי שיחזיר אבידתי.

או"ח סי' ר"ח

ייש"כ גדול שהחזרת אבידתי. וזל"ק שם,

והנה רמב"ם כתב רפ"ה מתענית, יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהי' זה זכרון למעשינו הרעים ומעשי אבותינו שהיו כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון דברים אלו נשוב להטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם, עכ"ל.

הנה גילה לנו מה שלא היינו מעלים על דעתינו, שהיינו חושבים שהתעניתים הללו אינם על דרך התשובה אלא על דרך האבל והצער ביום שאירע רע כמו השמחה ביום שאירע טובה, וכן משמע קצת פ"ק דמגלה [ה' ע"א] דקאמר ט"ב שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין מ"ט אקדומי פורענותא לא מקדימין, ובוודאי אקדומי תשובה זריזין מקדימין, מ"מ הודיענו הרמב"ם דלא כן הוא, ועל פיו נהגו לומר וידוים וסליחות באותן הימים (חוץ מט"ב דאיקרי מועד) משום שנקבעו על התשובה, ומ"מ לא הודיעונו נושאי כליו מנ"ל הא.

ולכאורה היינו משום (א"כ) [דא"כ] מנ"ל לנביאים לחדש דבר שלא מצינו כיוצא בו בתורה, בשלמא לקבוע יום שמחה ביום טובה כגון חנוכה ופורים דאורייתא הוא מק"ו, משיעבוד לגאולה אומרים שירה בפסח ממיתה לחיים לא כ"ש [מגילה י"ד ע"א], וק"ו דאורייתא הוא, ואבאר עוד בסמוך אי"ה, אבל לקבוע אבל עולם על צער לא מצינו כיוצא בו, אלא ע"כ על התשובה הוקבעו כדכתיב [ויקרא כ"ו מ'] והתודו את עונם, ותענית מסוגל לכפרה ותשובה ובוודאי אבוהון דכולהון יה"כ וצדקו דברי רמב"ם.

רחמנא ליצלן מהאי דעתא

א"צ לומר שעיקר הדברים שם לא נכונים, אבל יש להדגיש שגם מה שכותב בדעת הערוה"ש לא עלה על דעת הערוה"ש מעולם.

ממזרח שמש כתב:

גם, הביאור הלכה בסי' תקנד ס"ו פירש להדיא 'שבזה לא נעקר התענית לגמרי' והיינו, להורות לשואל בט"ב במקום שאין המחלה חאלערי חזקה כו' שיאכל בשיעורים. (אגב, לשון הביאור הלכה הוא לשון הצמח צדק מלה במלה בתשובה).

ביאור הלכה סימן תקנד
דבמקום חולי וכו' - עיין בספר פתחי עולם דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורי' בשו"ע סימן תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי) ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם ח"ו יש ליועצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפע"ר ומעט עשב מיאט"ע עכ"ל:

היה לי ע"ז ויכוח עם ת"ח שגר לא רחוק ממני. שנינו לא צמנו היום עקב המחלה עם תסמינים. הוא טען לי שהוא אוכל ושותה שיעורים על סמך דברי הביה"ל הזה.
אני הבנתי מדברי הביה"ל שהוא דיבר על מי שאינו חולה כלל, אלא שאינו צם מפני החשש ממגיפת הכוליר"ע, כפי שהיה נהוג בזמנם לחזק את המערכת החיסונית,
שאף אחד לא יצום וכו', (והארכנו לפני שנים באשכול על הוראת הגרי"ס בוילנא), וע"ז המליץ כדי שלא תשתכח תורת תענית, והיינו במקום שכולם לא צמים מחמת המגיפה,
ולמי שאינו חולה. משא"כ אנחנו שבודאי נידונים כחולה שאיב"ס מפורש בפוסקים וכן מורים כל הרבנים שאין ענין של שיעורים.

מה נראה לכם בקריאת הביה"ל?

