מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

אבל יחיד עשי לך - עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום הזה

הלכות, חקרי מנהג, ומאמרים לעיון ולהורדה.
נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

אבל יחיד עשי לך - עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום הזה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 27, 2011 8:53 am

א

הנה בכל שנה ושנה, לפקודת ימים אלו - ימי האבילות על חורבן הבית, הקודש והמקדש - כאשר בעוונותינו הרבים עדיין לא נושענו ובן דוד טרם בא, רבה המבוכה בקרב כל איש נלבב, ושאלות רבות מנסרות בקרבו.

מצות אבילות זו מהי, איזו דרך נלך בה לקיימה בכל פרטיה ודקדוקיה. הן אמנם, הדינים מפורשים המה בשו"ע נושאי כליו והפוסקים שבאו אחריהם. אבל, הלא אבילות עבודה שבלב היא, ואיך נמצא מסילות בלבבינו להיות 'מיצר ודואג ומתאבל' על החורבן.

הרי משולים אנו לאותו תינוק עזוב שמתה עליו אמו אשר מסרה נפשה למענו, בלדתו אותה, והוא לא הכירה ולא ידעה, ואך מפי השמועה נודע לו מעשה גבורתה. גם אם יכיר טובה וישא זכרון נשמתה על פיו בכל עת ועונה, מ"מ ודאי לא יתאונן ויתאבל בלבו על אשר אין לו מושג בו, ולא הגיעו שמץ מנהו. והיה כי נפשו עליו תאבל - על מר גורלו האישי יבכה, כי לא זכה לגדול על ברכי אמו הורתו וחמלת אהבתה.

איזו היא הדרך ואיזו היא העיר, לקרב אל ליבותינו האטומים את תחושת ההעדר והחסרון במצבינו זה אשר הסתגלנו לו זה כמעט אלפיים שנה, אנו צרי האופקים והסומים מלידה כיצד נצייר ברעיונינו את מחמדי ימי קדם.

יתירה מזו, אם מצבינו ברוח ובגשם ב"ה שפיר, ואנו שבעי רצון ומודים עליו, מה יעניק לנו את תחושת החדלון והחורבן עד כדי בכי וקינה, באיזה אופן נשכיל להבין כי הגאולה השלמה ובית המקדש עבורינו הם דברים קיומיים והכרחיים ולא 'מותרות'.

ומאידך, אם אנו ספוגי נחיתות ומלאי מרירות לנוכח מעמדינו הירוד, וריבוי הצרות המקיפות אותנו מבית ומחוץ, הלא לא על בית המקדש ניילל, אלא על עצמנו ועל מצבינו, לא אל משיח בן דוד נייחל ונצפה, אלא לפדותינו ולפורקנינו, ולסידור נאות ומספק לצרכינו.

וגם אם נרבה להגות באמרי שפר, אגדות הש"ס ומדרשי חז"ל, על כל אשר היה ואיננו עוד, מה לנו כי נצר ונלון על מיעוט והתדלדלות התורה והיראה וכללות השפע האלהי בכל המובנים שחלו ונהיו בחורבן הבית, אם גם ה'שיור' שנותר עימנו, תורתינו הקדושה שהיא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים, מונחת בקרן זוית, ואיננו דורשים ומבקשים לה כראוי.

ומה מנו יהלוך אם גם על מטה העוז שבידינו, אשר כח לנו לעמוד לפני המלך ערב ובקר וצהרים, ולהשיח אתו כדבר איש אל רעהו (בלשון נוכח) כביכול, איננו נסמכים ונשענים כדבעי, ודברים אלו שברומו של עולם אנו מזלזלים בהם.

אם סמוך לפלטרין שלנו לא כבשנו, למה נהלך בגדולות ונפלאות מאתנו, ונבקש קריה אשר שגבה ממנו?

