(ט) ואמר אלכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם וכו' (פסוק יב) איכה אשא לבדי. לדמיון, כאשר יש לאדם ברכה מופלגת בעושר ובנים, ויש לו טורח הרבה מגידול בניו, ממניקות ושפחות וכיוצא בזה די סיפוקן, אז יאמר: מה גדלה עלי הטורח מכם, יתן ה' כי כן יהיה לכם מבניכם ובני בניכם טרחות כאלה, וטורד כזה לא יופסק מכם! כן משה רועה נאמן אמר: ה' הרבה אתכם, והנכם ככוכבי השמים בריבוי ובמעלה מופלגת על דרך נסיי, אמר שכן יאמרו רועי ישראל ומנהיגיהם ונביאיהם תמיד עליכם ויתלוננו תלונות כאלה! וזה שאמר "ואמר אליכם בעת ההיא לאמר" - שכן יאמרו תמיד עליכם, כפי אשר אתם במצב העת הזה, רועי ישראל ישעיהו וירמיה וכיוצא בזה.
ל"מ שמציינים מקור או חבר לפירוש מקורי זה.
והנה מצאתי דרך העברה, במדרש תימני קדום (נדפס לראשונה ע"י רמ"ב לרנר בספר זכרון לשמואל בלקין, נ"י תשמ"א עמ' 94, דרשות לתשעה באב ושוב בספר התעודה של יהודה נחום חולון תשנ"ו והוא מכנהו מדרש איכה עמ' טו לר' דוד אלעדני). במדרש מציב הדרשן, דברים טובים שאמר משה לישראל וחילופן דברים רעים שאמר להם ירמיהו. וכך הוא מתחיל
והיה ירמי' מתאנח על שנתחייבו דורו להתנבות להם דברים רעים חלף דברים טובים שדיבר להם משה. משה אמר, איכה אשא לבדי. וירמיה אמר איכה ישבה בדד, משה אמר הלילה הזה לד' וירמיה אמר בכה תבכה בלילה... [וממשיך בעוד הקבלות רבות]