דרוש נחמד על קמצא ובר קמצא

[סגי נהור]

אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. והיינו שנחרבה על בלבול וחילוף השמות קמצא ובר קמצא (יעויין כאן).

ויש להציע בזה דרוש נחמד באופן חדש, ופטטיא דאורייתא טבין.

ידוע המבואר בגמרא (תענית כט, א) ששורש חורבן ירושלים בחטא המרגלים. ושם נאמר: ושם ראינו הנפילים גו' ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. ופרש"י: וכן היינו בעיניהם - נמלים יש בכרמים כאנשים. ולכאורה, "כחגבים" כתיב כאן, ונמלים מאן דכר שמייהו. וראה בעה"ט על הפסוק: וכ"ן נוטריקון וכמו נמלים. ולפי זה הכי פירושו: ונהי בעינינו כחגבים, וכמו נמלים היינו בעיניהם. אלא שעדיין צריך ביאור תוכן הדבר כמובן.

ומבואר בקדושת לוי, דנמלים היינו למעליותא, שאלמלא ניתנה תורה היינו למדים גזל מנמלה, היינו שידעו הנפילים שאין בני ישראל נוטלים את הארץ בגזילה (כי באמת שלהם הם נוטלים, ע"ש). ושמעתי מידידי הרב ש.ר. להוסיף, דחגבים היפוכם של נמלים בזה, שהרי החגב כל מאכלו רק מן הגזל ומעמלם של אחרים. וזהו ונהי בעינינו כחגבים, שאע"פ שאפילו הנפילים ידעו שנמלים הם ולא חגבים, הנה "בעינינו" היו כחגבים, הנוטלים את שאינו שלהם, ומזה נגרר ובא כל חטאם ותוצאותיו, עד לבכיה לדורות בחורבן בית מקדשנו.

וזהו אקמצא ובר קמצא. דהנה על לשון קמצא כתב רש"י בשבת (עז, ב) ארבה, ול"נ קמצא נמלה, ע"כ. ועל החילוף בין קמצא זו לקמצא זו, בין הנמלה (כפי האמת, וכמו שידעו גם הנפילים) לחגב (כמו שהיו בעיני עצמם) נגרם החטא ועל דא חרוב ירושלים.

[איש_ספר]

נפלא! יש"כ!

[יוסף חיים אוהב ציון]

https://www.maharitz.co.il/?CategoryID= ... cleID=5686

[צופה_ומביט]

יפה מאד.

לגוף העניין מה הכוונה שנמלים לא אוכלות משל אחרים? וכי הן מגדלות בעצמן את מה שהן אוכלות? אחת מחברתה אינן גוזלות, אבל נסה להעמיד צנצנת דבש שלך על השיש בביתך ותראה האם הנמלים אוכלות משל אחרים או לא.
ואולי האוונה בתבואה, שהוא עיקר מזונן [?], שהחגב אוכל במחובר והנמלים אוכלות רק מה שנפל לקרקע [מובא גם במשנה פאה ד, יא חורי הנמלים שבתוך הקמה עיי"ש].
וצ"ע.

[סגי נהור]

לגוף העניין מה הכוונה שנמלים לא אוכלות משל אחרים? וכי הן מגדלות בעצמן את מה שהן אוכלות? אחת מחברתה אינן גוזלות, אבל נסה להעמיד צנצנת דבש שלך על השיש בביתך ותראה האם הנמלים אוכלות משל אחרים או לא.
ואולי האוונה בתבואה, שהוא עיקר מזונן [?], שהחגב אוכל במחובר והנמלים אוכלות רק מה שנפל לקרקע [מובא גם במשנה פאה ד, יא חורי הנמלים שבתוך הקמה עיי"ש].
וצ"ע.

אמנם לא מגדלות בעצמן (והאדם מגדל בעצמו? מאמין בחי העולמים וזורע) אבל טורחות ועמלות על אסיפתו ואגירתו ואינן מסתמכות על עמלם של אחרים. ראה רש"י שהמקור לדברי ר' יוחנן "גזל מנמלה" הוא בפסוק במשלי: תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה.