אך זאת הציקתנו וייסרונו כליותינו, מדוע באמת מבוכות אלו די חדשות הן, ולא 'סבלו' מהן הדורות שלפני פנינו, אשר זקינינו ספרו לנו ואבותינו הגידונו ונדעם, כי אוירת האבל והיגון עטפה את כל שדרות הציבור, ניתן היה למשש את הקדרות והעיצבון בכל פינות ומחנות.

שמא בשביל תנאי החיים הירודים, או אימי הגלות וחמת המציק התמידיים? הלא דורינו המשופע בכל טוב, אינו דשן ורענן בנחת ובשלוה, העלאת רמת החיים לא הביאה בכנפיה מנוחת נדבה. ואולי, נהפוך הוא, החיים, כיום, מתאפיינים יותר בחוסר רגיעה ולחץ מתמיד, זאת לצד צרות אחרונות שמשכחות את הראשונות, מחלות ופגעים, צער גידול בנים וחינוכן, יסורי גוף ומדוי נפש.
נערך לאחרונה על ידי נוטר הכרמים ב ד' יולי 27, 2011 9:10 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: אבל יחיד עשי לך-עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום הז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 27, 2011 8:54 am

ב

דומה כי נבוא אל פתרון חידה סתומה זו, כאשר נשית אל לבינו כי הפסוק בו אנו חותמים את מגילת איכה הוא: השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. זוהי תמציתה של מגילת הקינות וזו המסקנה אליה היא מביאה. יסודה של האבילות היא על ריחוקם של הבנים מעל שולחן אביהם, ועל עצם חוסר תחושת השייכות והקירבה אנו מקוננים.

ומה נפלאים המה דברי המהרש"א ביומא יח,ב בהא דתנן דהיו קורין לפני הכהן הגדול בליל יוה"כ באיוב, וקשה שהרי בת"ב שאסור ללמוד תורה הותר לקרות באיוב שיש בו דברים המצערים נפש שומען, וכתב בתו"ד, וז"ל: ועוד י"ל דה"נ קורא בו הכ"ג ביוה"כ כדי שיתן לבו לשוב בתשובה שלמה כמו שאמרו בפרק היה קורא ברבי מאיר כי הוה מסיים ספרא דאיוב אמר סוף האדם למות וכו', אשרי מי שעמלו בתורה, עכ"ל.

ומכללא איתמר, דמה שקורין באיוב בת"ב אינו רק לצד דברים המצערים שבו שהם רק מיעוטו, אלא לעורר את הלב לשוב בתשובה שלמה לפניו יתברך. ואמנם, סדר תשובה מיוחד הוא שבא מתוך ההסתר והריחוק, המכות והיסורים, וזוהי התשובה המפורשת בתורה: בצר לך ומצאוך... ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

ומכאן תבנא לדינא בס"ד, לענין מה שדרשו בספרי התשובות האחרונים, אם שרי ללמוד בספרי יראה ומוסר בת"ב. ומכאן תשובה מוצאת, שאין בזה רק היתר ורשות בעלמא, אלא זה מענינו ומהותו של יום. וכך הוא מנהג ישראל מימי קדם שבליל ת"ב אחר הקינות עומד הגדול ומאריך בדברי כיבושין לעורר את העם בתשובה.

זמן ו'מועד' זה של ריחוק זמן של געגוע וכיסופין הוא, עת של חיפוש וחפירה בעמקי לבו ונשמתו של אדם, למצוא בה את הנקודה הפנימית הנמצאת בכל איש ישראל החבוקה ודבוקה בו, ואם גם נסתרה ונעלמה היא. וכאשר ימצא אותו הניצוץ אשר לא כבה ולא עומעם בצוקי העיתים, יחתה וילבה את גחלי אש האהבה, אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה ונהרות דמים לא ישטפוה.

נוטר הכרמים
הודעות: 8552
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm

Re: אבל יחיד עשי לך-עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום הז

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ד' יולי 27, 2011 8:54 am

ג

בדורות הקודמים, חי היהודי את חייו עם בוראו, עולמו הגשמי היה צר ומצומצם יותר ולא סגר בעדו מלחוות כל רגע ומאורע בקורותיו עם קונו. היום, בדור של הסתר פנים, אנו לומדים, ומתפללים, מהדרים במצוות וגומלים חסדים, ואולי אף יותר מאשר פעם, אבל את הבורא כמעט ושכחנו.