מכון חכמי ליטא כתב:רחמנא ליצלן מהאי דעתא

כד הוינא טליא בין חכמי ליטא רעניא ולא זכיתי למימרא כהכא אלא הכל דניא בסברא ובדינא,
לעצם הדברים אינני מבין כלל את מסקנת הרב מדיון בדרך "אפשר", ואנסה לברר אצלו על הטעלפאן, עוד האם יש חילוק בין רחיצה וסיכה לאיסור לימוד דברים המשמחים, אמנם הוא מוסיף דלכאורה ה"ה להתירו בבשר ויין, אבל לי נראה שכל הסברא והחידוש הזה הוא ברחיצה וסיכה שבימינו אינם דברים המשמחים ולכן אולי שייך שברגע שעיקר התענית לא מתקיים אז מותר גם בזה אבל שאר דברים אולי כן, בכל אופן כל זה מסברא ובסברא אפשר להפוך מכאן ומכאן

נוטר הכרמים כתב:

ממזרח שמש כתב:

גם, הביאור הלכה בסי' תקנד ס"ו פירש להדיא 'שבזה לא נעקר התענית לגמרי' והיינו, להורות לשואל בט"ב במקום שאין המחלה חאלערי חזקה כו' שיאכל בשיעורים. (אגב, לשון הביאור הלכה הוא לשון הצמח צדק מלה במלה בתשובה).

ביאור הלכה סימן תקנד
דבמקום חולי וכו' - עיין בספר פתחי עולם דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורי' בשו"ע סימן תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי) ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם ח"ו יש ליועצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפע"ר ומעט עשב מיאט"ע עכ"ל:

היה לי ע"ז ויכוח עם ת"ח שגר לא רחוק ממני. שנינו לא צמנו היום עקב המחלה עם תסמינים. הוא טען לי שהוא אוכל ושותה שיעורים על סמך דברי הביה"ל הזה.
אני הבנתי מדברי הביה"ל שהוא דיבר על מי שאינו חולה כלל, אלא שאינו צם מפני החשש ממגיפת הכוליר"ע, כפי שהיה נהוג בזמנם לחזק את המערכת החיסונית,
שאף אחד לא יצום וכו', (והארכנו לפני שנים באשכול על הוראת הגרי"ס בוילנא), וע"ז המליץ כדי שלא תשתכח תורת תענית, והיינו במקום שכולם לא צמים מחמת המגיפה,
ולמי שאינו חולה. משא"כ אנחנו שבודאי נידונים כחולה שאיב"ס מפורש בפוסקים וכן מורים כל הרבנים שאין ענין של שיעורים.

מה נראה לכם בקריאת הביה"ל?

פשוט וברור שמדבר במי שאינו חולה.
ראה במקור הדברים, בשו"ת דברי נחמיה סימן לט, ועל זה השיב הצמח צדק שם סימן מ, לשון זה שהביא הביאור הלכה בשם פתחי עולם. ויסולקו כל הספיקות.

אהרן תאומים כתב:

מכון חכמי ליטא כתב:רחמנא ליצלן מהאי דעתא

כד הוינא טליא בין חכמי ליטא רעניא ולא זכיתי למימרא כהכא אלא הכל דניא בסברא ובדינא,

הני מילי בדאיכא צורתא דשמעתתא אבל בדליכא לא קאמרי רבנן

ובכגון דא אמרינא אל תען וכו' וכשם שמצוה וכו' ועוד

נוטר הכרמים כתב:

ממזרח שמש כתב:

גם, הביאור הלכה בסי' תקנד ס"ו פירש להדיא 'שבזה לא נעקר התענית לגמרי' והיינו, להורות לשואל בט"ב במקום שאין המחלה חאלערי חזקה כו' שיאכל בשיעורים. (אגב, לשון הביאור הלכה הוא לשון הצמח צדק מלה במלה בתשובה).

ביאור הלכה סימן תקנד
דבמקום חולי וכו' - עיין בספר פתחי עולם דבמקום שאין המחלה של חלערי"א חזקה ח"ו יאכל פחות מככותבת בכדי אכילת פרס וכן בשתיה כמ"ש השיעורי' בשו"ע סימן תרי"ח (כך יש להורות לשואל בט"ב שבזה לא נעקר התענית לגמרי ורחמנא ליבא בעי) ומי שירצה להתענות במקום שאין המחלה בזעם ח"ו יש ליועצו ולהזהירו שלא ילך מפתח ביתו כל היום ולהכריחו כשיצא ישא סביב לחוטמו ופיו חתיכה קאמפע"ר ומעט עשב מיאט"ע עכ"ל:

היה לי ע"ז ויכוח עם ת"ח שגר לא רחוק ממני. שנינו לא צמנו היום עקב המחלה עם תסמינים. הוא טען לי שהוא אוכל ושותה שיעורים על סמך דברי הביה"ל הזה.
אני הבנתי מדברי הביה"ל שהוא דיבר על מי שאינו חולה כלל, אלא שאינו צם מפני החשש ממגיפת הכוליר"ע, כפי שהיה נהוג בזמנם לחזק את המערכת החיסונית,
שאף אחד לא יצום וכו', (והארכנו לפני שנים באשכול על הוראת הגרי"ס בוילנא), וע"ז המליץ כדי שלא תשתכח תורת תענית, והיינו במקום שכולם לא צמים מחמת המגיפה,
ולמי שאינו חולה. משא"כ אנחנו שבודאי נידונים כחולה שאיב"ס מפורש בפוסקים וכן מורים כל הרבנים שאין ענין של שיעורים.

מה נראה לכם בקריאת הביה"ל?

לכא' בפשטות הוא דיבר על מי שעדין לא חולה וכמו שמשמע מלשונו..אבל כמו שכבר העירו אינו דומה כלל המחלה הנ"ל לקורונה מכמה סיבות...ובפרט גבי צעירים כך שלכא' היה מקום להתחיל לצום..או לאכול ולשתות בשיעורים..

אהרן תאומים כתב:ובכגון דא אמרינא אל תען וכו' וכשם שמצוה וכו' ועוד

מאי שייר דהאי שייר.

כי לגופן של דברים לא שהם תמוהים בלבד, אלא מופרכים מיניה וביה. ושלא כדת של תורה.

עליך עיננו כתב:

נוטר הכרמים כתב:היה לי ע"ז ויכוח עם ת"ח שגר לא רחוק ממני. שנינו לא צמנו היום עקב המחלה עם תסמינים. הוא טען לי שהוא אוכל ושותה שיעורים על סמך דברי הביה"ל הזה.
אני הבנתי מדברי הביה"ל שהוא דיבר על מי שאינו חולה כלל, אלא שאינו צם מפני החשש ממגיפת הכוליר"ע, כפי שהיה נהוג בזמנם לחזק את המערכת החיסונית,
שאף אחד לא יצום וכו', (והארכנו לפני שנים באשכול על הוראת הגרי"ס בוילנא), וע"ז המליץ כדי שלא תשתכח תורת תענית, והיינו במקום שכולם לא צמים מחמת המגיפה,
ולמי שאינו חולה. משא"כ אנחנו שבודאי נידונים כחולה שאיב"ס מפורש בפוסקים וכן מורים כל הרבנים שאין ענין של שיעורים.

מה נראה לכם בקריאת הביה"ל?

לכא' בפשטות הוא דיבר על מי שעדין לא חולה וכמו שמשמע מלשונו..אבל כמו שכבר העירו אינו דומה כלל המחלה הנ"ל לקורונה מכמה סיבות...ובפרט גבי צעירים כך שלכא' היה מקום להתחיל לצום..או לאכול ולשתות בשיעורים..

אתה מערבב כאן נושא שאינו קשור כלל.
נושא השיעורים בחולה זה הנידון שלנו, וע"ז אתה מסכים.