[צופה_ומביט]

אמנם לא מגדלות בעצמן (והאדם מגדל בעצמו? מאמין בחי העולמים וזורע)
נו באמת, מה דקדוקי העניות האלה לתפוס אותי בלשוני.
ההבדל מובן והוא שמים וארץ.
מילא אם האדם ג"כ היה מלקט ואוכל ממה שגדל באופן טבעי [טבעי? הכל נס], אבל האדם טורח בזיעת אפו יאכל לחם בגידול תבואה, והנמלים אוכלות משלו ממה שגידל כמלקטות בעלמא מן המוכן.

אבל טורחות ועמלות על אסיפתו ואגירתו ואינן מסתמכות על עמלם של אחרים. ראה רש"י שהמקור לדברי ר' יוחנן "גזל מנמלה" הוא בפסוק במשלי: תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה.
זה שהן קטנות אמנה [מי שיש לו פת היום ואומר מה אוכל למחר] הופך אותן ליותר צדיקות מהחגב שפשוט ניגש ואוכל כשהוא רעב?
שניהם אוכלים מהתבואה שגידל האדם. החגב אוכל כל צרכו ועף משם, והנמלה אוספת ערימות ערימות כדי שיהיה לה לכל השנה.
במה זה נוגע לעניין הגזל משל אחרים?
זה שהחגב אוכל יותר - א. צריך לבדוק בהשוואה לצבירת הנמלה את ערימותיה. ב. כל חגב יחיד לא בטוח שאוכל יותר ממה שאוספת נמלה יחידה. אלא שיש הרבה יותר חגבים בלהקה מנמלים בקן.
לענ"ד החילוק העיקרי הוא שהחגב משחית את התבואה בקמותיה, וגוזל את מה שבעל הבית מתכנן לקצור ולאכול. ואילו הנמלה אוכלת ממה שממילא נפל כבר לארץ ואינו נאסף על ידי בעל הבית [אלא לכל היותר על ידי עניים המלקטים משל בעל הבית, בדיוק כמו שעושה הנמלה].
ויש לעיין לגבי אסיפת הנמלה לשל בעלי חיים אחרים שליקטו ואספו אל משכנם. נמלים שימצאו דבש דבורים לא יקחו ממנו? נמלים שימצאו זרעים שאספו ציפורים או סנאים לעצמם לא יקחו ממנו? יש גם נמלים טורפות שאוכלות חרקים חיים.

בבקשה להשאיר את הדיון רציני וענייני, כי אני שואל ברצינות. אין כאן מבחינתי שום התבדחות וקלות ראש אלא רצון להבין את דברי חז"ל ורבותינו.

[סגי נהור]

ההבחנה של כת"ר בין הנמלה המלקטת מן התלוש וממה שנפל לארץ ובין הארבה האוכל מן המחובר מקובלת. אלא שלהבנתי אין אנו באים להעמיד במבחן המוסר והמשפט לא את החגבים ולא את הנמלים. אנו מתבוננים באורחות חייהם של בעלי החיים ורואים בהם כעין משל ללמוד ממנו. אורח החיים של הנמלה מסמל ומבטא עמל, חריצות ונאמנות, והיפוכו בחגב שהוא סמל לכילוי והשחתת עמלו ויגיעו של האדם. אין זו אשמת החגב הבודד, אלא שבגלל צורת הופעתו בנחילים הפושטים על השדות ומכלים כל זרע נמצא שזה תוכנו של בע"ח זה עבור האדם.

[צופה_ומביט]

מי שמתמודד במטבחו עם שיירות בלתי נגמרות של נמלים שמטיילות על השיש ועושות בו כרצונן, ונטפלות לכל מוצר מזון שלא נאטם כראוי, ופוסלות מאכלים משימוש, לא ממש רואה את הנמלים באור חיובי אלא כמטרד מעיק, שהוא מנסה בכל צורה להיפטר ממנו.