כאשר האדם מרוחק ומנותק כמעט לגמרי, קשה לו להצר על העדר הקירבה. לאחר שסיגל לעצמו חיים שלמים של 'שטייגען' ועליה כביכול, בלי שהבוי"ת כל העת לנגד עיניו, כבד עליו לבכות ולקונן על מיעוט ההשפעה האלקית.

עבודתינו, איפוא, היא לגלות את החלל הנורא והעדר הנשמה שבחיים נטולי חיות אלו, לחתור להבקיע את המסכים המפרידים בינינו לאבינו שבשמים, להסיר את המחיצות המבדילות, כי או אז כבר התנוצץ בנו אורו של משיח.

ביאת המשיח - מה צוררת היא בכנפיה? משאת נפש זו, מה פשרה?

זהו לשון הרמב"ם בסוף הלכות מלכים (יב,א-ה): אל יעלה על לב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו הולך...לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל...

ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים העמוקים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

ועוד כתב בהלכות תשובה (ט,ב): ומפני זה התאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם ימות המלך המשיח, כדי שינוחו ממלכות הרשעה שאינה מנחת להם לישראל לעסוק בתורה ובמצוות כהוגן, וימצאו להן מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא: לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה'...ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וכו', יעו"ש היטב.

נמצא שימות המשיח ימי מילוי הדעת הן, ודעת היינו חיבור, והדעת - דעה את ה', חיבור מושלם לחכמה העליונה והכרה ברורה באמיתת יחודו יתברך. ועוד זאת, הרי רחמנא לבא בעי, ולכך נזכה כי יסיר ה' את לב האבן מבשרנו, ולבבינו מיוחד יהיה לאהבה וליראה שמו יתברך.

אבל זה - אבל יחיד הוא זה, בפנימיותו של אדם, בתוככי חדריו, במשכן לבו, בנפשו היחידה.

דראל
הודעות: 694
הצטרף: ה' ספטמבר 16, 2010 8:55 pm

Re: אבל יחיד עשי לך - עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום

הודעהעל ידי דראל » ד' יולי 27, 2011 10:02 am

נראה שהפתרון הוא בשאלה האם לומר: "והעיר הקודש והמחוזות..." או שמא לומר: "וההר הקודש והמחוזות...".

מיוחס
הודעות: 71
הצטרף: א' יוני 05, 2011 9:39 am

Re: אבל יחיד עשי לך - עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום

הודעהעל ידי מיוחס » ה' יולי 28, 2011 5:58 pm

דראל כתב:נראה שהפתרון הוא בשאלה האם לומר: "והעיר הקודש והמחוזות..." או שמא לומר: "וההר הקודש והמחוזות...".

שוב פעם
אמור לנו באיזה תיכון למדת ובאיזזה פלוגה שירתת ונאמר לך מהי הגירסא הנאותה לך

גוראריה
הודעות: 1546
הצטרף: ב' אוגוסט 23, 2010 5:59 pm

Re: אבל יחיד עשי לך - עיונים וציוני דרך לעבודת האבילות כיום

הודעהעל ידי גוראריה » ה' יולי 28, 2011 7:02 pm

חן חן להרב הנוטר על דברים של טעם.
ודומה שיפה ביאר בזה את דבריו של החידושי הרי"ם זצ"ל על הנאמר בשו"ע כי ראוי לכל ירא שמים להיות מיצר ודואג על החורבן.
הקשה החיה"ר: ומי שאינו יר"ש? כלום פטור הוא ממצוה זו?
אף הוא השיב כי מי שאינו, ראוי לו ראשית לבכות על חורבן עצמו.
ודו"ק היטב.


חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים