כתב הרמ"א בהל' ר"ח (סי' תכו,ב): אין מקדשין הלבנה קודם ט' באב, ולא קודם יוה"כ, ובמוצאי יוה"כ מקדשין אותה דאז שורין בשמחה, אבל לא במוצאי ט"ב או שאר תענית.
דברי הרמ"א ברור מללו שגם במוצאי ט"ב אין לקדש הלבנה מטעם דאין שרויין בשמחה (משנ"ב שם ס"ק י), ויברכו בימים שאחריה, ובמ"ב הביא דברי הדרכ"מ שאם ט"ב חל ביום ה' ימתין עד מו"ש שהוא י"ב לחודש.
ואמנם, ראה בדברי הרמ"א בהל' ת"ב (תקנא,ח): ונוהגים שלא לקדש החודש עד אחר ת"ב. ולכאורה משמע שמיד לאחר ט"ב כבר אפשר לקדש הלבנה, ועמד על כך הט"ז ס"ק ח וכתב שלאו דוקא ממש אחר ט"ב, ומביא דברי הרמ"א הנ"ל, אלא יום אחר ט"ב.
ברם, המנהג הנפוץ הוא לפי דברי הבה"ט בשני המקומות שכתב בשם האר"י ז"ל לקדשה במוצאי ט"ב, וכ"כ הכנה"ג שנהגו בירושלים ובקוסטנטינא, וכתב בשו"ת שבות יעקב (ב,יא) שכך הוא מנהגם, וזאת מטעם אחר לגמרי, כי במוצאי ט"ב נולד בן דוד ומבשרים ללבנה ולישראל שעתידין להתחדש.
אך באמת במשנ"ב (סי' תכו,יא) הביא בשם אחרונים, ומקורו בחיי"א, שמקדשין אפילו במוצאי ט"ב, וכ"ש בשאר תענית, אלא שכתבו שצריך לטעום קודם, יעו"ש. הרי שהאחרונים הנ"ל סברי שהטעם של הרמ"א לאסור במוצאי ט"ב אינו משום דין י' באב כלל, אלא משום דהוי מוצאי תענית, ופליגי על טעם זה, וסברי דלזה סגי שיטעום קודם.
באשר לחילוק ההלכתי בין תשעת הימים ליום י' באב. למעשה נחלקו האחרונים אם האיסור של י' אב הוא רק על אכילת בשר ושתיית יין המפורשים בדברי המחבר, או גם רחיצה במרחץ ותספורת, ראה משנ"ב סי' תקנח ס"ק ג, וביאור הלכה ד"ה עד חצות היום. ולכאורה נחלקו אם ה'מנהג הכשר' הוא המשך ישיר לדיני האבילות של תשעת הימים, וכל החילוק שזה דינא דגמ', וזה מנהג, או שזה דבר בפנ"ע, והמנהג היה רק על בשר ויין. ועכ"פ כבר נתבאר שענין קידוש לבנה לא שייך לנידון הנ"ל.
ועתה נבוא לדעת רבינו הגר"א בנידון אם לקדש לפני ט"ב או אחריו.
כתב במעשה רב אות קנט: וכן מקדשין קודם ט' באב וקודם יום הכיפורים. ובביאורי הגרנ"ה הלוי שם האיר בזה, דהנה לגבי יוה"כ, אכן זוהי דעת הגר"א בביאוריו לשו"ע (סי' תרב,ט) דהעיקר כדעת י"א ברמ"א שטוב לקדש הלבנה קודם יוה"כ כדי שמצוה זו תכריע לכף זכות, וזה כדעת הלבוש שהובא בעטרת זקנים. אבל לגבי ת"ב לא הכריע בביאוריו כלל, ואדרבה הביא הטעם מסי תכו שצריך שיהיה בשמחה, ויעו"ש מה שפלפל בענין, ותמצית הדברים שנראה בדברי הגר"א שמסכים גם בהל' יוה"כ לטעם זה שצריך להיות בשמחה, אלא שישנה סברת הלבוש שהוא שרוי בשמחה כיון שמוסיף לו זכות ליום הדין, אבל סברא זו איננה במוצאי ט"ב, ולכן מודה בזה לדברי הרמ"א. ומסיים הגרנ"ה שראה יש נוהגין כך ויש נוהגין כך.
ומצינו בענין זה גם דעת ערוך השולחן (סי' תקנא,כב) שיש שאינם ממתינים עד אחר ט"ב משום שאיך נעבור על מצוה שבאה לידינו, וגם יש לחוש שמא יחלה או ימות ח"ו, יעו"ש.
* * *
אשמח לחוו"ד החכמים שיחי', ויה"ר שנזכה במהרה לראות בנחמת ציון וירושלים ובשמחתם.