נכון, הנמלים חרוצות ועמלניות ואוגרות, אבל "למדנו גזל מנמלה"?

ואולי הכוונה שכאשר עוסקים בבעלי חיים [והנלמד/משל מהם] אמורים להוציא את האדם מהתמונה, ואפילו את היחס של בעלי החיים הנידונים לבעלי חיים אחרים [שנמלים כן לוקחות מהם, גזל בנמלה...] אלא לראות את יחס בעלי החיים מאותה הקבוצה זה לזה, כ"חברת נמלים", שממנה נלמד כיצד לנהל "חברת בני אדם" בתוכה פנימה.
ולכן די לנו במה שנמלים לא גוזלות זו מזו - זהו הלימוד אלינו כחברת בני אדם לא לגזול זה מזה.

ומה שאין למדים דבר זה מבעלי חיים אחרים [ובכלל זה חגבים] יש לומר:
א. בע"ח רבים חוטפים זה מזה כפשוטו, או שרואים אחד מהם כ"עני מהפך בחררה" ובאים ולוקחים את החררה בפניו.
ב. גם אם אינם חוטפים זה מזה אבל אינם עובדים בשיתוף פעולה, כחברה אחת שדואגת לטובת הכלל - ואף לדורות הבאים. שזהו המודל האמיתי של חברה שאין בה גזל = אין בה אגו ואינטרסים אישיים וצבירה עצמית.

ויש לעיין האם ניתן ללמוד את אותו הלימוד של נמלים גם מדבורים.
[נמלים נתפסות אצלנו כחברה יותר של שלום ונחת כי אינן עוקצות, אבל גם נמלים מגינות על עצמן (בעצמי ננשכתי/נעקצתי פעם על ידי נמלה) וגם דבורים לא פוגעות במי שלא מאיים עליהן או מתקיף אותן].

[סגי נהור]

ומה שאין למדים דבר זה מבעלי חיים אחרים [ובכלל זה חגבים] יש לומר:
א. בע"ח רבים חוטפים זה מזה כפשוטו, או שרואים אחד מהם כ"עני מהפך בחררה" ובאים ולוקחים את החררה בפניו.
ב. גם אם אינם חוטפים זה מזה אבל אינם עובדים בשיתוף פעולה, כחברה אחת שדואגת לטובת הכלל - ואף לדורות הבאים. שזהו המודל האמיתי של חברה שאין בה גזל = אין בה אגו ואינטרסים אישיים וצבירה עצמית.

ואולי יש להוסיף:

א. הנמלים לא רק שאינן חוטפות זו מזו אלא שיש אצלן זהירות מופלגת וחריגה בענין, כדאיתא במדרש: מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה, באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה כו', ולא שופט ולא שוטר יש לה שנאמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל, אתם שמיניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה.

ב. אצל הנמלים העמלות כ"כ על מזונן יש ערך ומשמעות יתירה להעדר הגזל (ויתר דמיון לחיי האדם), במובן שכל אחת ואחת עמלה בעצמה ואינה מנסה לחסוך את טרחתה ע"י הסתמכות על עמל חברותיה. וכנ"ל שמקורו של ר' יוחנן (לרש"י) הוא מהפסוק המתאר את עמלה של כל אחת ואחת.

[צופה_ומביט]

יפה מאד.
נהניתי מאד מהדיון, ובפירוש החכמתי.
זה דבר שהטריד אותי מזמן, וכעת ב"ה יש הסבר מניח את הדעת.
ועצם הדיון היה תענוג.
וכמו בכל פעם שמעלתו כותב.
יישר כוח גדול.

[סגי נהור]

ונתקיים בשנינו מאמר החכם: ראה דרכיה וחכם.
יש"כ על ההתייחסות ועל הדיון המעשיר.

[עושה חדשות]

על מדרש השמות של קמצא כחגב ונמלה ראה בחי' אגדות למהר"ל בגיטין שם.