לעצם הענין, לגבי חולה עם תסמינים כאשר הוא סובל מהתסמינים בעת הצום, עוד לא ראיתי רב אחד שהמליץ להתחיל לצום,
לא ר' מרדכי גרוס ולא ר' משה שאול קליין ולא אחרים, ואני לא מדבר על המקילים יותר.
בכל זאת ההרגשה שלי היתה קשה וליבי נקפי, והקב"ה שלח לי טלפון מראש הכולל שלי, ר' אליהו ליברמן שליט"א, ת"ח בסדר גודל אמיתי וגם מחמיר לא קטן,
והוא אמר לי שלא יעלה על דעתי לצום.
הבן שלי, שהינו בחור שסיים כעת ישיבה קטנה, חולה ללא כל תסמינים או הרגשה השלים את הצום ב"ה. (עליו יש נידון, והמקילים הגדולים מקילים גם עליו).

אותו חכם סבירא ליה ככל א' שראה את הדברים שהם בגדר מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.
מסורת אבותינו בידינו לפסוק הלכות משו"ע ופוסקים ולא מסברא נגד השו"ע והפוסקים.
טוב יעשו לפטר המו"צ ממשרתו כדי שלא יכשיל שוב.

הנה כבר כתבתי לעיל בגוף דברי הרב לבקוביץ, ומשם תדרשנו.

באמת כמו שכבר העירו כאן כמה מהרבנים דברי הרב הנ"ל מופרכים בשורשם.

מה שאני רוצה לדעת הוא אם מישהו הרים טלפון אליו [כמו שזמם הרב פרנקל תאומים לעשות] לדעת אם אכן מבטנו יצאו הדברים ומה זה ועל מה זה?

גם צריך לדעת מה כוונתו ב'קו"פ' האם כוונתו שהתפלפל בזה עם כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א ועל דבריו הוא מתבסס?
זה חידוש גדול אצלי כי כפי הידוע לי לא קיים מושג אצל אדמו"ר מגור שליט"א לדבר אתו בלימוד ובודאי לא להתפלפל אתו [וכמו שראה אצל אביו זצ"ל], ומה נשתנה 'מו"צ' זה מכל ה'מוצי"ם' שיושיט לו שרביט הזהב. ועוד, דכמו שהערתי למעלה כל 'יסוד' חידושו של רב זה בנוי על 'יסוד' הנוגד פסיקתו של המשנה ברורה אשר כפי הידוע לי נתקבל כ'פוסק אחרון' אצל האדמו"ר שליט"א והרבה חיילים ללימוד המשנ"ב בתקנה אצל כל חסידיו ללמוד כל יום שעה רצוף בס' משנה ברורה [בלי ה'ביאור הלכה' ושעה"צ כמובן].

זאת הולכת להיות הודעתי האחרונה בדיון זה בל"נ ובו אבהיר כמה דברים לאחר שדיברתי עכשיו בטלפון עם הרב הנ"ל:
א. קובץ זה שוכתב ללא ידיעת הכותב מתוך תעתיק של כתב ידו כקוויטל שהוגש לאדמו"ר, (כן הוא לומד ומתפלפל בהלכה עם רבנים) וכמובן שהופץ ללא רשותו וללא ידיעתו ואגב כלל לא ידע שיש כזה פורום ואין לו אינטרנט וכדו'
ב. כמובן שאין כאן שום פסיקת הלכה אלא דו"ד
ג. יסוד נוסף שהובהר שהרעיון המרכזי הוא קביעת אדם "כחושב"ס" לגבי כל ההלכות, ולפיכך הוספתי אני מסברא שאר דינים האמורים להקשות על האנשים הרגילים על מנת שירגישו צער, יכול להיות שאצל אדם זה שממילא מצטער לא שייך בהנ"ל,
ד. על המגיבים לעיין היטב במ"מ שצוינו בדבריו וללמדם לעומק ולא להגיב כטרולל, וכפי שזה שמעלי כתב "טוב יעשו לפטר המו"צ" שהוא דברי טרול בעלמא, ועוד כתב שזה מסברא "נגד" השו"ע, אף שאפילו מראה מקום אחד לא הביא שהשו"ע או נו"כ כתבו להיפך במפורש שגם החולה שהתירו לו לאכול אסור ברחיצה וכו', וכפי שכתבתי לא פסק יש ולא דין אלא סיכום של לימוד שעלו בו סברות לכאן ולכאן,
ה. ולגש"א כתבת לגבי הלימוד שאין ללמוד ביאור הלכה ושע"צ זה אינו נכון, (החיוב שעה הלכה לא מחייב ללמוד ב"ה) ואתה מוזמן לבחון את בני במשנ"ב כולל ביאור הלכה

נוטר הכרמים כתב:לעצם הענין, לגבי חולה עם תסמינים כאשר הוא סובל מהתסמינים בעת הצום, עוד לא ראיתי רב אחד שהמליץ להתחיל לצום,
לא ר' מרדכי גרוס ולא ר' משה שאול קליין ולא אחרים, ואני לא מדבר על המקילים יותר.

מאי משמע 'סובל' ? שהוא לא מריח או שאין לו חוש הטעם? נו נו. 'סובל' שדיברו הרבנים הוא אדם שנחלש משמעותית "בגלל הצום", ושיש לו חום וכדו'.
אבל בלא"ה דינו כשפעת קלה לכל דבר, לכל הצעירים והבריאים, ואין בה אלא קצת להכביד על הצום ותו לא.
וצום איננו מזיק לזה, כמו שכתבו הרבה רבנים שביררו זאת עם רופאים.
ודעתו של ר"א וויס שכולם לא יצומו כלל, (כמו ששמעתי בשמו), מוזרה בהחלט.
מי שחולה ונחלש מעבר לרגיל וכדו' בודאי דשאני.

אהרן תאומים כתב:א. קובץ זה שוכתב ללא ידיעת הכותב מתוך תעתיק של כתב ידו כקוויטל שהוגש לאדמו"ר,

מצורף כתב ידו וכעת בא נשמע מה שוכתב...

אהרן תאומים כתב:וכמובן שהופץ ללא רשותו וללא ידיעתו

לא ידעתי שכותבים מס' פלא' בקוויטל...

לא ידעתי שכותבים בראש קובץ תורני את שם האימא, לידיעתך כיום שהקוויטל מועבר בפקס מבקשים לכתוב טלפון כדי שיהיה למי לחזור
שוכתב אין הכוונה סולף אלא שמתוך כתב יד כתבו במקלדת ורמזתי שעברו בכך על חרד"ג

דרופתקי דאורייתא כתב:

נוטר הכרמים כתב:לעצם הענין, לגבי חולה עם תסמינים כאשר הוא סובל מהתסמינים בעת הצום, עוד לא ראיתי רב אחד שהמליץ להתחיל לצום,
לא ר' מרדכי גרוס ולא ר' משה שאול קליין ולא אחרים, ואני לא מדבר על המקילים יותר.

מאי משמע 'סובל' ? שהוא לא מריח או שאין לו חוש הטעם? נו נו. 'סובל' שדיברו הרבנים הוא אדם שנחלש משמעותית "בגלל הצום", ושיש לו חום וכדו'.
אבל בלא"ה דינו כשפעת קלה לכל דבר, לכל הצעירים והבריאים, ואין בה אלא קצת להכביד על הצום ותו לא.
וצום איננו מזיק לזה, כמו שכתבו הרבה רבנים שביררו זאת עם רופאים.
ודעתו של ר"א וויס שכולם לא יצומו כלל, (כמו ששמעתי בשמו), מוזרה בהחלט.
מי שחולה ונחלש מעבר לרגיל וכדו' בודאי דשאני.

ניכר ממכם שאינכם מדברים מנסיון ומהכרת הקורונה ל"ע (לא עליכם). הנגיף הזה גם אצל הבריאים לאוי"ט הוא משפיע במידה שונה מאוד. אצל רוב הצעירים ממש קרי בחורים או אברכים ממש צעירים באמת הסבל הוא לא כ"כ משמעותי, אבל אצל אנשים בני ארבעים חמישים לפי מה שאני שומע כל הזמן זה לכל הפחות כמו שפעת חזקה מאוד. זה יושב על כל הגוף, כאבי ראש אדירים, כאבי פרקים ושרירים, חולשה גדולה, הגרשות כבידות בנשימה כולל שיעול, ולפעמים גם איבוד חושים.
בגדול, לגבי צום, זה תלוי בחום, ומי שיש לו חום מעל 38 אין כאן ספק שאינו צם, אבל דרך הנגיף שהוא משפיע בגלים, והחום עולה ויורד חליפות, ונראה לי שאין כאן אין בדבריי שום חידוש או פלוגתא למי שקצת מתמצא.

עיקר החידושים לקולא הוא בחייבי בידוד, או בצעירים ובריאים ממש.

לי היו תסמינים לפני שבוע [חום גבוה וחולשה עד שבת מטו"מ בצהרים].
רב אחד אמר לי שבתורת חומרא כיון שאנחנו לא בקיאים בדרכי המחלה אעשה שיעורים.
ת"ח אחר [ת"ח מופלג ומורה הוראה מובהק] אמר לי ששיעורים ודאי לא [והבנתי כוונתו שלמרות שאין ודאות על דרכי המחלה אבל מכוח זה אני בכלל חולה שלא שייך בו שיעורים בת"ב], אבל לפי החת"ס שאשתה ולא אוכל אם איני מרגיש צורך.

אני עשיתי כדברי האחרון, כי לפי מה שקראתי מה שחוששים אפילו במי שהבריא לגמרי הוא בגלל שהקורונה עושה קרישים בדם וחייבים שיהיו נוזלים. ולכן שתיתי בלי לאכול.

ביקש רבי לעקור את תשעה באב...

אהרן תאומים כתב:אבהיר כמה דברים לאחר שדיברתי עכשיו בטלפון עם הרב הנ"ל:
א. קובץ זה שוכתב ללא ידיעת הכותב מתוך תעתיק של כתב ידו כקוויטל שהוגש לאדמו"ר, וכמובן שהופץ ללא רשותו וללא ידיעתו
ב. כמובן שאין כאן שום פסיקת הלכה אלא דו"ד
ג. יסוד נוסף שהובהר שהרעיון המרכזי הוא קביעת אדם "כחושב"ס" לגבי כל ההלכות, ולפיכך הוספתי אני מסברא שאר דינים האמורים להקשות על האנשים הרגילים על מנת שירגישו צער, יכול להיות שאצל אדם זה שממילא מצטער לא שייך בהנ"ל,
ד. על המגיבים לעיין היטב במ"מ שצוינו בדבריו וללמדם לעומק, וכפי שזה שמעלי כתב "טוב יעשו לפטר המו"צ" שהוא דברי טרול בעלמא, ועוד כתב שזה מסברא "נגד" השו"ע, אף שאפילו מראה מקום אחד לא הביא שהשו"ע או נו"כ כתבו להיפך במפורש שגם החולה שהתירו לו לאכול אסור ברחיצה וכו', וכפי שכתבתי לא פסק יש ולא דין אלא סיכום של לימוד שעלו בו סברות לכאן ולכאן,

בקיצור ה"רב" עומד על דעתו שדבריו ראוים לבוא בבית המדרש וא"כ בודאי טוב יעשו לפטרו כדי שלא ימשיך להכשיל.

.

מכון חכמי ליטא כתב:בקיצור ה"רב" עומד על דעתו שדבריו ראוים לבוא בבית המדרש וא"כ בודאי טוב יעשו לפטרו כדי שלא ימשיך להכשיל.

בבקשה, עצות את מי לפטר תוכל לתת על הרבנים הגאונים שלך.
הוא לא רב שלך ולא מו"צ שלך, ואנחנו עם עצות כשלך מסודרים.

"אנחנו" "אתם" לא הבנתי. פשוט שרב המורה שלא כדת אינו רב. יש יהודי חרדי החולק על זה?

קודם כל כבר הבהיר הרב אהרן תאומים שלא היתה כאן 'הוראה' אלא דו"ד.

ואפילו את"ל דהיתה כאן הוראה, ל"מ שמי שהורה בטעות מעבירין אותו, וכבר היה לעולמים.